יום המעשים הטובים Good Deeds Day

קשה לתפוש, אך כך מתנהל העולם: העשירים חוגגים ואילו העניים מתרבים והולכים. לפני שנים, התוודעתי למושג "נשף צדקה". כמי שניזונה רק מהעתונים דאז (ומאז כבר לא), ראיתי בעיני רוחי את העשירים והמכוערים כשהם מקושקשים ורוקדים בנשפים וכך אוספים כספים לכל מיני מטרות. לאן הלך הכסף? לא נראה לי שיש רבים היודעים זאת, מלבד אלה שטיפלו בו. אולי לכיסם הם, כי הרי צדקה מתחילה מבית, לא ככה?

It's hard to grasp, but that's how the world goes: the rich celebrate while the poor multiply. Years ago, I became familiar with the concept of "charity ball". As someone who was only fed from the newspapers at the time (and no longer since), I envisioned the rich and the ugly as they scrambled and dancing at balls, thus raising money for all kinds of purposes. Where did the money go? It seems to me that there are many who know this, except those who have taken care of it. Maybe it went in their pockets, because charity starts at home, isn't it?

לעניים, לאלה שבאמת זקוקים היו לו, הכסף לא הגיע. עובדה, מאז ועד היום דבר לא השתנה: העוני לא מוגר, העניים רק התחלפו וחדשים צצו במקום אלה שהלכו לעולמם מוקדם מדי, כי מעוני אי אפשר לחיות יותר מדי שנים. העולם סובב ומתנהל כשהיה ואין חדש תחת השמש.

To the poor, to those who really needed it, the money didn't come. In fact, nothing has changed since then: poverty hasn't been defeated, the poor have only been replaced and new ones have emerged replacing those who have passed away too soon, because people can't live of poverty for too many years. The world revolves and runs as it was and nothing is new under the sun.

Pink Floyd – Money

ביום של המעשים הטובים שצוין השבוע, ישבתי עם שכנה בבית קפה ודמיינו לעצמנו מה היינו עושות לוא היה נופל לידינו סכום כסף משמעותי. אני עדיין חולמת על ה-21 מיליון פאונד שאמורים להגיע אלי במהרה בימי ובהכי קרוב שאפשר, והיא מסתפקת במיליון אחד. לקח לי כחצי שעה לשכנע אותה שעדיף לבקש יותר כדי שלבסוף יגיע אליה הסכום שהיא רוצה. סיכמנו שהיא תדמיין 10 מיליון, אחרי שהיא התעקשה שאלה יגיעו אליה בשקלים חדשים, כי אין לה ענין במטבע זר. שיהיה. אני דבקה ב-21 מיליון פאונדים שלי.

On the day of the good deeds celebrated this week, I sat with a neighbour in a café imagining what we would do if a significant amount of money would fall into our hands. I still dream of the 21 million pounds that are supposed to reach me soon in my days and as soon as possible, and she settles for one million. It took me about half an hour to convince her that it is preferable to ask for more so that she would finally get the amount she wanted. We concluded that she would imagine 10 million, after she insisted that they reach her in new shekels, because she had no interest in foreign currency. Whatever. I'm sticking to my 21 million pounds.

היה קשה להוציא ממנה תוכניות בשליפה, משום שהלה לא היתה מוכנה. הדמיון שלה מעולם לא הרחיק לכת יותר מדי והיא לא עסקה בנושא הזה. לא טיפוס חולמני. אחרי שהוצאתי ממנה טיפין-טיפין עזרה לילדים להסתדר, סיוע למשפחה היותר מורחבת וכיוצא באלה תוכניות שגרתיות, היא אמרה: "הייתי רוצה לתרום סכום כסף גם לצדקה." אמירה יפה כשלעצמה, אך מה פירושה? האם לתרום לארגון כלשהו העוסק בכך? מי לידנו יתקע כי הכסף יגיע למי שבאמת צריך אותו ולא לכיסי המאכרים למיניהם? הצעתי, שבמקום להסתבך עם ארגון, שפשוט תקים קתדרה ללימודי נשים באחת האוניברסיטאות ותממן יוצאות צבא כדי שתהיה להן פלטפורמה להסתדר בחיים. לא שתואר אחד מספיק, אבל זו התחלה יפה. עשינו חשבון שתואר עולה כ-60,000 ₪, כך שיהיה לה מספיק ממון לממן כמה וכמה צעירות בראשית דרכן בחיים, בבחינת "אמצי חיילת משוחררת".

It was difficult to get any plans out of her with a quick draw, because she wasn't ready. Her imagination never went too far and she didn't deal with this issue. Not a dreamy type. After I drew out of her little by little helping the children get along, helping the more extended family and such tedious plans, she said: "I would like to donate money to charity as well." A nice statement in itself, but what does it mean? Donating to any organization that deals with it? Who would ensure us that that the money would go to those who really need it and not to the various pockets of swindlers? I suggested that instead of become embroiled with an organization, she should simply set up a women's studies chair at one of the universities and fund army veterans so that they could have a platform to get along in life. Not that one degree is enough, but it's a nice start. We calculated that a degree costs about NIS 60,000, therefore she would have enough money to fund several young women in their first steps in life, in terms of "adopt a discharged soldieress".

הרעיון דוקא מצא חן בעיניה והיא התחילה לחשב כל מיני חישובים והרעיונות עלו ושפעו. פתאום התרחבו עיניה עת עלתה במוחה הארה. "תגידי", היא אומרת לי בנימה מהורהרת, "איך זה שעשירי ישראל אינם עושים כדבר הזה? איך זה שעדיין ישנם עניים?"

אני מביטה בה באי הבנה. "מאיפה נחתת, חביבתי?" אני שואלת אותה בפליאה. "לא הובאה לידיעתך כל נושא המחאה החברתית, הטייקונים וכיו"ב? היכן היית בשנתיים האחרונות, על המאדים?"

"לא ממש", היא מתגוננת. "אני קוראת וצופה בחדשות בדיוק כמו כל אחד אחר, אבל הנושא הושתק ואין עוסקים בו יותר."

She liked the idea too and she started to calculate all kinds of calculations and the ideas emanate. Suddenly, her eyes widened as enlightenment rose in her mind. "Say," she says to me in a pensive tone, "why don't the rich in Israel do this thing? How come they are still poor?"

I look at her in misunderstanding. "Where did you land from, dear?" I ask her in amazement. "Hasn't the issue of social protest, tycoons, etc. been brought to your attention? Where have you been for the last two years, on Mars?

"Not really," she defends. "I read and watch the news just like anyone else, but the topic has been silenced and it's no longer being dealt with."

אכן הושתק. אכן. כמו שהושתקו נושאים אחרים, כמו פיטורין של 900 עובדים בבנק ההוא של העשירה ההיא, ביום שבו התפרסם הדו"ח על הרווח העצום שהבנק הרויח. מה השתנה מאז? אין אחריות חברתית, אין אחריות תאגידית, אין כלום. העשיר מתעשר על גבו של העני ופרוטתו של זה האחרון הולכת ונשחקת.

במקום שבכל ימות השנה נזכה למצוות ולמעשים טובים, יש לנו יום אחד בו מפעילים מתנדבים ומעבידים אותם במטלות שונות כדי להאדיר את שמה של זו שלא תרמה מכיסה אף פרוטה שחוקה ופועלת כל העת לעשוק את כל מי שהיא רק יכולה.

Indeed, it was silenced. Indeed. As other issues have been silenced, such as the layoff of 900 employees at that bank of that wealthy woman, on the day the report about the huge profit the bank made was published. What has changed since then? No social responsibility, no corporate responsibility, nothing. The rich gets richer on the poor man's back, and the poor's dime gets eroded. But there is the good deeds day, in which the very well-off woman is photographed with the President of the State, and he cooperates with her, because it's crony capitalism, they go hand in hand, one hand washes the other, because what do we know, someday he may find himself in need of her patronage.

Instead of doing Mitzvot and good deeds all year long, we have one day where volunteers are operated and employed on various chores to glorify the name of the one who haven't donated even a single eroded penny, and works constantly to exploit anyone she can.

Liza Minnelli & Joel Grey – Money, Money

השורה התחתונה:

משהו צריך כבר להשתנות פה מן היסוד!

Bottom line:

Something has to change from the ground up!

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

טרקבאקים

  • מאת טייקון ויושר | הוזה מִלִים ביום 10 במרץ 2013 בשעה 17:42

    […] בה נתקלתי בקופות השירות העצמי, היתה ביום שני שעבר ("יום המעשים הטובים"). סיימתי להעמיס את העגלה בכל טוב ושמתי פעמי לעבר […]

להגיב על יסמין לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: