יום המעשים הטובים

קשה לתפוש, אך כך מתנהל העולם: העשירים חוגגים ואילו העניים מתרבים והולכים. לפני שנים, התוודעתי למושג "נשף צדקה". כמי שניזונה רק מהעתונים דאז (ומאז כבר לא), ראיתי בעיני רוחי את העשירים והמכוערים כשהם מקושקשים ורוקדים בנשפים וכך אוספים כספים לכל מיני מטרות. לאן הלך הכסף? לא נראה לי שיש רבים היודעים זאת, מלבד אלה שטיפלו בו. אולי לכיסם הם, כי הרי צדקה מתחילה מבית, לא ככה?

לעניים, לאלה שבאמת זקוקים היו לו, הכסף לא הגיע. עובדה, מאז ועד היום דבר לא השתנה: העוני לא מוגר, העניים רק התחלפו וחדשים צצו במקום אלה שהלכו לעולמם מוקדם מדי, כי מעוני אי אפשר לחיות יותר מדי שנים. העולם סובב ומתנהל כשהיה ואין חדש תחת השמש.

Money Pink Floyd

ביום של המעשים הטובים שצוין השבוע, ישבתי עם שכנה בבית קפה ודמיינו לעצמנו מה היינו עושות לוא היה נופל לידינו סכום כסף משמעותי. אני עדיין חולמת על ה-21 מיליון פאונד שאמורים להגיע אלי במהרה בימי ובהכי קרוב שאפשר, והיא מסתפקת במיליון אחד. לקח לי כחצי שעה לשכנע אותה שעדיף לבקש יותר כדי שלבסוף יגיע אליה הסכום שהיא רוצה. סיכמנו שהיא תדמיין 10 מיליון, אחרי שהיא התעקשה שאלה יגיעו אליה בשקלים חדשים, כי אין לה ענין במטבע זר. שיהיה.

היה קשה להוציא ממנה תוכניות בשליפה, משום שהלה לא היתה מוכנה. הדמיון שלה מעולם לא הרחיק לכת יותר מדי והיא לא עסקה בנושא הזה. לא טיפוס חולמני. אחרי שהוצאתי ממנה טיפין-טיפין עזרה לילדים להסתדר, סיוע למשפחה היותר מורחבת וכיוצא באלה תוכניות שגרתיות, היא אמרה: "הייתי רוצה לתרום סכום כסף גם לצדקה." אמירה יפה כשלעצמה, אך מה פירושה? האם לתרום לארגון כלשהו העוסק בכך? מי לידנו יתקע כי הכסף יגיע למי שבאמת צריך אותו ולא לכיסי המאכרים למיניהם? הצעתי, שבמקום להסתבך עם ארגון, שפשוט תקים קתדרה ללימודי נשים באחת האוניברסיטאות ותממן יוצאות צבא כדי שתהיה להן פלטפורמה להסתדר בחיים. לא שתואר אחד מספיק, אבל זו התחלה יפה. עשינו חשבון שתואר עולה כ-60,000 ₪, כך שיהיה לה מספיק ממון לממן כמה וכמה צעירות בראשית דרכן בחיים, בבחינת "אמצי חיילת משוחררת".

הרעיון דוקא מצא חן בעיניה והיא התחילה לחשב כל מיני חישובים והרעיונות עלו ושפעו. פתאום התרחבו עיניה עת עלתה במוחה הארה. "תגידי", היא אומרת לי בנימה מהורהרת, "איך זה שעשירי ישראל אינם עושים כדבר הזה? איך זה שעדיין ישנם עניים?" אני מביטה בה באי הבנה. "מאיפה נחתת, חביבתי?" אני שואלת אותה בפליאה. "לא הובאה לידיעתך כל נושא המחאה החברתית, הטייקונים וכיו"ב? היכן היית בשנתיים האחרונות, על המאדים?"

"לא ממש", היא מתגוננת. "אני קוראת וצופה בחדשות בדיוק כמו כל אחד אחר, אבל הנושא הושתק ואין עוסקים בו יותר."

אכן הושתק. אכן. כמו שהושתקו נושאים אחרים, כמו פיטורין של 900 עובדים בבנק ההוא של העשירה ההיא, ביום שבו התפרסם הדו"ח על הרווח העצום שהבנק הרויח. מה השתנה מאז? אין אחריות חברתית, אין אחריות תאגידית, אין כלום. העשיר מתעשר על גבו של העני ופרוטתו של זה האחרון הולכת ונשחקת.

במקום שבכל ימות השנה נזכה למצוות ולמעשים טובים, יש לנו יום אחד בו מפעילים מתנדבים ומעבידים אותם במטלות שונות כדי להאדיר את שמה של זו שלא תרמה מכיסה אף פרוטה שחוקה ופועלת כל העת לעשוק את כל מי שהיא רק יכולה.

"Money" – Liza Minnelli, Joel Grey

השורה התחתונה: משהו צריך כבר להשתנות פה מן היסוד!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יסמין  On 9 במרץ 2013 at 0:31

    את לא שוכחת אותי כשתקבלי את ה-21 מיליארד פאונדים, כן?

Trackbacks

  • By טייקון ויושר | הוזה מִלִים on 10 במרץ 2013 at 17:42

    […] בה נתקלתי בקופות השירות העצמי, היתה ביום שני שעבר ("יום המעשים הטובים"). סיימתי להעמיס את העגלה בכל טוב ושמתי פעמי לעבר […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: