כשר לפסח

בועות

אתן יודעות שאינני דתיה כלל וכלל, אבל מעדיפה לשמור את המסורת עליה חונכתי וגודלתי (לבל תברח לנו), למעט מה שאינו מתאים לי ולתפישת העולם שלי, כגון הדרת נשים וכיו"ב מרעין בישין מבית מדרשם של הזכרין המיותרין שבקרבֵּנו.

מפי רבא רפורמית בלונדון למדתי את האימרה הבאה, המבטאת את השקפת היהדות על החגים: "They tried to kill us, they didn't succeed, let's eat". נכון שאין צורך לתרגם?

החגים היהודיים מבוססי אוכל המה. כל חג והמאכל המסורתי שלו וזה יופי, מבחינתי, האוהבת מאוד לבשל ולכמה שיותר סועדות. אני זוכרת שראיתי פעם בצעירותי, באחת הסדרות הלועזיות, שבתחנות המשטרה לועסין דונאטס, לא עלינו, כמעשה יום-יומי והופתעתי, יען כי זה הרי מאכל האופייני לחנוכה שלנו, לא לגוי של חולין. אבל כל עם ומנהגיו הוא. אנחנו סובלניות וסבלניות וסובלות את שאפשר, בעיקר כשאין זה כרוך בפגיעה בנו – על זאת אנו עומדות בגבורה בפרץ ומחזירות מלחמה השערה כל אימת שאנו יכולות למען מגר האלימות הזכרית מעלינו ונאמר אמן.

כידוע, המאכל העיקרי בפסח הוא המצה. לפני כשבועיים, בקניות בשופרסל דיל בחדרה, נתקלתי בחבילת מצות שהוצעה בסביבות 27-28 ₪. למה בסביבות? כי או שזה היה 26.90 ₪ או 27.90 ₪, אי אפשר לזכור במדויק וזה חלק מהטעיית הציבור, אבל מה עוד חדש שם? לי זה לא משנה, משום שלמרות ששום חמץ לא נאכל אצלי בפסח, עדיין אין זה אומר שעלי לשלם מחיר מופקע על חבילת מצות. מסורת זו ענין יפה, אך חשוב יותר לחסוך ולכלכל את תקציבנו בצורה נבונה ואחראית. אמרתי לעצמי שעוד חזון למועד וככל שיתקרב אלינו הפסח – יתכן והמחירים יצנחו. חוצמזה, אני ברת מזל בזמן האחרון ודברים מתגלגלים לי די יפה, כך שאני אופטימית, כרגיל.

אתמול נקלעתי לרשת אחרת, אחרי ששכנה אדיבה לקחה אותי לשם והופתעתי לטובה. איך אומרין: "כל עכבה לטובה", נכון? אז טוב שהתעכבתי ולא מיהרתי לשלוח ידי את הארנק כדי לשלוף את הפלסטיק, משום שבמקום הזה היה מחיר חבילת המצה 23.90 ₪ במקור ובקופה קיבלתי 5 ₪ הנחה (ולא משום שלי יש עיניים יפות, אלא כל הקונות קיבלו, בהגבלה של 2 חבילות לקניה), כך שיצא לי לשלם רק 18.90 ₪. לא שמחה? לא ששון? בנוסף, חלב הסויה שאני קונה בדיל ההוא עולה לי שם 11.90 ₪ וכאן שילמתי רק 9.99 ₪. נפלא, לא ככה? כאן כבר הייתי לגמרי באקסטזה עילאית, משל שמחת בית השואבה באה ונחתה עלינו לטובה לקראת הפסח, שלא בעונתה.

ואני לא מזכירה כבר את החלבה, שבשופרסל נמכרה אך לפני כשלושה חודשים ב-10 ₪ ועכשו עלה המחיר ל-12.90 ₪. חוצפה שאין דוגמתה! ולמה? כי הטייקון יכול. אז גם אנחנו, הצרכניות, יכולות, וכוח הקניה שלנו עדיין בידינו ואי אפשר להכריח אותנו לצרוך דוקא מוצרים שהטייקון החליט בחוצפתו להעלותם ללא הצדקה ואנחנו מדירות רגלינו מהרשת שלו. אז לא קניתי חלבה ברשת הדיל כמחאה. אולי ירד מחירה לאחר החג (תמיד אפשר לקוות…). חוצמזה, פסח בשער וזו נחשבת חמץ לאוכלי קטניות. אני אמנם אוכלת קטניות מסוימות, אז זה לא אסון מבחינתי לא לצרוך חלבה בפסח.

אני עוסקת כאן אולי בפרוטות, אך דין פרוטה כדין מאה וכשמצרפים פרוטה לפרוטה – לפעמים ניתן לצאת ברכוש כלשהו. לא רב, אך די כדי להרנין את הנפש בחסכון שנחסך, שבעטיו אפשר לקנות משהו נחמד לנכדים הנחמדים לכבוד החג. איך ידעו שיש להם סבתא?

מצות לפסח

בעודי צועדת מעדנות עם עגלתי המתמלאת במעדנים לחג, תופס אותי מאן דהוא דתי (כיפה על הראש, גם אם זו סרוגה, עדיין מעידה על נטייתו גם בימינו אלה, נכון?) ומעדכן אותי בחדוה כי הוא מסתובב כבר זמן-מה בחיפוש אחר המצות, אך עד כה העלה חרס בידו ושואל אותי בדחילו ורחימו היכן דגתי את החבילה שבעגלתי. להזכירכן, אינני דתיה, כן? כך שלא העליתי קודם לכן בדעתי את הפרדוקס לגבי היכן מצאתי את המצות, אך עתה, לאור השיחה עם בעל הכיפה, פתאום נכנס לי לראש שהמקום בו בחרו מסדרי החנות לשכן את הפריטים הכשרים לפסח, קצת "בעייתי", אם לא לומר את המלה המפורשת: "מוזר". איך אפשר להנחות יהודי שומר מצוות ללקט את הכשר לפסח באזור החמץ?

"שם", אני מנחה באצבעי לעבר פינת הלחם ומוצריו.

"מה, אֵיפְשֶׁהַלֶחֶם?" הוא שואל בתמיהה.

"כן", אני עונה, "כנראה שלא היה להם מקום אחר." לי לא נעים, לי!

"ואני חיפשתי בכל החנות, רק לא שם!" הוא מכריז. "לא העליתי בדעתי!"

גם אני לא, למען האמת, רק שכחילונית, לא חשוב לי אם זה נגע או לא בחמץ, הרי אינני משמידה את זה לקראת החג. יש פסטות ושאר חמץ בארון, אך אין נוגעין בהן בכל הפסח, כי מה שחשוב לי כשומרת מסורת עמי, זה לא לאכול חמץ של ממש. פרור כזה או אחר שנדבק למוצר כלשהו ממש לא מחלל לי את קדושת כשרות החג. המסורת חשובה, לא רדיפת פירורים.

עוד בועות ואשליות

מעניין, שמוקדם יותר באותו היום ביקרנו חולין בביה"ח לניאדו שבנתניה והשומרים על הסף חקרונו שמא ישנם מצרכי מזון כלשהם בתיקינו. מסתבר, שכבר מעתה אסור להכניס כל מזון חיצוני שהוא לבית החולים הדתי הזה, הכשר למהדרין, ואף אין מוכרין יותר שום דבר מאכל בחנויות האוכל שבפנים – רק שתיה. צום חמץ הוטל על הציבור מבעוד חג. להגיד שזה מטומטם? אז אמרתי. ומה יהיה צעדם הבא? להורות לנו לסור הצדה ולנער את מחלצותינו בטרם יותר לנו להכנס כדי למלא מצוה חשובה? כי מי לידם יתקע שלא אכלנו איזה סנדוויץ' או פלאפל טרם בואנו לשם והפירורים לא נדדו איתנו מוסתרים בבגדינו?

בתמצית:

צדיקה בחוסר אמונתה תחיה ותשגשג, אמן כן יהי רצון!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 21 במרץ 2013 at 17:26

    שרון, חג שמח וכשר! מאחלת לך בילוי נעים בחג האביב, חידוש הכוחות, והנאה מהמשפחה.
    בימינו לא קונים כלום לפני שמבררים היטב היכן כדאי להוציא את הכסף ולהישאר עם יתרה בחשבון.

  • jazminor77  On 21 במרץ 2013 at 23:08

    מאחלת לכולנו חג שמח וכשר ושנדע אך טוב ואושר, אמן!

Trackbacks

  • By זול עולה יקר | הוזה מִלִים on 16 באוגוסט 2013 at 0:00

    […] מדי פעם, כשאני מגיעה לפרדס חנה או לחדרה – אני נכנסת לשופרסל. לובה כבר רגילה אלי ויודעת שיש לי כרטיס מועדון, אם כי […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: