טייקון ויושר

 חְחְחְחְחְחְ (כן, בדיוק כמו שזה נשמע)

או חָה-חָה-חָה ולגיוון אפשר גם חִי-חִי-חִי…

שופרסל

מישהי אמרה לי פעם שאנו מגיעות זו לחייה של זו לא בכדי, שיש איזושהי הכוונה. המטרה היא ללמוד, ללמד, להסיק מסקנות ולישם. היא התכוונה במובן הרוחני וקשרה את זה לקרמה ולגלגולים קודמים ועתידיים שלנו. לא ממש כוס הקפה שלי, אבל כל אשה ואמונתה היא, העולם הרי חופשי הוא ולכל אחת מאיתנו מותר להביע את דעתה.

מזמן אני טוענת שיש לכל אחד ואחת מאיתנו תפקיד בעולם הזה. תפקידו של המתעשר אינו מוגבל רק לעשות לביתו, אלא מוטל עליו גם לדאוג לאחיו הפחות מועתרים ללא שום קשר, מבחינתי, למה שיקרה להלה בגלגוליו הבאים.

הצחיק אותי לקרוא את הכתבה על מנשה רז באתר הדה-מרקר (חפירה 1), משום שלא היה עולה על דעתי שאפשר להעלים מצרכים ולא להעבירם במכונה, גם אם חיי היו תלויים מנגד. אולי אני תמימה? אולי אני איטית? מה שבטוח, זה שאני בהחלט מאותגרת. אז למדתי דבר חדש… לא שנראה כי איישם זאת, זאת לא אני, אין זה מהאופי שלי. אני זוכרת דתי אחד, שאחרי שיצאנו מקניות משותפות בסופר, שמח הברנש לספר לי על הצלחתו להעלים פריט מסוים (ודי יקר!) מתחת לעינה של הקופאית, שמן הסתם לא היתה פקוחה לרווחה או שהיא החלישה את פעולתו של הרדאר שלה למראה הכיפה שעל ראשו. אז עוד האמנו שלכיפה יש משמעות, בעיקר של יושר ואמת. הגנב התגאה באוזני על שהערים על "השיטה שלהם" משום ש"מגיע להם ככה, הגנבים". אתן יכולות להבין שהלה אינו נמנה יותר על החוג הקרוב אל מרחב המחיה שלי.

הטיה2

© משה בלולו

ישנן שתי חנויות שופרסל בהן אני נוהגת לערוך את קניותי, מעבר למכלת שבקציר: האחת בפרדס חנה, הצמודה לבנק ההיברידי השנוי במחלוקת (שדבר לא השתנה בו מאז הרשומה שלי ונוספת עליו, גם נוקבת, תגיע בקרוב); והשניה, שופרסל ביג דיל בכניסה לחדרה, הקרובה לביתו של אחד מצאצאי המתוקים.

החויות שלי עד כה משופרסל דוקא חיוביות משום-מה. אולי שפר מזלי? אולי העובדות בחנויות אותן אני פוקדת מיוחדות הן, נחמדות וקשובות ללקוחות? לפני איזה זמן, אולי שנה, אבל אני זוכרת היטב את החויה – מילאתי עגלה והתכוונתי לשאת את המצרכים הדחוסים בשקיות לכיוון תחנת האוטובוס, מרחק של כ-200 מטרים. משא כבד, אך לא בלתי אפשרי (כמה שלילה שוללת יש במשפט הזה…). הקופאית, שהבחינה במאבקי עם ליקוט השקיות, יכלה להעלים עין ולפנות ללקוחה הבאה, אך היא בחרה להיות טובה אלי והורתה לי להמתין. לא זזתי, לפעמים (לרוב לא!) גם אני מסוגלת להיות ממושמעת. היא קוראת לנער וזה מסייע לי להגיע בשלום אל התחנה. עשה לי טוב בלב.

הפעם הראשונה בה נתקלתי בקופות השירות העצמי, היתה ביום שני שעבר ("יום המעשים הטובים"). סיימתי להעמיס את העגלה בכל טוב ושמתי פעמי לעבר הקופות. שמתי לב, שלא כמו בעבר, אוישו רק שתיים מתוך שש הקופות. בשתיהן – תור ארוך (4 לקוחות) עם עגלות מלאות אף הן, למרות שאחת מהן אמורה להיות קופה מהירה לעד 10 מצרכים. הקופאית בקופה המהירה התעכבה, היות וחיפשה ארגז למשלוח. חככתי בדעתי לאן להצטרף. הרי לפי חוק מרפי, לא משנה אנה אפנה ובמה אבחר – זה יהיה תמיד לקופה שמשך זמן השהייה בה יהיה ארוך יותר, לא ככה? החלטתי לפנות לעמדת הניהול כדי לבקש שיפתחו לפחות קופה נוספת ואם אפשר – אז שתיים. התשובה המהירה היתה שיש לי אפשרות להעביר את המצרכים שלי בקופה לשירות עצמי. חסרת נסיון, הסברתי שאין לי מושג כיצד עושים זאת ומיד התיצבה לפני עובדת פנויה ובמקום לפתוח קופה – התנדבה להראות לי את הפלא החדש והעבירה את המצרכים במקומי. לא טרחתי לשנן, כי לא תהיה פעם נוספת, משום שציינתי לפני להדיר רגלי מהמקום. אגב, מה עושה האדם הפשוט שאין בידיו כרטיס אשראי או כזה שבא לו לשלם במזומן? מן הסתם מוטל עליו לעמוד שעות בתור. עוד מכה הניחתת על אלו שגורלם הכלכלי לא שפר עליהם.

שמתי לב שהחנות לא שקקה חיים כמו בעבר. יכול להיות שמאמציו הפוריים של ידידי ורעי האהוב צלחו בידו או שפשוט אין לציבור כסף להוציא והעסקים עומדים בשממונם. אולי יש כאן ענין של סיבה ומסובב, הביצה והתרנגולת (שניהם אינם נכללים בתפריטי): הטייקון גנב מכספי הפנסיה של הציבור, הציבור משיב לו בהדרת רגליו מעסקיו, הטייקון מפטר חלק מעובדיו ומכניס מיכון במקומם משל יש כאן מהפכה תעשייתית נוספת שבה שוב דוחקת המכונה את רגלי העובד. דא עקא, שהציבור מעדיף את הקופאיות וקצת תשומת לב בזמן שהוא קונה ולא את הכתף הקרה של המכונה. אגב, האם שמתן לב שאין קופאים בנמצא? שיש מנהל על הקופאיות, אך אף זכר לא יהין לשבת בקופה ולהעביר מצרכים כאחת הנקבות?

יצאתי מהמקום, מהביג דיל הזה, על מנת שלא לחזור אליו יותר עד שלא ישיבו אליו את הקופאיות המסורות, אלה שאיבדו את פרנסתן בגלל תאוות הבצע של הטייקון. אז מה אם יש לי כרטיס מועדון? אין עלי חובה לעשות בו שימוש, נכון?

חפירות:

  1. מנשה רז נגד דנקנר: אולצתי להוכיח בשופרסל שאינני גנב באתר דה מרקר
  2. החיים של מוטי זיסר אתר דה מרקר [אפשר לראות את הנהר הזורם מהדמעות שאני מזילה למענו?]
  3. על משכורת של מנהל בנק אתר דה מרקר [איפה היה גפני כדי לעצור את זה?]

Florence + The Machine Dog Days Are Over

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • jazminor77  ביום 21 במרץ 2013 בשעה 23:07

    גם אני אופטימית ומקוה שמשהו חיובי יזוז פה ולעם תהיה רווחה כלכלית

  • משה בלולו  ביום 10 במרץ 2013 בשעה 18:40

    נאמר לי בצעירותי – בנפול אויבך אל תשמח, ואכן שופרסל הוא בחזקת 'אויב' (במרכאות, כי הוא לא אוייב במובן הרגיל של המילה) לא נאמר לי 'בנפול קופאיתו של האויב…' ואני אכן לא ממרר בבכי בגין אותן קופאיות שנשרו ממשרתן כ—–י סביר להניח שהן ימצאו עבודה טובה יותר.
    ואיך אני יודע את זה?? אני יודע את זה, כי כל עבודה אחרת תכניס קצת יותר כסף מזו הקיימת (בשופרסל).
    ואיך אני יודע את זה?? – א. שופרסל משלמים מינימום –
    ב. את הטעויות משלמות הקופאיות…

    נשאר לי לטפל במרכאות…
    שופרסל אוייב שלי – אבל זה לא עובד בכיוון ההפוך כי סביר להניח שהם פשוט לא מכירים אותי (ואם כן אז רק בחלונות הגבוהים [עם אצבע על ההדק 🙂 ]) אני מאמין שביום שיכירו – וזה יבוא מתישהו…. יהיו פחות (הרבה פחות) קופאיות בשופרסל.

    (אוף דה רקורד: בנתיים [וחרף הקופאית הנ"ל] ידם על העליונה)

    • שרון הר פז  ביום 11 במרץ 2013 בשעה 10:57

      מה שנאמר לך בצעירותך – יפה כשלעצמו, אם כי אינני יודעת עד כמה זה חכם. למה שלא נשמח כשנופל אויב? נהפוך הוא – שיפול ולא יקום יותר לעולם, כי מעצם היותו אויב – פירוש הדבר שהנוכל הלה מזיק לנו. מותר לשמוח, אני מאשרת. אלא אם כן חושש מאן דהוא מחמת אפו של היושב במרומים. אני פטורה מזה, ברוכה השמה, ישתבח שמה.
      מה שמרגיז אותי בקטע של הטייקונים, זה הרוע. אינני מאמינה שצריך להיות נבזה כדי להתעשר. אפשר גם בטוב. אולי אני תמימה, אולי חולמת, אולי סתם מקוה לטוב. החרבת עולמם של החלשים בפיטוריהם ובגדיעת מטה לחמם – אינה הדרך הנכונה. נא עיין בחפירה 2, לדוגמא. עוד טייקון ישר ומסכן שחי כעלוקה על חשבון כספי הפנסיה של העם השובר למענו את גבו בעמל מצאת החמה ועד צאת הנשמה.

טרקבאקים

  • מאת קמחא דפסחא | הוזה מִלִים ביום 15 באפריל 2014 בשעה 17:22

    […] מוכרין? נחשנה… כן, בסופרים של הטייקונים. בשום אופן לא לקנות את […]

  • מאת טייקון ואפסו עוד | הוזה מִלִים ביום 25 באוקטובר 2013 בשעה 17:19

    […] טייקון ויושר הוזה […]

  • מאת זול עולה יקר | הוזה מִלִים ביום 16 באוגוסט 2013 בשעה 0:00

    […] – אני נכנסת לשופרסל. לובה כבר רגילה אלי ויודעת שיש לי כרטיס מועדון, אם כי אינני משתמשת בו לעתים קרובות משום שהחנות בכפר […]

  • מאת מראה שחורה | הוזה מִלִים ביום 8 ביולי 2013 בשעה 0:11

    […] רצון הלקוחות? רגע, היא לא היחידה, יש גם את נטויז'ן, סלקום ופלאפון. זו האחרונה עדיין מטרידה אותי. לפני כשבוע, מתקשרת אלי […]

  • מאת מסעודה, ריקי, שֶׁרִי | הוזה מִלִים ביום 4 באפריל 2013 בשעה 16:00

    […] לא די אנו נאנקים תחת העול של אי היכולת לגמור את החודש כשהעשירון העליון חוגג על חשבוננו והבנקים מביאים לנו את האלמנט מצד נוסף, […]

  • מאת כשר לפסח | הוזה מִלִים ביום 21 במרץ 2013 בשעה 16:10

    […] המאכל העיקרי בפסח הוא המצה. לפני כשבועיים, בקניות בשופרסל דיל בחדרה, נתקלתי בחבילת מצות שהוצעה בסביבות 27-28 ₪. למה בסביבות? […]

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: