אשרי הגפרור A Blessing on the Match

גפרורים

אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות

אשרי הלהבה שבערה בסִתרי לבבות

אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד

אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות

חנה סנשאשרי הגפרור

Hannah SzenesA Blessing on the Match

 

The Style Council with Tracey Thorn – The Paris Match

בר מתמלא, כוסות נוקשות זו בזו, צלילי זכוכית מתנפצת, חיוכים, נשים. מוזיקה של בדידות מתנגנת ברקע. ביאטריס מרוקנת עוד כוסית ורומזת לברנשית למלאותה. אני מביטה בתנועותיה מעברו השני של המקום וחושבת שאין עוד אשה שתשוה לה. ודאי לא ביופי. הן מתגודדות אצלה כמו דבורים על הדבש, מזמזמות אליה מנעמים כדי שתואיל לשים אליהן לב. גם מהמרחק הזה בינינו אני יכולה להבחין מבעד לאפלולית איך עיניה מתנוצצות, כמו מלכה החולשת על נתיניה.

A bar fills up, cups are knocking one another, sound of glass shattering, smiles, women. Music of loneliness is playing in the background. Béatrice empties another shot glass and gestures to the bartenderess to fill in up. I watch her moves from across the place and think that there's no other woman compare to her. Not in beauty for sure. They are crowding around her like bees on honey, humming to her nicely so she'd be kind and pay attention to them. Even from this distance between us I am able to notice through the dimness how her eyes sparkle, like a queen who controls her subjects.

The gift you gave is desire,

The match that started my fire

המתנה שנתת היא תשוקה,

הגפרור שהצית את הלהבה

מישהי מזמינה אותי לרקוד. אני מביטה בידה המושטת בהזמנה. מאן דהיא אמרה לי פעם שהיא קודם כל בוחנת את ידי האשה ולפי איך שהן מוצאות חן בעיניה, היא מחליטה אם להענות לה, אם לאו. לי אין העדפה. בדרך כלל אינני מבחינה בַּפרטים. נראה לי שאני קודם חשה את הנפש, רק אחר כך את הבשר.

Somebody asks me to dance. I stare at her hand inviting me. Someone told me once that first of all she examines a woman's hands, and depends on how she likes them, she decides if she should respond, or not. I have no preference. Usually I don't notice any details. It seems to me that I first sense the soul, and only later the flesh.

הירכיים שלה בגובה העיניים שלי ואני מרימה את מבטי כדי לפגוש בעיניה. מבעד לאור המועט אני רואה איך הן קורנות אלי במבט רך, מזמין, מפתה. יד נאחזת ביד, רכּוּת מלטפת. נעים לי להעטף בזרועותיה, לנוע למקצב הצלילים השקטים, לזרום.

Her thighs are at my eye level and I raise my gaze to meet her eyes. Through the slight light I see how they beam at me with a soft, inviting, seductive  look. A hand holds a hand, caressing softness. It's nice to be wrapped in her arms, to move to the rhythm of the tender sounds, to flow.

The Style Council – The Paris Match

הבוקר מוצא אותנו באותה המיטה, אך במרחק אלפי מילין זו מזו.

The morning finds us in the same bed, but thousands of miles apart.

♀♀

Empty nights with nothing to do,

I sit and think, every thought is for you

לילות ריקים חסרי מעש

יושבת ומהרהרת, כל מעיינַי בּך

מפתח משקשק בתוך מנעול, הדלת נפתחת בלחישה. אינני יודעת אם היא פה, אם לבדה. אני נעה פנימה לאט, סוגרת את הדלת בלאט, תולה את המעיל והתיק על הקולב. דממה בכל. רק הגשם הזולג בחוץ נוקש ברכות על החלונות.

A key rattles in a lock, the door opens quietly. I don't know if she's here, if by herself. Slowly, I move inside, closing silently the door, hanging my coat and bag on the hanger. Everything is silent. Only the rain drizzling outside knocks softly on the windows.

חדר השינה אפלולי. לגשת? לא לגשת? מה אמצא? נכון שיש ביננו הסכם שאיננו מביאות לכאן את מי שאנו עשויות לפגוש בחוץ, אך זה הבית שלה, לא שלי, היא יכולה לעשות פה מה שעולה על דעתה. אני רק אורחת פה והערב אני פורחת מפה חזרה הביתה.

The bedroom is darkish. Should I go in? Not to go? What would I find? Indeed, we have an agreement between us that we don't bring here women we might meet outside, but this is her home, not mine, she can do here whatever she likes. I'm just a guest here, and tonight I'm flying from here back home.

אין קנאה בינינו. לה יש את החיים שלה, לי את שלי. לה את העולם שלה, לי את שלי. מדי פעם אנחנו נפגשות, משתפות. רוב הזמן היא אינה אשתי. מעולם לא חשבתי על יחסים פתוחים. אנחנו מותנות לחשוב ולהתנהג בבלעדיות. פתאום, בגיל בשל, היתה לי עדנה ומצאתי שאפשר גם כך וזה מצוין.

There's no jealousy between us. She has her life, I have mine. She has her world, I have mine. From time to time we meet, share. We are not together most of the time. I never thought before about open relationships. We are conditioned to think and behave with exclusivity. Suddenly, at a mature age, I was lucky to find out that it's also possible, and it's superb.

"Ho, ma chérie", היא זוהרת אלי עת אני יושבת במטבח עם הקפה והקרואסון. "Comment vas-tu?"

החלל המתעצב בינינו מושתת על אלמנטים מופשטים, לא תמיד ניתן לגעת בכל דבר. אני שולחת אליה מבט שואל, לבדוק אם יש לנו חֶברה והיא ממהרת לגחון אלי ולהרגיע בנשיקה. נחמד לדעת שהיא מתחשבת.

"Ho, ma chérie", she beams to me when I sit in the kitchen with the coffee and the croissant. "Comment vas-tu?"

The space shaping between us is based on abstract elements, we can't always touch everything. I send her a questioning look, to check if we have company, and she hurries to bend towards me and reassure me with her kiss that nobody is here. It's nice to know that she is considerate.

♀♀

Lisa Miller – It'll Never Happen Again (Tim Hardin's song)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • jazminor77  On 21 במרץ 2013 at 23:09

    שיר מקסים, אוירה מקסימה, מה עוד צריך מרשומה? אוהבת את הסיפורים שלך!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: