ברלין, גאוה 2013

ברלין

ברלין 2013

ביאטריס אמרה: "מה דעתך שנקפוץ לברלין, מה שֶׁרִי? אמרת שאת רוצה לצעוד בערים שונות בעולם, אז הנה הזדמנות."

אכן, הזדמנות… לא חשבתי שאדרוך עוד אי פעם על האדמה הארורה ההיא והנה הזדמנות.

Béatrice said: "What do you say if we jumped to Berlin, ma cheri? You said that you wanted to march in different cities in the world, so here's an opportunity."

An opportunity indeed… I didn't think that I would ever again lay a foot on that cursed soil, and here's an opportunity.

לביאטריס יש חברות בכל העולם. גם בברלין. אביבה וזוגתה אוספות אותנו משדה התעופה ועוטפות אותנו בחמימות, סגולה נגד הקור שמזג האויר מנחית עלי. עלי ולא עלינו, כי נראה שאני היחידה שסובלת. אני מתעטפת במעיל, מהדקת את הצעיף ומסרבת להסיר את כובע הצמר למרות רמזיה העדינים של ביאטריס שאני נראית מוזרה. "זו אינה העונה לכובעי צמר", היא מעירה לי ומנסה למשוך ממני את הכיסוי המחמם. אני מגינה בחרוף נפש על אוזני לבל תקפאנה ואוחזת בשולי הכובע משל היו אלה קרנות המזבח. אני יכולה לראות את החיוך החולף על פני מארחותינו עת ביאטריס מרימה ידיים ומניחה לי לנפשי.

Béatrice has friends all over the world. Berlin included. Aviva and her spouse take us from the airport and wrap us with warmth, a remedy against the cold the weather hit on me. On me, not on us, as it seems that I'm the only one suffering. I'm wrapping myself with my coat, tightening the scarf and refuse to take off my wool knitted hat, despite of Béatrice's hints that I look weird. "This is not the season for wool hats", she comment while trying to pull of the warming cover off my head. With all my might I'm defending my ears against the danger they might freeze, and holding to the edges of the hat as if seizing the horns of the altar. I can see the smiles passing on the faces of our hostesses while Béatrice gives up and leaves me alone.

הנוף החולף על פנינו אינו מעיד על שהתרחש פה לא מזמן, בדור הקודם. קשה לי לעכל שאעשה את השבת דוקא פה, מכל המקומות בעולם. בפעם הקודמת עזבתי פה בבוקר יום ששי ואת נרות השבת הדלקתי בביתי.

The landscape passing us doesn't tell what has happened here not a long time ago, in the previous generation. It's hard for me to digest the fact that I'm gonna pass Shabbat here, from all the places in the world. Last time I left here on Friday morning and I lit the Shabbat candles in my house.

♀♀

במרחק כמה רחובות מביתן, בבית הכנסת הרפורמי, מדליקה הרבא אביבה את נרות השבת וזוגתה החביבה, לאה, מקדשת. הקהילה אומרת אמן. שבת המלכה נכנסת ובאה לברלין בצעד גאה. אני אוהבת את הדרשה שהיא דורשת בפנינו על פרשת השבוע. מדהים איך היא מוצאת בה הקשרים לאקטואליה.

A few streets from their home, at the Reform Synagogue, Rabba Aviva lights the candles, and her lovely spouse, Leah, says the Kiddush. The colligation says "Amen". Shabbat the Queen stepping proudly into Berlin. I love her Drasha (homiletical sermon) about the Parashat hashavua (the weekly section of the Torah). It's amazing how she finds a context to current affairs in it.

ברלין גאוה 2013

המצעד אצלם נקרא Christopher Street Day. אנחנו נאספות אצל קבוצת הנשים הבשלות, אלה שעברו כבר כברת דרך וראו דבר או שניים בחייהן. החבורה צוהלת ושמחה בנימוס אירופאי מאופק. מדהים. הן מזכירות לי את הייקים שלנו (נו, דא…). מדהים גם לשמוע את ביאטריס מדברת גרמנית שוטפת ובלי לגמגם, אם כי במבטא צרפתי. כזאת טרם שמעתי. חיוֹת = חוֹוֹת… אני חשה חצויה. מצד אחד, המבטא מדליק אותי תמיד, אך מן הצד השני, כשזה בנאצית – אינני מרגישה בנוח.

ביאטריס אוחזת בידי ואנחנו מתחילות לצעוד בסך. לידינו, אוחזת אביבה בידה של לאה ושתיהן מנופפות בדגלים קטנים של גאוה. מאן דהיא תופסת את מבטי הלכוד בדגלונים ושותלת אחד בידי. עכשו גם אני יכולה לנופף בחדוה.

They call the pride Christopher Street Day. We are gathering with the mature woman's group, those who have already pass a good part of the way and have seen a thing or two in their life. The group rejoice and cheer in a restrained European manner. Amazing. They remind me our yekkes (well, da…). It's also amazing to hear Béatrice speaking fluent German and without stuttering, but with French accent. Such I've never heard. One lives – one experiences… I feel divided. On one hand, the accent turns me on as usual; but on the other hand, when it is in Nazish – I don't feel comfortable.

Béatrice takes my hand and we start walking together. Near us, Aviva takes Leah's hand and they both are waving little pride flags. Somebody catches my gaze mesmerized at the small flags and plant one in my hand. Now I can wave too.

♀♀

לא היו לי ציפיות מראש, גם לא היתה לי שהות מספיקה כדי לדמיין לעצמי איך זה יהיה. הניתור הזה לברלין היה ממש ספונטני. בקושי הספקתי לעכל את הצעתה של ביאטריס והופ – אני פה, צועדת בין הנשים הללו בטבעיות, כאילו זו העיר שלי ואינני זרה בה כלל. לא שהרגשתי בבית – כי הרי זו בכל זאת ברלין, אדמת האויב המקוללת שתושביה רצחו חלק ארי מעמי – אבל האוירה הצבעונית, החגיגית, היוותה מעין נתק מהעבר הנורא, מין חַיִץ מרגיע. לזמן-מה אפשר היה לצהול, לחגוג, בלי להיות בהיכון כדי לקדם פני רעה שפתאום תנחת עלינו מאיזה נאצי ארור.

לנאומים כבר לא נשארנו. אנחנו הרי מכירות כבר בעל-פה את הקלישאות הנדושות. העדפנו לפרוש אל צל קורתם של אביבה ולאה ולשמח זו את זו בפרטיות החדר שהוקצה לנו.

I haven’t had previous expectations; also, I didn't have enough time to imagine how it would be. This leaping to Berlin was really spontaneous. I have barely had time to digest Béatrice's offer, and hop – I'm here, naturally marching between these women, as if this is my city and I'm not a stranger in it at all. It's not that I felt at home – as after all this is Berlin, the cursed enemy's soil – but the colourful, festive atmosphere was a sort of a rift from the horrible past, a kind of a calming partition. For a while, one could rejoice, celebrate, without having to be on standby in order to be ready in front of evil that suddenly might land on me from some dammed Nazi.

We didn't stay for the speeches. After all, by now, we already know all the banal Clichés by heart. We preferred to quit there, in order to please each other at the privacy of the room we were allocate under the roof of Aviva and Leah.

ברלין גאוה 2013

כמה סמלי שהיום הוא יום פטירתה של ג'ודי גארלנד, ששירה 'מעבר לקשת בענן' הפך להמנון הקהילה.

How symbolic it is that today is Judy Garland's date of death, that her song 'Somewhere Over the Rainbow' became the gays' anthem.

Berlin, Germany 22.6.2013

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

  • By גאוה 2015 | הוזה מִלִים on 31 ביולי 2015 at 0:05

    […] שם את סוף השבוע. מאוד רציתי לצעוד בעיר הקודש במסגרת שאיפתי לצעוד בגאוה בכמה שיותר ערים בעולם, אך גם השנה לא הסתייע. אולי בשנה […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: