דאסטי ספרינגפילד

שדה-אביב מאובק

9.3.1999, שעת אחר צהריים נעימה. השמש תלויה עדיין בשמיים, מספר שעות עוד לפניה בטרם תפרוש כדי לנום את שנת היופי שלה. המכונית משייטת בנחת בין כבישי הגליל, הנוף עוצר נשימה. הכל ירוק, מרהיב. אני נושמת את האויר הבשום הזורם מתוך החלון הפתוח. אחחחחחח… אביב… אביב… אין תקופה שאני אוהבת יותר ממנו.

אני עושה דרכי אל אולפן רדיו צפון, להגיש יחד עם אביב רוס את תוכניתו "לצפון בגאוה" שערכנו יחד. חודש לפני כן, הוא הזמין אותי לראיון בעקבות הוצאת ספרַי "סגול" ו"אפס" לאור וזרק לי כפפה לסייע לו בעריכת התוכנית. הבחור לא ידע שאין זורקים לי דברים כאלה מבלי שאקח על עצמי את האתגר… מאז, לא נפרדו דרכינו ושיתפנו פעולה הדוקה כל כך, עד כי הוא נהג להתמרמר על ש"הלסביות השתלטו לי על התוכנית". גם כאשר עזב הלה את רדיו צפון לרדיואים אחרים, שמחתי כשהוא הזמין אותי לסייע מדי פעם ולהעלות פה ושם פינות בתוכניות אותן ערך.

המכונית ואני חולפות על פני כרמיאל ואנו פונות ימינה, מטפסות במעלה ההרים בכביש המתפתל לכיוון מעלות. בתיקי מונחים הדפים אותם הכנתי לתוכנית ובראשם, לפי הליינ-אפ, איזכור פטירתה של דאסטי ספרינגפילד שבוע לפני כן (היום לפני 14 שנים).

כשמזכירים לי את דאסטי ספרינגפילד, עולים לי במחשבה שני דברים: הנסיעה שלי לתוכנית ההיא והשיר המקסים שהיא ביצעה: The Look of Love, אחד הנפלאים שישנם.

מעטות הן הזמרות שקולן ערב כל כך ואין חולק על כשרונן. ישנן כאלו המבליחות פה ושם, כאלו הכותבות את המוזיקה וגם אם הצלילים שהן מפיקות מגרונן אינם הכי בעולם, עדיין הן נסבלות כשהן מבצעות את פרי אמנותן. אני לא ממש בעד אמנית המקרקרת את יצירותיה רק משום שהיא זו שיצרה אותן. זה כמו לתת לסופרת עם קול נורא לקרוא מסיפוריה. לא נשמע טוב… דאסטי ספרינגפילד היתה מיוחדת במינה: כל שיר שלקחה על עצמה לבצע, יצא מדהים ביותר, בעיקר בשל הקול החודר, המנעים עד מאוד את האוזן המאזינה והשומעת.

יש לזכור, שבתקופת ילדותי ונערותי לא היתה טלויזיה וגם לא אינטרנט (!), כך שהמידע החזותי היחיד על הזמרות והזמרים הגיע לעינינו מעטיפות תקליטיהן וכל עוד לא הופיעו עיתוני הפופ – לא ידענו כמעט איך נראות הללו. בשונה מן הדור הנוכחי, קודם שמענו ורק אחרי זמן גם ראינו, כך שההתרשמות הראשונה שלנו היתה קודם כל מהקול ומהשיר. כמו שבזמני קראנו ספרים ודמיינו, בטרם צפינו בדרמות ובסרטים שנעשו מהם, בהתאם לדמיונם של התסריטאים. כל דור וחויותיו הוא.

השיר הראשון שהגיע לי לאוזן מהרדיו בעודי ילדה, היה I Only Want to Be with You, שמשך אותי מיד. לא שיר מי-יודעת-מה, אך הביצוע, הביצוע…

אחר כך באו הלהיטים בזה אחר זה, שנים של פופ מוצלח וערב לאוזן שלי, אך עם הזמן הפסיקו להשמיעה וחבל. מחוה נפלאה עשו לה הפט שופ בויס כשכללו אותה בתקליטם הנפלא Actually (אני מתה עליהם!!!) בשיר "?What Have I Done to Deserve This" שהוליד אצלי את השאלה הנצחית "למה אני?"

ואם ב-Pet Shop Boys מדובר, הנה אחד השירים הכי חזקים שלהם שאני אוהבת מאוד (מעניין מדוע):

Pet Shop BoysRent

מעולם לא ראיתיה בהופעה, כי אני הרי ישראלית והיא לא ביקרה פה, כך שאינני יודעת מה קרה לקול שלה. לפי התקליט שעשתה עם הפט שופ בויס, נראה שזה נשאר כשהיה.

Dusty Springfield – Nothing has been proved

זמרת מוערכת, חבל שאין כמותה גם היום. יהי זכרה ברוך.

French & Saunders meet Dusty Springfield – BBC Documentary

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יסמין  On 9 במרץ 2013 at 0:34

    זמרת נהדרת! אכן, אין קולות כאלה בימינו, חוץ מ-K.D. Lang

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: