ארכיון חודשי: יולי 2013

אנחנו והם Us and Them

על השוויון בנטל

About the equality in the burden


Dream theatre – אנחנו והם

Dream theatre Us and them

למה השנאה התהומית הזו? למה ההקנטה? למה בכח? הרי אפשר לעשות דברים במח, בחכמה, בתבונה ובגישה חיובית. השאלה היא היכן אפשר למצוא את החיובי בממשלת הרשע הלזו. התשובה היא: אי אפשר. קיבלנו את מה שבחרו רפֵי-שכל הזויים.

Why this abysmal hatred? Why the teasing? Why with force? After all, things can be done with using the brain, the intelligent, the wisdom and in a positive way. The question is where to find the positive in this evil government. The answer is: impossible. We got what those with an intellectual disability chose.

אין גזרה שהורידו השרים הנבזיים הללו על ראשנו, שאי אפשר למצוא לה תחליף ובמקום לגזול את כבשת הרש שלנו – הם יכלו לשתף את הגבירים והטייקונים ב"חגיגת" הנטל, אך למה שזה יקרה? למה שיקיימו את מה שהבטיחו לנו במפורש לפני הבחירות?

There is no decree that these nasty ministers have put down on our heads, which cannot be found as a substitute, and instead of usurping our poor lamb (our single prized possession) – they could share the rich people and the tycoons with the "celebration" of burden, but why should that happen? Why do they have to keep what they were specifically promised before the elections?

למה אין העם קם ומתקומם? למה מתירים אתם לרשעים בממשלה לשפוך את דמנו? אין לי מושג. אולי כי זה מגיע לכם. תמיד אפשר לשנות, הרי אנחנו דמוקרטיה ובהחלט ניתן לקבוע, אך זה תלוי במעשינו. אם נמשיך לשבת מול הטלויזיה ולבהות בשטויות שמאכילים אותנו כדי לטמטם את שכלנו – זה לא יקרה. הצלחנו להתניע מחאה, אך לא המשכתם עד המטרה, למה? המתחיל במצוה מצוּוֶה לסיימה, לא ככה?

Why doesn't the people rise and rebel? Why do you allow the wicked in the government to shed our blood? I have no idea. Maybe because you deserve it. It is always possible to change; after all, we are a democracy and certainly can determine, but it depends on our actions. If we continue to sit in front of the TV staring at the nonsense that they feed us to fool our minds – it will not happen. We were able to spark a protest, but you didn't continue to the goal, why? When one starts a Mitzvah, one is obligated to finish it, isn't it?

אחת הגזרות שהונחתו עלינו בקול ענות גבורה, במחולות ובמצלתיים – היא גיוס החרדים. את מביטה בקולות, בלשון הגסה והרגל הקלגסית הנוגשת והיית כחולמת. כל כך הרבה טמטום במהלך הזה! כל כך הרבה שנאה למה שלא צריך! שנים אני מטיפה ומסבירה שיש ללמד את צאצאינו מגיל רך ולתרבת אותם במקורותינו. לוא היו לומדים במשך הדורות רק חצי מן העושר שבכתובים המכילים את ארון הספרים היהודי העתיק – היו חיינו פה נראים הרבה יותר נורמלים. לוא העומדים בראשנו, השרים המרכיבים את ממשלת הטמטום והזדון הזו, היו לומדים כמה דברים יסודיים – יתכן והיו נוהגים בצורה הרבה יותר חכמה ולא כזו חלמאית כפי שנהגו. למה יתכן? כי יש קצת פער בין ללמוד לבין לישם את שלמדת. אינני יודעת איך אתן, אך אני אינני סומכת על תבונתם כלל. מתי קרה, במהלך כהונתן של ממשלות ישראל לדורותיהן, שמשהו נעשה בתבונה ולא מתוך שליפה ושכרון הכוחניות או לחילופין מתוך חולשה וכניעה ללחצי אינטרסנטים ואינטריגות?

One of the decrees placed upon us with the sound of joy, dancing and cymbals – is the recruitment of the ultra-Orthodox to the army. You look at the voices, the rude language and the oppressing soldier's foot, and you feel like dreaming. So much idiocy during this process! So much hate to what isn't necessary! For years I have been preaching and explaining that our offspring must be taught from an early age and cultivated in our origins. If only they would learn over the generations just half of the riches in the scriptures containing the ancient Jewish bookcase – our lives here would have seemed much more normal. If only those who lead us, the ministers who assemble this stupid malice government, they would learn a few fundamental things – they might possibly have acted much smarter and not with stupidity as they did. Why possibly? Because there is a bit of a gap between learning and implementing what you have learned. I don't know how you, but I don't trust their wisdom at all. When, during the tenure of most Israeli governments throughout the years, did something happen wisely and pre-planning, not out of belligerence intoxication or alternatively, out of weakness and submission to pressures of interested people and intrigues?

סוף מעשה במחשבה תחילה

באוצר התבונה הגדול של הפתגמים היהודיים יש הרבה מה ללמוד ולשנן, וַדאי גם להחכים ועל אחת כמה וכמה לחיות חיים חיוביים. מה כל כך קשה להקדיש את הזמן הנחוץ כדי לתכנן? אמנם אף אחד אינו יכול לתקוע לידנו שהתכנון הכי קפדני משמעו ביצוע נכון, אך לפחות ישנו מתוה שלפיו אפשר לבחון את הנושא ולנסות לסכל בעיות בטרם תצוצנה. אף אחד אינו יכול לראות את הנולד, גם לא החכמים, אולי יחידי סגולה, אך אפשר לפחות לנסות לצפות מה יקרה אם נפעל בצורה מסוימת. במקום לירות לשוא לכל הכיוונים, האם לא עדיף להתמקד במטרה מתוך כוונה טובה?

האוילות המשרישה הזו של הטלת גיוס חובה על כל החרדים ללא כל מחשבה תחילה, ללא כל תכנון, ללא הכנה מתאימה – מה אפשר לומר עליה? ודאי לא דברים חיוביים.

Think before you act

In the great treasure of Jewish proverbs there is much to learn and memorize, and certainly become wise, and even more so to lead a positive life. How hard is it to devote the time needed to plan? While no one can assure us that the most rigorous planning means carrying out things right, but at least there is an outline that according to you can look into the issue and try to thwart problems before they pop up. No one can see the foresight, nor the wise ones, perhaps outstanding individuals in their virtue, but one can at least try to anticipate what will happen if we act in a certain way. Instead of firing in vain in all directions, isn't it better to focus on a goal with good intent?

This impetus stupidity of compulsory mobilization for all the ultra-Orthodox without any first thought, without any planning, without proper preparation – what can be said about it? Certainly not positive things.

כשהרבי צוחק: ביצוע מהמם של wolga-klezmer

As der Rebbe lacht: a stunning performance by wolga-klezmer

עוצו עצה ותופר

מי שמכירה אותי, יודעת היטב שאני חילוניה אדוקה ביותר, שמחה בחלקי ונלחמת כמיטב יכולתי בכל מה שמריח מדת וכפייתה. אני חושבת ששורש רוב הרע והרוע בעולם נובע מן הדתות, בעיקר מן המאמינים הבטוחים שהם היחידים הרואים את האור ואילו השאר צריכים לנהות בעקבותיהם אחרת יש לצודם ולמגרם מן החיים. יחד עם זאת, אני נגד בורות וחושבת שיש צורך ללמד ולהנחיל לצאצאינו את מורשתנו. לא בצורה החרדית (חס ושלום לנו!), אלא כדי לדעת את שורשינו. עם, ששורשיו נגדעו בשואה שירדה עליו, חטא בהפנותו עורף לתרבותו. כמה חטאים נחטאו. ביניהם:

  1. נסיגתו של בן גוריון בפני הרב קוק בענין גיוס בחורי ישיבות ועוד. לולא הרעה החולה הזו והרכנת הראש בפני סחטנים – אולי העניינים היו נראים אחרת. לוא עמד הראש על שלו במקום להכנע בפני החשכה – היו החרדים מתרגלים לשאת בנטל וזה לא היה הופך להיות נושא שנוי במחלוקת, מעורר מדנים כל כך ובעיקר – לא היה ענין לענות בו ולהפריד בין חלקי העם, בין ממלכת יהודה לזו של ישראל הפשוטה.
  2. במקום כור היתוך אמיתי של הנחלת כל גווני התרבות שלנו לכל האוכלוסיות – ויתרנו על הנחלת לימודי הליבה לחרדים ועל לימודי הקודש לחילונים. במקום ללמד הכל – הסתגר כל מגזר בפינתו: החרדים בזו החשוכה והחילונים בבור הבורות. כך אין בונים גשר של הדדיות, אלא הפרדה. למי ולמה זה טוב?
  3. למדינה אסור לקבוע מה על הפרט לעשות ולמה לשאוף (במסגרת החוקית, כמובן), אך היא יכולה לכוון ולעמוד על המשמר כדי לסקל בעיות בטרם הן צצות. במקום לטפח טפילים – אפשר היה לתגמל את אלה היוצאים לעבודה ומפרנסים את עצמם ומשפחתם. במקום לכפות על העם או על חלקים ממנו הר כגיגית – עדיף היה לוא הקדימו מחשבה למעשה והיו מפנים כל מגזר לאן שהולם אותו בהתאם למסוגלותו. מה רע בשרות לאומי לכל ללא הבדל דת, גזע ומין?
  4. אינני מתעלמת מן העובדה שעם קום המדינה היו לנו צרכים מסוימים והיה צורך לגייס את מי שרק אפשר (ולכן התהייה: אז למה לא את כולם?), אך עם הזמן הצרכים התגמשו ויש מקום וצורך בחשיבה מחודשת. מיום שהתגייסתי, הפריע לי שהעם נחלק לכאלה שמתגייסים ולכאלה שפטורים מגיוס. למה שחור ולבן? היכן הגוונים הנוספים? למה לא שרות לאומי לכל? למה שלא כל אחד ואחת, כולל המגזר הערבי, יגויסו לטובת העם והמדינה? כך יופנו למלא את הצרכים הלאומיים בהתאם למגזרם, ליכולותיהם ולמסוגלותם. אגב, לאלה המתעקשים לההרג באוהלה של תורה – למה שלא יעשו זאת בתנאי שדה, במתחם בית החולים ובכל מקום אחר? למה זה צריך להיות דוקא בישיבה הממוזגת? היכן נכתב שהם צריכים לשבת כל היום ולהתנענע? לא שאני מזלזלת בתרומתם, אך לא עליהם להחליט במה יתרמו, כפי שאף חילוני אינו מחליט לעצמו, אלא מגויס לאן שמחליטים שיש בו צורך. במה נעלה דם החרדים מזה של החילונים?
  5. התנהגות החרדים בשנאתם ובדחייתם את החילונים ודאי לא תרמה לקרוב לבבות. הדור שלי לא קנה את השטויות שלהם ואף אחת מאיתנו לא האמינה ל"ואהבת לרעך כמוך" מצדם, כי אם בכלל אהבו (זה בספק גדול) – הרי זה את אנשי שלומם ואפילו לא את נשותיהם המודרות. אפשר להתווכח על תרבות ועל חינוך ועל דרך חיים וכו', אבל זה לא יוביל לשום דבר חיובי. ויכוחים אינם מסייעים לגשר. רק רצון טוב, גישה חיובית, קבלה של האחר והשונה ממך ובעיקר הרצון (שאינו קיים אצלם) לחיות בשלום עם כל אחד – אלה מסוגלים להביא לטוב. השאלה היא מה רוצים החרדים מאיתנו מלבד שנסתלק להם מהעיניים, אך שימשיכו להתעלק עלינו ולמצוץ את לשדנו כדי שנפרנס אותם ואת שלהם.

מה יצא לנו מההתנהלות המטומטמת הזו של החרדים וממשלות ישראל לדורותיהם? כלום! על כל גזרה שנגזרה עליהם – הם ידעו למצוא את העצה כדי להפר אותה.

Devise your strategy, but it will be thwarted

Anyone who knows me knows very well that I am a most devout secularist, contented with my lot, and fighting my best in everything that smells of religion and coercion. I think the root of most evil and malicious in the world stems from religions, especially from the faithful believers who are sure that they are the only ones who see the light, while the rest have to follow them, otherwise they must be hunted and driven from life. At the same time, I am against ignorance and think it is necessary to teach and impart to our descendants our heritage. Not in the ultra-Orthodox way (God forbid!), but to know our roots. A nation whose roots were cut off in the Holocaust, have sinned by turning its back on its culture. Some sins were sinned. Including:

  1. Ben Gurion's withdrawal to Rabbi Kook regarding recruitment of yeshiva students and more. If it hadn't been for this major problem and the submitting to extortionists – things might have been different. Had the PM not surrendered to the darkness – the ultra-Orthodox would bear the burden and it would not become a controversial issue, arising disputes and mainly – there was no issue to deal with, while separating between parts of the people, between the kingdom of Judah and that of simple Israel.
  2. Instead of a real melting pot of imparting all of our cultural tones to all populations – we gave up teaching core studies to the ultra-Orthodox, and sacred studies to the secular. Instead of teaching everything – each sector closed itself up in its corner: the ultra-Orthodox in the dark and the secular in the pit of ignorance. Thus, not a bridge of mutuality is built, but a separation. Whom does it benefit and why?
  3. The state is not allowed to determine what the individual should do and what to strive for (in the legal framework, of course), but it can aim and be ready to mitigate problems before they emerge. Instead of cultivating parasites – the government could reward those who go to work and support themselves and their families. Instead of forcing the people or parts of it force to obey without any option – it would have been better if they had actually thought ahead and would have directed each sector where appropriate to its capabilities. What's wrong with national service for all regardless of religion, race and gender?
  4. I don't ignore the fact that with the establishment of the state of Israel we had certain needs and it was necessary to recruit as many as possible (and therefore wondering: why not all of them?), but over time the needs became more flexible, and there is room and need for rethinking. From the day I was drafted, I was disturbed that the people were divided into those who are recruited, and the others, those who are exempt from recruiting. Why black and white? Where are the additional shades? Why not national service for all? Why should not everyone, including the Arab sector, be recruited for the benefit of the people and the state? This way, they will be directed to fulfil national needs according to their sector, capabilities and competences. By the way, for those who insist on being killed in Torah's tent – why wouldn't they do it under field conditions, in the hospital complex and everywhere else? Why should this be precisely in the air-conditioned Yeshiva? Where does it say they have to sit all day and shokl (shake)? Not that I disdain their donation, but it's not for them to decide what they will donate, as no secular people decide for themselves, but recruited to wherever they are needed. How does the ultra-Orthodox blood superior to that of the secular?
  5. The behaviour of the ultra-Orthodox with their hatred and rejection of the secular people certainly did not donate to bringing the people together. My generation did not buy their nonsense and neither of us believed in "love thy neighbour like you" on their part, because if they ever loved (this is in great doubt) – it is their own people, birds of a feather, and not even their excluded wives. It is possible to argue about culture and education and way of life, etc., but it will not lead to anything positive. Arguments don't help to bridge. Only good will, positive attitude, acceptance of the other and those different from you, and mostly the willingness (which they don't have) to live in peace with everyone – these things can bring good. The question is what do the ultra-Orthodox want from us, apart that we get out of their sight, but they still continue to cling to us and suck our essence of life so we will support them and theirs.

What did we get out of this dumb behaviour of the ultra-Orthodox and Israeli governments over the years? Nothing! For every decree that was put on them – they knew how to find the advice to break it.

צדיק באמונתו יחיה

השאלה היא מיהו צדיק. האם מי שמנבל את פיו ומקלל את כל העולם שאינו סר למרותו ונוהג כפושט הכי פושטי, גם אם הוא קיבל תואר רב ראשי (אוי, פוליטיקה ודת, פוי!!!) – זה צדיק זה? אבוי לנו עם צדיקים כאלה. כך נראים נציגי הדת בימינו וזה מגעיל! שום דרך ארץ (והרי זו קדמה לתורה!) לאלה שאינם חולקים את השקפת עולמך. בזוי ומבזה! האם האיש בשמלה (ואין הכוונה לרשע הנחבא אל הבונקר שלו בלבנון) הוא זה שאמור לקבוע לנו את אורח חיינו ומפיו המטונף יש ללמוד את דברי הטפשות והשטנה שהנמבזה הלזה מפיץ?

Righteous in his faith will live

The question is who is righteous. Is anyone who filths his mouth and curses the whole world that disobey him and acts as the most simplistic brat, even if he has received a title of Chief Rabbi (oy, politics and religion, Feh!!!) – is that a righteous person? Alas for us with such righteous people. This is what religious representatives look like these days, which is disgusting! There are no good manners (and this was a precursor to the Torah!) for those who don't share your worldview. Despicable and disgraceful! Should the man in the dress (and I don't mean the evil hiding in his bunker in Lebanon) the one who is supposed to determine our way of life and from his dirty mouth we should learn the silliness and hatefulness that this abhorrent spreads?

יש בעיה כשמאן דהוא בטוח שכל האמת נמצאת אצלו והוא משוכנע כי מי שאינו שותף לאמונתו – יש לדחותו, לנדותו, לרצחו נפש וכו'. חילוניה כמוני, הצופה בעדר הבהמות בלבושו האחיד, בהתנהגות האוילית של נהייה אחר מוצא פי הרבי, המרן, האדמו"ר וכל תארי ההֲבְלוּת האחרים, בהדרת נשים ובשלל מרעין בישין שבאמתחתם, אינה יכולה אלא לבוז לקהל החרדים הלזה. את מביטה במנהגיהם וגם אם תשפשפי את עינייך ותגרדי בראשך (אולי תמצאי שם איזושהי הארה) – לא תצליחי להבין אותם. אינני יכולה למצוא שום יופי בהתנהגות אלימה ובכפייה על הזולת לנהוג כמותם. לי אין אמונה באל, אלא במעשי האדם. אף אל אינו גורם לאף אדם לעשות את מעשיו, אלא האדם עצמו הוא זה שפועל. אף אל אינו דוחף אף אחד לצעוק על אשה היושבת בקדמת האוטובוס לעבור לירכתיו וגם לא לעורר מהומות ולשבור ולנתץ חלונות משל היו אלה אלילים. ענין של חינוך איך תתיחס אל מי שאינו שותף לאמונתך הטפלה, המטומטמת.

There is a problem when somebody is sure that all truth is in him and he is convinced that those who don't share his beliefs – must be rejected, shunned, murdered, etc. Secular people like me, who watch the herd of beasts in their uniform, the stupid behaviour of following after the Rebbe's utterance, the Maran, the Admor, and all other useless titles, with the exclusion of women and the variety problems they have in their possession, I can only despise the crowd of this ultra-Orthodox. You look at their customs and even if you rub your eyes and scratch your head (you might find some enlightenment there) – you won't be able to understand them. I can find no beauty in violent behaviour and coercion on others to act like them. I have no faith in God, but in human actions. No god causes any person to do any deed, but the person himself is the one who acts. No god pushes anyone to yell at a woman sitting in the front of the bus to go to the back, nor to riot and break and smash windows as if they were idols. It's a matter of education and manners how you will treat those who don't share your stupid superstition.

יחד עם הגיחוך והבוז שהללו מעוררים בי במלבושיהם ובמנהגיהם – מעולם לא עלה על דעתי להגיע לשכונותיהם כדי להכריז שאני כאן ולחלל את השבת בפניהם. ההפוך הוא שקורה: כשהם מגיעים לשכונה מסוימת – אין הם יכולים לשבת בשקט. חס ושלום אם יקרה כזאת ויהיה שקט! הם מיד צריכים להכריז על בואם (כאילו שאי אפשר להבחין בהם על מדיהם המגוחכים) ולכפות על סביבתם את מנהגיהם. בטוב, כמובן, בטוב, בנחת ובדברי כיבושין. אחר כך, אם מתעלמים מהם – הם עוברים לאלימות, מה שנקרא: בכיבושין תעשה לך מלחמה, כי התחבולות כבר אינן מועילות.

Along with the ridicule and disdain that these people arise in me with their clothing and customs – it never occurred to me to go to their neighbourhoods to declare that I was here and desecrate the Sabbath in their faces. The opposite is happening: when they come to a certain neighbourhood – they cannot sit still. God forbid if this happens and it is quiet! They must immediately declare their arrival (as if their ridiculous uniforms are indistinguishable) and impose their customs on their surroundings. With a nice approach, of course, nicely, leisurely and with persuasive words. Then, if ignored – they go to violence, meaning: by persuasive words you will provoke war, because the tricks are no longer useful.

Shalom! Music Between Friends: As der Rebbe lacht

ואהבת לרעך כמוך

כשאתה חרדי, זה לא בא בחשבון. איך תוכל לאהוב את מי שנוהג אחרת ממך? איך תוכל להמנע מלכפות את דעותיך ומנהגיך על מי שאין לו עימם ולא כלום? אז מה אם יש ציווי כזה? גם יש דיבר שאוסר על רצח, אז דתי נמבזה לא רצח?

Love thy neighbour as thyself

When you're an Orthodox, it's out of the question. How can you love someone who behaves differently from you? How can you avoid imposing your opinions and customs on someone who has nothing to do with them what so ever? So what if there is such an order? There is also a commandment that forbids murder, so didn't a religious drek murder?

כשמוצאים במקום מסוים עצמות, ישר נמצא שם התגודדות של חרדים המתקיפים ועוצרים הכל מפני חילול המת האלמוני. איפה הם כשמדובר בחיילים חילונים, בבחינת "לא משלנו"? איפה אהבת רעך? החילוני אינו אחיך ורעך? כנראה שלא.

When bones are found in a certain place, there is a gathering of ultra-Orthodox who attack and stop everything from desecrating the anonymous dead. Where are they when it comes to secular soldiers, as they aren't "ours"? Where is the love of thy neighbour? Isn't the secular your brother and neighbour? probably not.

אז מה אפשר לעשות? איך ניתן לתקן? ודאי שלא באמצעות כפייה, כי מה ששנוא עלינו אל לנו לעשות לצד אחר, גם אינו חברנו ועולמו רחוק משלנו כרחוק מזרח ממערב לנצח. לא מוכרחות לאהוב. מה שכן, יש להחליט לקבל את האחר, זה הכל. זו כל התורה כולה על רגל אחת: וקיבלת לרעך כמוך.  לקבל את הזולת כפי שהוא, לא לשנותו ולא לאנוס. לאף אחד בעולם אין בעלות על האמת. לכל אחת מאיתנו האמת שלה והיא זו שמתאימה לה. יחד עם זאת, אין לאפשר לאף אחד לטפס עלייך, אין להרשות לאף אחד להתעלק על זולתו. מי שבוחר דרך מסוימת – שישלם את המחיר בעצמו ולא החילוני צריך להחזיק את הדתי. כשתיבש הבאר – תצטרכנה העלוקות למצוא להן מקור פרנסה בכוחות עצמן. אנחנו יכולים לסייע בידם לצאת ממעגל ההתעלקות והעליבות. כמו שדתיים בארצות הגויים מסתדרים בעצמם בלי להתעלק על הקופה הציבורית של אותה מדינה – כך אפשר להנהיג גם בארצנו. בשכל, במח, לא בכח. ויפה שעה אחת קודם.

So what can be done? How can in been fixed? Certainly not through coercion, because what we do hate we should not do to another side, neither if he isn't our friend and his world is far from ours, as far east to the west forever. It's not compulsory to love. However, one has to decide to accept the other, that's all. This is the whole Torah on one foot (very briefly): thy shalt receive thy neighbour as thyself. Accept the other as they are, not change them or coerce. No one in the world owns the truth. Each of us has her truth and it is the one who fits her. At the same time, no one should be allowed to climb on you, no one should be allowed to leech on others. Anyone who chooses a certain way – should pay the price himself and not the secular should hold the religious. When the well dries – the leeches will have to find a source for livelihood on their own. We can help them to get out of the cycle of leeching and misery. Just as religious people in the gentile countries manage themselves without blaming the public funds of that country – so can it be implemented in our country. With intelligence, with brains, not by force. And the sooner the better.

איש בין שתי נשים? אוי וועי! זה אסור! A man between two women? Oh my! It is forbidden!דוסיותאיש בין שתי נשים? אוי וועי! זה אסור! !A man between two women? Oy vey, it's forbidden

 [אנחנו לובשות מכנסיים, אולי זה מֵקל? ?We wear pants, maybe it makes it easier]

פינת הפולקלור מיוטיוב:

  1. מצוה טאנץ האדמו"ר מראחמסטריווקא
  2. Satmar Rebbe Dancing Mitzvah Tanz In Israel
  3. האדמור מסקווירא במצוה טאנץ
  4. Tosher Rebbe Shlita singing a Song
  5. Holy Tosh Rebbe Mitzva Tantz

Folklore spot from YouTube:

  1. The Mitzvah Tanz Rebbe of Rahmstrivka
  2. Satmar Rebbe Dancing Mitzvah Tanz In Israel
  3. The Admor from Squira in Dance Mitzvah Dance
  4. Tosher Rebbe Shlita singing a Song
  5. Holy Tosh Rebbe, Mitzva Tantz

נפגענו אך לא נכנענו

אמני הציור בפה וברגל

נטע גנור1

מלבד החום והכיף של חודשי הקיץ, אני אוהבת את הציפיה ליומנים וללוחות השנה החדשים. משהו בהתחלת שנה חדשה עושה לי טוב ושמחה. השנה שלנו, לא שלהם, כי שלהם אינה מדברת אלי ואינני מסתדרת עם העובדה שבאמצע השנה והחורף מתחילה להם שנה. ענין של מנטליות, אני מניחה. כי מהצד שלה, ביאטריס אינה מבינה איך שנה מתחילה בספטמבר. היא אינה מסתדרת עם הלוח העברי ומזל שאמהּ מזכירה לה את החגים הקרבים.

רוזה הרשקוביץ1

עוד כחודש וחצי תכלה שנה ובעיותיה ותחל שנה שתעתיר עלינו ברכות למכביר. אנחנו נארח ונתארח ונביא מתנות למארחינו. מה דעתכן להביא מתנות יפות ויעילות? מה דעתכן גם לחדש את המנהג היפה של משלוח כרטיסי ברכה אשה לרעותה? אם תשלחנה אלי – מבטיחה להשיב, רכשתי מבעוד מועד ויש לי מלאי מוכן.

 נטע גנור2

בתמצית: ממליצה לכן בחום לגלוש לאתר של אמני הציור בפה וברגל ולרכוש מהמוצרים המרהיבים.

אצבעות אהבה בתוך נפשי Fingers of Love inside my Soul


ט"ו באב חג האהבה העברי

Tu B'av, the Hebrew Valentine's Day

"אין לך בעיה של טריטוריה", היא אומרת לי, מבטה רך.

"למה, לך יש?" אני עונה כמו יהודיה. היא מחייכת. אכן, מצחיק שמן ההתחלה לא היו לנו משחקי אגו ורכוש והדברים זרמו בינינו כנהר קולח. לפעמים יש הצלחות.

"You have no territory issue," she tells me, with a soft look.

"Why, you have?" I answer like a Jew. She smiles. Indeed, it's funny that from the beginning we had no ego and property games, and things flowed between us like a fluent river. Sometimes there are successes.

האמת היא, שמעולם לא הפריע לי שמישהי באה בצל קורתי. להפך – אני אוהבת לארח ולאפשר לנשים נחמדות לחוש בביתי כבביתן. היקום כנראה מחזיר, כי כבר מהביקור הראשון שלי אצל ביאטריס הרגשתי בבית. כמו אצלי, זו לא היתה הטריטוריה שלה ואני האורחת, אלא היא נתנה לי את ההרגשה שזה גם שלי. נחמד שיש לי חלק בדירה בפאריז, הא?

The truth is, it never bothered me that someone came and stayed under my roof. On the contrary – I love to host and allow nice women to feel in my home as in theirs. The universe seems to be giving back, because right from my first visit to Béatrice I felt at home. Like me, it wasn't her territory and me the guest, but she gave me the feeling that it was mine too. Nice to have a flat in Paris, huh?

Elvis Presley – Can't help falling in love

אנחנו יושבות בחצר, תחת צל התאנה. זו התפרעה קצת בתקופה שלא היה לי זמן לשים עליה עין ובמקום גזע מרכזי אחד ומסביבו הנוף – יצאו להם חוטרים רבים מן האדמה, מה שמקשה על הישיבה בצלו, שלא לדבר על לשים שולחן תחתיו. עד שנתפנה לעצב את העץ, אנחנו מסתפקות בשולחנון סמלי עליו אנו מניחות את הלימונדה הקרה ופרוסות עוגת השזיפים שאפיתי לנו.

We are sitting in the yard, under the shade of the fig tree. It got wild a little during a time when I didn't have the time to keep an eye on it, and instead of one central trunk and the crown around it – many scions came out of the ground, making it difficult to sit in the shade, let alone put a table under it. Until we will fine the time to designing the tree, we settle for a symbolic little table on which we place the cold lemonade and slices of plum cake I baked for us.

"כמה שקט פה", היא אומרת, מנערת את הפירורים לטובת הנמלים המתאספות לידינו. "אם רק היה פה ים, זה יכול היה להיות מקום מושלם."

"How quiet it is here," she says, shaking the crumbs in favour of the ants gathering near us. "If only there was a sea here, it could have been a perfect place."

כמובן שאני מסכימה איתה. גם אני מעדיפה ים על פני אין-ים. אני תוהה אם ישנו מקום מושלם העונה על הציפיות. הלואי ונמצא אתר כזה, של ים, של אקלים חם ונעים, של רוח קלילה נושבת וריח מלוח נישא באויר במקום הביוב הממלא אותנו בבואנו אל חופי ארצנו. קיסריה היא מקום מצוין, אך היד אינה משגת.

Obviously, I agree with her. I also prefer the sea over no-sea. I wonder if there is a perfect place that meets expectations. If we could find such a site, of a sea, of warm and pleasant climate, of a breeze blowing and a salty smell carried in the air instead of the drain that fills us as we come to the shores of our country. Caesarea is a great place, but that's not affordable.

אני מספרת לה ששנים רבות אני חולמת להקים לחוף הים שכונת נשים (רצוי לסביות ורצוי בטווח גילנו) והלואי והייתי יכולה להגשים זאת.

ביאטריס מביטה בי במבט עמוק ומהנהנת בראשה. "רעיון מצוין", היא אומרת לי, "הלואי שאפשר היה להגשים אותו."

כן, הלואי!

I tell her that for many years I have been dreaming of establishing a women's neighbourhood on the beach (preferably lesbian and desirable in our age range) and I wish I could fulfil it.

Béatrice looks at me with a deep gaze and nods her head. "Great idea," she says, "if only it could be fulfilled."

Yes, may it be so!


בערב, עת אנו עושות דרכנו ברכב, עולה הירח המלא וממלא את לבנו חדוה. אנו שמות פעמינו לתת דרור לרגלינו ולחולל במסיבה שחברה וזוגתה עורכות בביתן שברעננה. ביאטריס לא חגגה מעולם את חג האהבה העברי. בחוג שלה אין מכירין דבר כזה. אחיה הדתי לא עדכן אותה מן הסתם. היא התפלאה לשמוע שיש חג כזה גם אצלנו, היהודיות. "עם כל הכבוד, אנחנו היינו קודם!" אני מטעימה באוזניה ושולחת אותה לויקיפדיה למצוא את הערך בשפתה.

In the evening, as we make our way by car, the full moon rises and fills our hearts with joy. We are once again called to allowed our feet be free and dance at the party a friend and her souse are having in their home in Ra'anana. Béatrice never celebrated Tu B'Av, the Jewish Valentine's Day. There is no such thing in her circle. Her religious brother probably didn't update her. She was surprised to hear that there was such a holiday for us Jews as well. "With all due respect, we were first!" I emphasize in her ears and send her to Wikipedia to find the entry in her language.

מישל פוגאן – סיפור יפה

 Michel Fugain – Une Belle Histoire 


סיפור יפה, הסיפור שלנו עד עכשו. הלואי שימשיך כך. לפעמים יש מזל בחיים למצוא את הנפש שמסוגלת לשלוח אצבעות אהבה אל תוך הנפש האחרת. נפש תאומה.

It's a beautiful story, our story up to now. May it continue like this. Sometimes it is fortunate in life to find the soul capable of sending love fingers into the other soul. A soulmate.

לבוא בטוב Good Intentions


מה מעצב אותנו? מה מביא אותנו הלום, חוץ משלום הרס"ר?

What shapes us? What causes us to be what we are?

שכנה מסמסת לי שמאן דהוא, שכן לשעבר, נפטר. שלוש מלים מסכמות את התיחסותה לנ"ל: שמו הפרטי, שם המשפחה והפּוֹעַל. בלי 'ז"ל', ללא 'יהי זכרו' וכו'. הדבר הראשון שעולה לי בראש, זה איך עפו 13 שנים כה מהר מאז עזב הלה את הישוב וכמה זכיתי על שלא הייתי צריכה להתקל בו כל הזמן הזה. ועכשו זה נפח את נשמתו ושחרר את העולם להיות מקום טוב יותר. לא שחסרים נבלים נוספים כמותו, אך תמיד משמח שיש אחד פחות.

A neighbour sent me a text message to let me know that somebody, a former neighbour, died. Three words summed her attitude to the deceased: his first name, his last name, and the verb. No 'of blessed memory', without 'may his memory' et cetera. The first thing that came in my mind was how 13 years have flown so quickly since that individual left this place, and how lucky I am for not having to see him all this time. Now that shmuck won't breathe anymore and with this he released the world to become a better place. Not that we are short of other despicable bastards like him, but it's always pleasing when we have one less.

ישנה סברה הטוענת שא/נשים מגיעים לחיינו לא בכדי וכי יש להם תפקיד בהתפתחותנו. אני טוענת שאין שום קשר, לפחות לחושך הנסיון שלי עם כל מיני אפסים שהתדפקו לי על החיים כדי להזיק לי. איזו התפתחות יכולה להיות מתוך נזק? אינני מקבלת את השטות הזו. איזה שיעור אפשר ללמוד מתוך נאחס?

אמי זצ"ל נהגה לנזוף בי על שאני ממהרת לחרוץ דעה על מי שפגשתי זה עתה, עוד לפני שבכלל הספקנו לעכל במשותף שק של מלח. אין לספור את הפעמים שחזרתי והסברתי שאין לי שליטה על זה, שאני חשה את העומד/ת מולי ואם אלה גלים שליליים – אינני יכולה שלא לסלוד מכך ולוותר על נוכחותה/ו בחיי. איני יכולה להאשימה בכך, משום שעלינו לקחת אחריות על מעשינו, אך לדבריה היתה בכל זאת השפעה ומדי פעם (מזל שלא תמיד!) ניסיתי לרסן את סלידתי ולהיות סובלנית. התוצאה: אותם איחסים שאפשרתי להם להכנס לחיי ולהזיק לי. מיותר, כי מה שחשתי בהתחלה התגלה בדיעבד כמדויק.


אינני מזמינה אותם, בחיי שלא! מה שכן, היום אני כבר לא מרשה לאלה להתקרב ומגרשת מיד. היום אני יודעת שמה שאני חשה אינו בכדי וכי עלי לשים לב ולהקשיב לזה אם חפצת חיים נעימים ושקטים אנוכי. ואני בהחלט חפצה.

אינני מסוגלת לסבול אנשים שאינם באים בטוב. איך אפשר לתקשר איתם? על איזה גל? הם בשלהם ולעולם הרי לא ייטיבו את דרכיהם. מישהי אמרה פעם שאין זו חוכמה לשכנע את המשוכנעים. ברור, אך אין לי שום כוונה לשכנע אף אחד/ת ללכת בדרכי. אינני פועלת כדי לשכנע, אלא מנסה להעביר את החיים בהכי נעימים שאפשר בהתחשב בנסיבות הנקרות בחיי. מיסודי אני אופטימית וברוב הפעמים אני רואה את חצי הכוס המלאה. אין לי כוח, חשק, סבלנות וגם לא אמפטיה למי שקם בבוקר ומחפש לו קרבן להזיק לו. גם לא לאחר שזה פוטר אותנו מעונשו ועובר למצב צבירה אחר.

ביאטריס אומרת שאין טעם לבוא חשבון עם מי שאינם עוד בחיים. צודקת. אינני מתחשבנת עם אף אחד. לא שאני סולחת (חס ושלום, לא אני!) למי שהתהלך כל חייו עם הבריות מתוך רוע ורשעות, אך כשזה נמוג מן העולם, אינני יכולה שלא לחוש הקלה. כשמייקל ג'קסון שחרר אותנו ממנו (ב"ה שלא נשמע יותר מהמוזיקה הרדודה שלו) – אי אפשר היה שלא לחוש הקלה על שזה לא יתעלל יותר בילדים, גם אם אינני מכירה אותם אישית. הלב נכמר להתקלות עם כל רוע.


השבוע, ביקרנו ביאטריס ואני חברה בכרכור. בעודנו מעבירות את זמננו בנעימים, קיבלה הלה שיחה מזוג שביקש לראות את בית הוריה אותו העמידה להשכרה. החברה ביקשה מאיתנו להשאר כדי שנמשיך את הבילוי לאחר שאלה ילכו. דקות אחדות חולפות ואנו שומעות את הצעדים ואת הצלצול בפעמון הדלת.

אני רגילה, מאלה שבאים אלי לראות את הבית, שלוקח לפחות רבע שעה לערוך את הסיור, כך שגייסתי סבלנות, אך להפתעתי, חולפות בקושי דקות בודדות והזוג כבר ליד הדלת.

"מה נהיה?" אני שואלת את החברה ושולחת מבט תוהה אל הזוג.

"לבית יש פוטנציאל", עונה האיש במשיכת כתפיים, "אבל אשתי לא רוצה."

מבטי מתמקד באשה.

"לא יודעת", עונה היא, "יש פה משהו מעיק. אני מרגישה את זה בבטן. זה לא עושה לי טוב."

"מה, את מדיום?" שואלת חברתי.

"כן, אני מתקשרת", עונה האשה בפשטות, "ויש פה משהו כבד שאינני יכולה להכיל."

"אה, נו", אומרת חברתי, "את ודאי מרגישה את אבא שלי. הוא נפטר פה, בבית."

"אוי!" נרתעת המתקשרת.

"מה אוי?" אני שואלת וממהרת להטיף: "זה אבא שלה, זה לא אוי! הוא היה אדם מקסים!" הרי אין כבר מה להפסיד, את הבית הזה היא הרי לא תשכור.

היא מביטה בשתינו, עיניה מתחמקות. "תראו, אני מתקשרת ורגישה מאוד לדברים האלה. אני לא יכולה לגור במקום כזה." למראה מבטינו ההמומים, היא מתחילה להסביר שישנם כללים וכי צריך לטהר את הבית ועוד כל מיני שטויות שרק הנימוס עצר מבעדנו לשים לה איזו סטירה כדי שתסתום. נורא איך שהיא התיחסה לקשיש החביב שהכרתי כאל אויב ומזיק רק משום שהפך להיות ז"ל.

אחרי לכתם, הסברתי לביאטריס את הדברים בעוד חברתי מנסה להרגע מהחויה. ביאטריס הנהנה בראשה וביטאה את שחשבתי: "אני לא מבינה את ההבלים הללו. אם היא מתקשרת – היא הרי צריכה לבוא בטוב, לא לראות את המתים כמזיקים וכשלילים."

"היא אכן צריכה לבוא בטוב", אני מסכימה איתה, "אבל נראה שהיא מאותם שרלטנים שלמען כסף, יעשו דברים לא ישרים. אחד בלב ואחד בפה."

"מדהים איך בכל פעם מחדש אני נתקלת בכאלה טיפוסים", תורמת החברה את תדהמתה לשיחה. "אם אספר לך את החויות שלי – תוכלי לכתוב לפחות עשרה ספרים."

"אני בטוחה בכך", אני עונה לה, "אך את חוויותיך תצטרכי לכתוב בעצמך כי יש לי מספיק משלי."

"מזל שלי אין תוכניות כאלה לגבי הדירה שלי", מסכמת ביאטריס, "אני ממש לא אוהבת לכתוב."


שיר של רוח A Song of a Wind


אם סופה היא שיר של רוח,

איזו מנגינה יש לתקוה?

[איך קוראים לאהבה שלי? יהודה פוליקר ויעקב גלעד]

If a storm is a song of a wind,

Which tune is for hope?   

[How is my Love Called? Yehuda Poliker & Ya'akov Gil'ad]

חם. נעים. הגינה מרשרשת, משוועת לתשומת לב. אין לי כל-כך זמן (הרי ברובו אינני נמצאת כאן), אך אני משתדלת לעמוד בקצב, אחרת יעלו השמיר והשית וזו לא תראה טוב. מלא עבודה כל הזמן, קשה להדביק את הצמחיה העולה. אולי הגיע הזמן להניח למקום הזה ולאחרים לעשות במלאכה, להעביר משמרת. בכל זאת, חצי דונם, לא צחוק. מזל שביאטריס פה והיא משנסת מותניה לעזור.

It's hot. Nice. The garden rustles, desperate for attention. I don't have much time (as I'm not here most of it), but I'm trying to keep up, otherwise the garden will grow weeds and won't look good. A lot of work all the time, it's hard to keep up with the growing flora. Perhaps it's time to leave this place and let others do the work, changing shifts. After all, a half a dunam, not an easy job to do at my age. I'm lucky to have Béatrice here and she buckles down to help.


הרדיו פתוח והשירים זורמים ממנו. מוזיקה טובה ביותר, חלק גדול ממנה משיב את הנפש העמלה. אני שרה, מזמזמת, נהנית. ישנם שירים המעלים זכרונות ואי אפשר להשאר אליהם אדישים. ביאטריס מכירה חלק מהם ומצטרפת לדואט. למרות שאנחנו גם רוקדות בקטעים מסוימים – הדשא הפרוע נסוג ואנחנו רואות ברכה בעמלנו. החצר מתחילה לקבל צורה נעימה.

The radio is turned on and the songs are streaming from it. Excellent music, most of it delightful and refreshing the working soul. I sing, hum, enjoy. There are songs that bring up memories and I can't stay indifferent to them. Béatrice knows some of them and joins to a duet. Even though we also dance in some parts of the songs – the wild grass retreats and we see the fruits of our labour. The yard starts to get a nice shape.

ואז מגיע השיר הזה ואני עוצרת הכל, אינני מסוגלת להמשיך. זה שיר כל-כך מדויק, כל-כך נוקב, כל-כך עכשוי והזמן לא נגס בו כהוא-זה.

And then comes this song and I stop everything, I just can't continue working. It's such a precise song, so penetrating, so contemporary, and time didn't detriment it a bit.

יהודה פוליקר – איך קוראים לאהבה שלי

Yehuda Poliker – How is my Love Called?

ערב טוב יאוש ולילה טוב תקוה,
מי הבא בתור ומי בתור הבא?

Good evening despair and goodnight hope,

Who is next and who is in the next queue?

בשבילי, זה תמיד יהיה שיר הפיגועים. כשזה יצא, היתה תקופה שבכל פעם שהיו משמיעים אותו – ידעתי שבהמשך היום יהיה פיגוע. תקופה נוראה, האוירה היתה טעונה מאוד, מְלוּוָה בתחושה חריפה של חוסר אונים. תקופת נכאים. אינני מסוגלת לשמוע את השיר הזה בלי שהתמונות הקשות תעלינה, תמונות של בני אדם, מקומות ואוטובוסים מדממים. וכמובן הדמעות שזורמות בלי שום יכולת לעצרן.

For me it will always be the terror attacks' song. When it was realised, there was a period where each time it was played on the radio – I knew that at some point in the day there will be a terror attack. A horrible time, very intense, accompanied with an acute sense of helplessness. A gloomy time. I can't listen to this song without having these awful pictures rise in my mind, images of bleeding people, places and buses. And of course the streaming tears without any ability to stop them.

אני מתישבת בצד, מחכה שזה יעבור והנפש תשקוט. ביאטריס אינה מכירה את השיר, אך גם היא נשבית בקסמו, ברטטים שהוא מעורר. היא מתישבת לצדי, ידה על כתפי. הרוח העוברת, נושבת לאט, מלטפת, מבקשת לנחם.

I seat myself aside, waiting for this to pass and for the soul to calm down. Béatrice doesn't know the song, but she also gets captured by its charm, by the thrills it arises. She seats herself besides me, her hand on my shoulder. The wind that passes, slowly blows, caresses, wishes to bring comfort.


הגינה מסודרת, החצר נקיה. אנחנו מחזירות את הכלים למקומם במחסן. אני מודה לה על תרומתה ומבטיחה תגמול נדיב. היא משלבת אצבעותיה בתוך נפשי ואני שפוטה שלה.

The garden is organized, the yard is clean. We put back the tools to their place in the shed. I thank her for her contribution and promise a generous reward. She integrates her fingers into my soul and I'm excessively devoted to her.

על אלה אני בוכיה This is Why I Weep

מוצץ סמל אשה

עַל-אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם–כִּי-רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם, מֵשִׁיב נַפְשִׁי;

איכה א' ט"ז

This is why I weep and my eyes overflow with tears.

No one is near to comfort me, no one to restore my spirit.

Lamentations 1:16

מוצץ כחול

אין מלים. פשוט אין. איך קורה שוב ושוב שתינוקות נשכחים מלב הוריהם? משהו פה דפוק!

No words. There just isn't. How happens over and over again that babies are forgotten by their parents? Something is screwed up here!

אין תירוץ, אין סיבה, אין כלום! גם לא הקשקוש הזה של "ה' נתן וה' לקח", כי לא בידי השם הדברים הללו! בשביל מה ניתנו לנו עיניים לראות? בשביל מה נתנו לנו חושים? מה נהיה מכם? איך אפשר לשכוח את עצמך ובשרך למוות?

No excuse, no reason, nothing! Nor is this gaggle of "God gave and God has taken", because those things are not in the hands of HaShem! What were we given eyes for if not to see? What have we been given senses for? What have you become? How can you forget yourself and your flesh and blood to death?

מוצץ אדום

יש אנשים שאסור להם להיות הורים. אלה, הממיתים את ילדיהם (גם אם זה בהסח הדעת!), אסור להניח להם להיות במחיצת צאצאיהם ויפה שניה אחת קודם. צריך לקחת מהם את שאר ילדיהם ולהציל את הנפשות הרכות. מי שאינו מסוגל להיות אחראי – אסור לו להיות הורה. על הריגה, כתב אחד מחברי בפייסבוק, מקבלים בית סוהר, אז למה האפליה הזו? למה אין משליכין את הללו לבית האסורים, נועלים היטב ומשליכים את המפתח לתוך בור עמוק (ורצוי שיגיע עד לסין) כדי שזה לא ימצא לעולמי עד? מצוה להרחיק אנשים מסוכנים כאלה מן החברה ובעיקר מטווח פגיעתם בצאצאיהם.

Some people should not be allowed to become parents. Those who kill their children (even if unintentionally!), should not be left with their offspring, and the sooner the better. The rest of their children should be taken away from them in order to save the soft souls. Anyone unable to be responsible – should not be a parent. For killing, one Facebook friend wrote, you get a prison sentence, so why this discrimination? Why don't these being thrown to jail, lock it well, and throw the key into a deep pit (and it should be as far as China) so that it won't be found forever? It is a Mitzvah to keep such dangerous people away from society and especially from the range of them damaging their offspring.

ואידך זיל גמור.

As for the rest – go and study it.

מוצץ קוניאק

חפירות (אולי יעזור למאן דהוא):

  1. אבא, ילד הוא לא רק עוד משימה לבצע דפנה תייר, אתר ynet
  2. דקה אחר דקה: מה קורה לתינוק שנשכח ברכב? ד"ר איתי גל, אתר ynet

Diggings (maybe it eill help somebody):

Forgotten Baby Syndrome University of Oxford site

יום הבסטיליה

Béatrice & Sharon

מה קרה לכם? מה מנע מכם לבוא בהמוניכם כדי להפגין נגד ממשלת הרשע והעושק הלזו? טפשות? יאוש? הרמת ידיים? האם חושבים אתם כי צדיקים הנכם ומאמינים כי מלאכתכם תעשה בידי אחרים?

האמת, אני עדיין נדהמת, בשוק ודהומה לגמרי. כך גם ביאטריס, שעדיין זוכרת את דניאל כהן-בנדיט ואת המהומות שחולל בצרפת, אף שהיתה רק בת 16. אמנם, שינוי גדול לא היה שם, לפחות לא מיידי, אך משהו בכל זאת זז, גם אם באיטיות של שבלול שטרם נאכל. הזמנים היו אחרים אז, היינו תמימות יותר והעם היה עיף ושבע. בעיקר שבע.

דגל צרפת

היום, העם רעב ואין ידו משגת לרכוש את המצרכים הבסיסיים היקרים כל כך לכיסו המחורר. אז למה אין העם קם כאיש אחד ומשנה את רוע הגזירות? איך זה שלא הגעתם בהמונכם? איך זה שנשארתם ספונים במקומותיכם הדחוקים, שאינכם יכולים לכנותם בית, כי זה אינו שלכם? ששכר הדירה מרקיע לכם שחקים ואתם מתקיימים אך בקושי? מה השבלוליות הזו לכם?

ומה עם התקשורת? ראו כי רק קומץ דל הגיע להפגין והתקפלו, כי אין בזה חדשות, הרי כולה כ-3000 נפשות שהבעיה בוערת אצלם. האם יותר מכל אחד אחר? כל היום חיכיתי שיזכירו את הנושא, שידברו עליו ויביאו לנו מומחים שיסבירו איך קרה שהעם מטומטם כל כך ואינו פועל למען עצמו. היה ראוי לדון בכשלון הזה, של עם הנאנק תחת העול, שלא מצא לנכון לעשות מעשה. ואין תמונות כמעט מהארוע. עוד אפיזודה שהיתה ותעלם כאילו לא היתה.


אנחנו חוזרת הביתה לקציר בפחי נפש. שותקות בתדהמה. ציפינו ליותר מן העם הזה. איך זה שהיאוש הפך להיות נוח? הבוקר, תציין ביאטריס את יום הבסטיליה בקול ענות חלושה. אין לנו מצב רוח כל כך לחגוג.

Béatrice & Sharon

כלכלה נכונה Proper Economy


נראה כי בני האדם תמימים המה מהיוולדם וככל שהם מתבגרים – זה אינו משתנה הרבה, למרות המכות הניחתות עליהם השכם והערב. משהו ביסודנו גורם לנו ללכת שולל אחר ציניקנים רשעים וחסרי מוסר המובילים אותנו באף. בכל פעם שמישהו שיודע לנגן לנו על הנימה הנכונה שובה את לבנו – אנחנו שוכחים את העובדה שלהבטיח לא עולה כסף ונוהים אחריו בעיניים עצומות. עוֹיְלֶם גוֹיְלֶם. אין ספור פעמים נוכה ולעולם לא נלמד.

Humans seem to be innocent since birth and as they grow older – it doesn't change much, despite the blows that hit them again and again. Something fundamentally makes us be deceived by immoral and cynical evils who lead us by the nose. Whenever someone who knows how to play us on the right note captivates our hearts – we forget the fact that promises don't cost money and follow them with our eyes closed. Oylem Goylem. Countless times we get beaten and never learn any lesson.

מישהי לא ממש חכמה השוותה תמימות לטפשות. אין פלא שזו אינה נמנית יותר עם חוג הסובבות אותי. אני חושבת שתמימות היא תכונה יפה ובהחלט רצויה. היכולת להאמין בטוב ולראות את העולם מהצד החיובי שבו, היא נפלאה בעיני. אין בֵּינָה ולבין הטפשות דבר, גם לא שמץ, רק השמצה. התמימות מניעה אותנו לפעול למען מטרות נכונות וטובות, היא שומרת על התקוה. כשיש תקוה – יש גם אופק וישנה תחושה שניתן להתגבר על קשיים. כשזו נכבית – מחשיך גם העולם. מה מותר האדם מהבהמה, אם לא היכולת לראות הלאה, לצפות, לקוות, לתכנן? כשאין עתיד – מה עוד נותר בלתי אם רשע, שחיתות, רמיה ושאר מרעין בישין לא עלינו ולא על בני ביתנו? דא עקא, שהממשלה הרשעית הזו (ואין לשכוח שגם קודמותיה) יושבת וצוחקת עלינו בפה מלא ובשיניים חשופות המאיימות לקרוע אותנו לגזרים, בלי להסתיר את כוונותיה לרוששנו. מה השתנה מהממשלה הקודמת לזו הנוכחית, מלבד העובדה המצערת שנכנסו אליה חמדנים ותחמנים חדשים? אותו ראש דחליל חלול חורש רעתנו עומד שוב בראש ונותן לנו בראש.

Someone not really smart compared innocence to foolishness. No wonder she no longer belongs to the circle around me. I think innocence is a beautiful trait and definitely desirable. The ability to believe in the good and see the world from the positive side of it, is wonderful to me. There is nothing between it and stupidity, not a shred, just slander. Innocence motivates us to work for right and good causes, it maintains hope. When there is hope – there is also a horizon and there is a feeling that difficulties can be overcome. When it goes out – the world darkens too. What is a human's superiority over a beast, if not the ability to see further, to expect, to hope, to plan? When there is no future – what remains apart of wickedness, corruption, deceit, and other dire straits Goddess forbid, not on us nor on our family members? The problem is, that this evil government (and not to forget its predecessors, too) is sitting and laughing at us with their mouths full of teeth that threatening to tear us apart, without concealing its intentions to impoverish us. What has changed from the previous government to the current one, other than the unfortunate fact that covetous and greedy newcomers have entered it? The same hollow scarecrow head who schemes and plot against us leads us again and hits us on our head.

אינך צריכה להיות כלכלנית כדי לדעת לנהל תקציב, רק להִנָחֵן בהגיון בריא ובידע בסיסי בארבע פעולות החשבון הבסיסיות. מי שמשתמש ביותר מכך – זה רק תחמן. מה כל כך מסובך מאשר להבין שתפקידה של הממשלה הוא לתת את מירב השרותים לאזרחיה? מה לא ברור במטרות של גביית מסים? שאף אחד לא יבלבל לנו את המוח בשטויות המטומטמות שניהול כלכלה נכונה ובריאה מצריך לימודים גבוהים ותכונות מיוחדות של מנהליה. כלכלה היא כלכלה היא כלכלה. וזה פשוט: צריכות להיות הכנסות כדי שאפשר יהיה להוציא הוצאות. מעבר לזה – הכל שטויות וזריית חול בעיני הציבור. אבי הכלכלה הישראלית, פנחס ספיר, היה כלכלן? אֵילו השגים אדירים השיג האיש והוביל אותנו לשגשוג גדול והצלחה. חבל שאלה ירדו לטמיון עם עליית הליכוד לשלטון והחרבת כל מה שהיה טוב פה.

You do not need to be an economist to know how to manage a budget, only to have common sense and basic knowledge of the four basic arithmetic actions. Whoever uses more that these – it's just a manipulator. What is so complicated than understand that the government's job is to provide most of its services to its citizens? What is unclear about the goals of collecting taxes? No one should confuse our minds with the dumb crap that running a proper and healthy economy requires high schooling and special features of its managers. Economics is economics is economics. And this is simple: there must be revenues in order for expenses to be spent. Beyond that – everything is nonsense and throwing dust in the eyes of the public. The father of the Israeli economy, Pinchas Sapir, was an economist? Such huge accomplishments the man has achieved and led us to great prosperity and success. It is a shame that they went down the drain when the Likud rose to power and destroyed everything that was good here.

השאלה היא מה עושה הממשלה עם המסים שחלק מהעם משלם לה ולאן הולכים הכספים הנגבים מאיתנו. חלק גדול מהעם עובד בשחור, מה שאומר שחלק גדול מהמסים אינו מגיע לממשלה. למה זה קורה? בלי להטיל דופי בציבור שלם (אף שהעובדות בהחלט נכונות, אתן מוזמנות להתכבד ולבדוק בעצמכן), עדיין עולה התהייה איך זה שבמגזר הערבי נעשית רוב העבודה בשחור? מישהו בדק את המספרים? לא שאין גם בין היהודים (ורבים!!!) משתמטי מס לבד מהטייקונים התחמנים. מישהו ממס הכנסה נכנס אי פעם לשכונה שהולכת ונבנית ובדק את פנקסי הקבלנים העובדים במקום? מישהו בדק שהפועלים שלהם מדוּוָחִים לרשויות? כל כך אידיוטי לדבר גבוהה-גבוהה על העמקת הגביה וריסוס הציבור בתשדירים מטומטמים, חסרי משמעות ותועלת ובדרבוננו להלשין זה על זה. איזה מוסר זה להלשין? האם אנחנו רוצים להיות כמדינות הטוטליטריות בהן הפחד מפני שכנך שולט, במקום חופש ועידוד העסקים הקטנים שהם עמוד השדרה של הכלכלה הנכונה והבריאה? האם לא עדיף לגבות מס מכולם ולפני כן – העם לא עדיף לתת לנו להרויח כדי שנוכל לשלם את מסינו?

The question is what does the government do with the taxes that part of the people pays and where does the moneys collected from us go. A large part of the people works in black (undeclared capital), which means that a large part of the taxes does not go to the government. Why is it happening? Without besmirching a whole public (although the facts are certainly true, you are invited to check it out for yourself), it still wonders how in the Arab sector most of the work is done by black capital? Anyone checked the numbers? Not that there aren't also tax evaders among Jews (and many!!!) apart from the schemer tycoons. Anyone from the IRS ever gets into a neighbourhood that is being built and check out the contractors working at the site? Anyone checked that their workers were reported to the authorities? It is so idiotic to speak highly of the deepening of collecting taxes and spraying the public with dumb, meaningless and useless broadcasts and driving us to blow the whistle on each other. What kind of moral is it to snitch? Do we want to be like the totalitarian states where the fear of your neighbour dominates, rather than freedom and the encouragement of small businesses that are the backbone of a proper and healthy economy? Isn't it better to collect tax from everyone and before that – isn't it better to let us make a profit so that we could pay our taxes?

במקום להרוס ולדכא אותנו עד עפר, במקום למנוע צמיחה, תנו לנו מנוף ואפשרות להתפתח ולהתקדם. הפירמידות של הטייקונים קורסות לא משום שהעם מחה ולא קנה אצלם, אלא משום שאלה מונפו ללא הכרה מצד הבנקים שמצד אחד מעניקים להם מתנות ומצד שני עושקים את הציבור שאין לו. איך אין מבינים בממשלה הגרועה הזו שלעם אין כסף לקנות? ואם אין קונים – הכלכלה צולעת. משקרים לנו שהכלכלה יציבה. איך יציבה, אם לחלק גדול מן העם אין כסף לקנות לחם?

Instead of destroying and oppressing us to ashes, rather than preventing growth, give us a lever and the opportunity to develop and advance. The tycoon pyramids are collapsing not because the people protested and didn't buy from them, but because they were unconsciously leveraged by the banks, that on the one hand give them gifts and on the other, exploit the public who have nothing. How can't this bad government understand that the people have no money to buy? And if there are no buyers – the economy is limping. We are being lied that the economy is stable. How stable, if a large part of the people have no money to buy bread?

אינני חסידת האשראי. למזלי, לא נזקקתי (ונקוה שגם לא בעתיד) למסגרת (תרתי משמע), כך שאינני רודפת אחר הזנב של עצמי, אך אני מכירה מספר לא מועט של א/נשים (בעיקר נשים) שהמינוס שוכן קבע אצלם ואינו זז מהם, רק גדל והולך כל הזמן. איך? קודם כל, יוקר המחיה המחריף תדיר בעוד שהמשכורת נשארת קבועה (במקרה הטוב) או מופחתת (במקרה היותר נפוץ). שנית, כל עוד יש משכורת – יש בסיס שעליו אפשר לקחת עוד ועוד הלוואות ב"פריסה נוחה", שנראית כאילו כלום, אך בסופו של דבר זה תשלום חודשי נוסף שיש לשלם. שלישית, גם אם את/ה חנוק/ה בהלוואות שהמשכורת בקושי מכסה, איך לא תיקח/י מימון נוסף כדי לצאת עם המשפחה לנופש ועוד בעידוד הבנק? כן, גם ההיברידי! כולם יוצאים, למה את/ה לא? ומה עם ה"אטרקציות" הקורצות לילדים בחופש הגדול? כל כרטיס עולה לפחות 100 ₪! אני סמוכה ובטוחה שאתן יודעות לעשות את החשבון בעצמכן כמה זה מרושש משפחה ממוצעת.

I am not fond of credit. Fortunately, I didn't need (and hope not in the future too) a frame (in both meanings), so I don't chase my own tail, but I know quite a number of people (mainly women) that the minus resides with them regularly and does not move from them, only grows all the time. How? First of all, the cost of living that increases often while the salary remains constant (at best) or reduced (that's more common). Second, as long as there is a salary – there is a basis on which one can take more and more loans with "convenient instalment plan", which seems like nothing, but in the end, it is an additional monthly payment to be paid. Third, even if you are strangled with loans that barely covered by your salary, how wouldn't you take extra funding to go with your family on vacation with the bank's encouragement? Yes, the hybrid bank too! Everyone goes, why wouldn't you? And what about the "attractions" that appeal to the kids at the summer vacation? Each ticket costs at least 100 NIS! I'm quite sure that you can figure out how much it impoverishes an average family.

מתי נבין שהבנק קיים כדי להרויח כסף, לא למען רווחתנו הסוציאלית וכל אשראי שזה מעניק לנו אינו נובע מקסמנו האישי, אלא מהיותו גוף מסחרי המוצץ את דמנו? דא עקא, שגם אם בעליו דתי, מצאו להם הגאונים איך להפר את הציווי שלא לגזול ריבית והמציאו את "היתר העסקה". נו, שוין, תמיד אפשר לסמוך על אנשי שלומינו שיעוצו עצה כדי שזו תופר ויצילונו מהאיסורים שנאסרנו עליהם מדאורייתא. לוא היינו מבינות שאין תפקיד הבנק לשמש לנו משענת, אלא זה מגדולי אויבנו – היינו מתנהלות לפי כיסנו ויכולתנו ולא מסתבכות בחובות. אני מניחה שישנם מספרים מובהקים המוכיחים כמה מהעם מסובכים, גם כשיש להם משכורת. ועוד לא דיברנו די על נמיכותה, על הטרנד המסוכן וחסר המוסר של עובדי קבלן ושחיקת ההכנסה.

When will we realize that the bank exists to make money, not for our social welfare, and any credit it gives us does not derive from our personal charm, but from it being a commercial body that sucks our blood? The problem is, that even if its owners are religious, the geniuses found a way how to violate the order not to charge interest and invented the "deal permit" (loans and interest in Judaism). Well, nu shoyn, you can always count on our people to come up with something in order to breach it and be saved from the prohibitions that we have been banned from in the Bible. If we would understand that the bank's role is not to serve as a body one can rely on, but that it is one of our greatest enemies – we would conduct according to our pocket and ability, and not complicate our lives by getting into debts. I assume there are definite numbers that prove how much the people are involved in debts, even when they have a salary. And we haven't talked enough about how much low it is, about the dangerous and immoral trend of contract workers and the erosion of income.

כמה מאיתנו משלמים מסים. אלה נובעים מהכנסתנו. כשאין הכנסה – איך נשלם מסים? אני תמיד מיעצת לפונות אלי להכוונה, לשלם כמה שיותר מסים, משום שאם את משלמת – סימן שאת מרויחה ואני מאחלת לכל אחת (גם לעצמי, אמן!) לשלם לפחות מיליון שקל לחודש. כשיש הכנסות – אפשר להוציא, לקנות מאחרות ובכך להניע את הכלכלה. זו צמיחה, לא קפיאה במקום ועוד יותר גרוע – נסיגה וריצת אמוק כדי לחפש מקורות מימון להוצאותינו הבסיסיות. חשמל כבר שילמתן? ומסי ארנונה ומים? לחם הצלחתן לקנות? כי קוטג' ממש אי אפשר, זה יקר מדי!

Some of us pay taxes. These are due to our income. When there is no income – how do we pay taxes? I always advise those who come to me for direction, to pay taxes as much as possible, because if you pay – it's a sign that you make a profit and I wish everyone (myself too, Awomen!) To pay at least a million NIS per month. When there is revenue – you can spend, buy from others and thus boost the economy. This is growth, not freezing in one place and even worse – withdrawal and running amok to look for funding for our basic expenses. Have you already paid for electricity? And city rates and for water? Did you manage to buy bread? Because a cottage really is impossible to buy, it is too expensive!

מרגיז איך הגיעו כל אלה שיושבים עכשו בממשלה לאייש את המשרות הללו. איך כאלה, שאין להם מושג כלשהו במה שחשוב באמת, הגיעו להרע לנו ומצליחים לגזול מאיתנו את כבשת הרש. איך הצביעו הטפשים למפלגות של חסרי הבנה והאמינו שאלה ייטיבו עימנו? טפשים ולא תמימים, כי רק טיפש לא ראה שמוליכים אותו באף, רק טיפש. תמים הצביע לשלי יחימוביץ'. הבעיה היא, שזו האחרונה הכזיבה גם היא. במקום לקחת את המושכות בידיה, בחרה זו לקשקש קשקושים בתרוצים עלובים שאינם אמינים על אף אחד שפוי. שרת אוצר אינה בהכרח כפופה לדחליל המאייש את משרת ראש הממשלה. לוא היתה נכנסת לתפקיד ופועלת לפי הכרזותיה לפני הבחירות – היא יכלה לשנות. בשביל מה יש שרת אוצר? לא בשביל לשרת את ראש הממשלה, אלא בשביל לעשות את הצריך למען העם. והיא בחרה להשתפן ולא להלחם על האמת בתוך הממשלה. מבחינתי, היא כבר לא רלבנטית והתקוה לאחרות שתפעלנה – הולכת ונמוגה. מישהי שמעה על השפעתם של חברי הכנסת החדשים שנכנסו אליה רק משום שרכבו על גלי המחאה? שפיר, מיכאלי ודומיהן – נשים שהושלינו להאמין שתוכלנה להשפיע – מה הן עושות? שמענו עליהן? אז הן חברות כנסת עכשו, אז מה? הן משנות משהו? מה הן עושות בשביל מדינה?

It is upsetting how all those sitting in the government now came to these jobs. How they, who have no idea what is really important, came to worsen us and managed to rob us of our poor lamb (single prized possession). How did the fools vote for the lack of understanding parties' members and believed they would benefit us? Foolish, not innocents, because only a fool did not see that he was led by the nose, only a fool. An innocent voted for Shelly Yachimovich. The problem is, the latter failed too. Instead of taking the reins in her hands, she chose to scribble scraps with miserable excuses that were unreliable, not for anyone sane. A finance minister is not necessarily subject to the scarecrow who is called 'prime minister'. If she had taken office and acted according to her announcements before the election – she could have made a change. What is a finance minister for? Not for serving the prime minister, but for doing what is necessary for the people. And she chose to chicken out instead of fighting for the truth within the government. For me, she is no longer relevant and the hope for others to act properly – is fading. Anyone heard about the influence of the new Knesset members who entered it just because they were riding on the protest waves? Shaffir, Michaeli and the like – women we have been fooled into believing they could make a difference – what do they do? Did we hear about them? So they are now Knesset members now, so what? Do they change anything? What do they do for the country?


מה אנחנו רוצות שיקרה?

לא קל להיות אופטימית באוירה הנוכחית שהממשלה חסרת הלב הזו מטילה עלינו. יחד עם זאת, יש טרנד כזה שאומר, שאם תהיי אופטימית ושמחה – היקום יחזיר לך את זה כפליים. השאלה אם ניתן ללכת עם זה למכלת ולשלם על המצרכים שאת צריכה לקנות. צריכה, כי לאכול צריכה, להתקיים צריכה. על החשמל ניתן בהחלט לוותר ולא להשתמש בו אם נאמץ לנו פתרונות סולריים – עוד נושא בו הממשלה עושה יד אחת עם חברת החשמל ואינה פותחת את השוק לכל דכפין המעונין להקים תחנות סולריות כדי לספק חשמל חינם. 8 חודשים מהשנה שטופי שמש לגמרי המה ואין דוד שמש לכל בית. זה הגיוני? אפשר להפעיל בית באמצעות חשמל מהשמש, אבל למה שהממשלה תפעל לסגירת חלקים גדולים מהמונופול הזה ששמו חברת החשמל ותאפשר פרנסה ליזמים ירוקים ובד בבד רווחה כספית לעם?

What do we want to happen?


רשימה מתומצת (כי היריעה רחבה מאוד) של מה שהיינו רוצות שיקרה:

שכל ילדה וילד יהיו שבעים, יזכו לחינוך מצוין ויגדלו להיות אזרחים טובים, מרוצים ושומרי חוק.

שלכל אזרחית ואזרח תהיה גישה בחינם (או במחיר סמלי) לשירותים להם היא/הוא נזקקים חס ושלום.

שכולנו נהיה שוים בפני החוק, שלכולנו תנתן ההזדמנות לעסוק במה שמתאים לנו ודרכנו תהיה סלולה לכל מקום אליו נשאף להגיע.

שכל אחת ואחד מאיתנו תזכינה להזדקן בכבוד ועם קצבאות הולמות אותן חסכנו במהלך חיי העבודה שלנו.

כל זאת, לאו דוקא לפי הסדר, אלא שהנושאים הללו יטופלו אחד לאחד ומיד ויפתרו אחת ולתמיד ונחיה ברווחה ובשקט ובשלום זו עם זו וזה עם זה וכל הצירופים האפשריים.

יש שתאמרנה כי אלה דברים כלליים וסיסמאות. אני חושבת שאלה מתווים ראויים שיש להשיגם. לא בכדי אני נמצאת במקומי ולא הלכתי לפוליטיקה, כך שאינני מתימרת להציע את עצמי לנהל את ביצוע הנושאים הללו או להציע דרכים לישמם. את זה אני משאירה בידי מי שלמדו והשכילו ויכולים לפעול מקצועית כדי להוציא אל הפועל את מה שמגיע לעם מתוקף היותו משלם מסים כדי שאלה יחזרו אלינו בצורת שירותים הולמים.

בתמצית: בואנה בהמוניכן לתמוך במחאה, משום שזו חשובה ביותר, בנפשנו! ביאטריס ואני נהיה שם.


  1. אם שפרה ביטון היתה מקימה אוהל ברוטשילד, היו מקפלים אותה ב-5 דקות, יסמין גואטה, רותם שטרקמן, אתר דה מרקר
  2. המהפכה התודעתית צוברת תאוצה גיא רולניק, אתר דה מרקר
  3. יאיר לפיד מפספס את הזדמנות חייו, רובי נתנזון, אתר דה מרקר

  4. שנתיים אחרי המחאה: דפני ליף, מה את היית עושה במקום יאיר לפיד? שרון שפורר, אתר דה מרקר
  5. שנתיים למחאה: המומחים מסכימים: "השלב הבא יהיה הרבה פחות מנומס", אשר שכטר, אתר דה מרקר
  6. הון שחור בבלוג הזה
  7. עבודה בבלוג הזה
  8. די כבר! בבלוג הזה
  9. לאן ת'ולכת ארצי, מולדתי? בבלוג הזה
  10. מרד הנפילים סיפור של מחאה

מרים סידי / אש בעיניים

מרים סידי / אש בעיניים

מלים: סידי
לחן: אדי סומרין, סידי

מי שלא ראה את זה כדאי שיסתכל
אני לוקח לריאות חזק לא משתעל
מול צבא שלם אני עומד לבד לא מתבלבל
הם בשם הפסל אני בשם האל
עם זולל, סורר ומורה ומתהולל
אין דברי חכמה אבל יודעים טוב לקלל
הנה בא עוד מחלל שאת הקודש מחלל
מוכן להיגמל אתה הולך להסקל!
תל אביב הפכה לתל בבל
"כיצד עזבוני ילדי?" האל שואל
"איך שכחתם מי מנהל רחבי תבל?"

יום הדין קרב ואף אחד לא יגאל!

אש בעיניים, אש בידים אש אש אש…

המשטרה מושחתת וגם כן הצבא
הדג מסריח מהראש בממשלה
מי ששוחה בכסף טובע בזוהמה
בכנסת אין לו תיק אבל עם תיק במשטרה
מנהיגים שנוהגים לגנוב…
ופקידים שמקפידים לסחוב…

והתקשורת משדרת גועל נפש ושטויות
עם כתבים שמכתיבים לי איך לחיות

אש בעיניים, אש בידיים אש אש אש…

סידי שולף את אקדחי הצדק
כדור בכל קנה ואצבע על ההדק
לא קשור למערכת! לא לוקח חלק!
מדליק ת'גפרורים שופך ת'דלק אויי!
תן לי להביור תן ליד את המצית
זה שיר שורף זה לא סתם עוד להיט
מרים כוסית, באתי להצית
אני לא קורא למרד, אני מסית!

אש,אש,אש אש אש..

פוליטיקאים שקרנים – לשרוף אותם!
גנבים ורמאים – לשרוף אותם!
זוללים כמו חזירים – לשרוף אותם!
מטפחים ת'עשירים – לשרוף אותם!
שוכחים מעניים – לשרוף אותם!
מזניחים את הזקנים – לשרוף אותם!
מבטיחים לא מקיימים – לשרוף אותם!
כי עלינו לא עובדים – לשרוף אותם!


דינמיט Dynamite


לפני ביאטריס, הייתי מעבירה כל מועמדת סדרת חקירות יסודית, שלא לדבר על סדרת חינוך מקיפה. אין לי מושג איך קרה (וגם ממש לא חשוב לי עכשו) שזרמתי איתה ועם מה שהציעה לי, לנו. לפעמים, כשמכוונות ומתכוונות ומתאמצות – התוצאות עגומות ולעתים קורה שהמזל מתדפק על ספנו ומגיעות אלינו מציאוֹת בהסח הדעת.

Before Béatrice, I would pass every candidate a thorough series of investigations (aka the third degree), not to mention a comprehensive education series. I have no idea how it happened (and now, it really does not matter to me) that I streamed with her and with what she offered me, us. Sometimes, when you are aiming and directing and endeavouring, the results are bleak, and sometimes it happens that luck knocks on our threshold and findings come to us inadvertently.

Cliff Richard – The Twelve of Never

במהלך ההתוועדות שלנו, אנחנו מקלפות את עצמנו זו בפני זו ודברים מעניינים נחשפים. יש לנו טעמים שונים וטעמים זהים ורעיונות דומים ורעיונות אחרים ואנחנו קרובות זו לזו ורחוקות זו מזו… אולי כך זה הכי טוב?

During getting to know each other, we peel ourselves in front of each other and interesting things are revealed. We have different flavours as well as the same tastes, and similar ideas and different ideas, and we are close together and far apart… Perhaps that's for the best?

Cliff Richard – Evergreen Tree

עם הזמן והנשים שהכרתי, למדתי ששום מבחנים אינם ערובה לזוגיות טובה או נמשכת וגם אם הן עברו בהצלחה את הסינון הראשוני, הרי שבהמשך התגלו דברים שלא מצאו חן בעיני ושלא חשבתי שאלה יימָצאו אצלן. וגם להפך: חלק לא מבוטל מהן לא מצא בי את שנפשו ביקשה. אני כמובן מושלמת, אך לא בעיניהן. מיותר להתווכח עם עוּבדוֹת, טעמים וריחות…

With time and the women I knew, I learned that no tests were a guarantee of a good relationship or continued, and even if they had successfully passed the initial screening, then later on things were discovered that I did not like and did not think I would find in them. And vice versa: a significant portion of those I met did not find in me what they were looking for. I'm perfect, of course, but not in their eyes. It is pointless to argue with facts, tastes and smells…



כשסיפרתי לביאטריס שהקליף עומד להופיע אצלנו, בישראל, היא קפצה מיד ופסקה שאת ההופעה שלו נראה יחד. בכל פעם אני מופתעת לטובה על הגילויים שאני מגלה אצלה. בסוף עוד אגיע למסקנה שהיא מושלמת…

When I told Béatrice that The Cliff was going to perform here, in Israel, she jumped right away and said that we were going to see his performance together. Every time I am pleasantly surprised at the discoveries I find in her. In the end I will conclude that she is perfect…

שמחתי להזדמנות המשמחת לנכוח בהופעה. בפעם האחרונה שהוא הופיע פה, לפני 25 שנים – הייתי בצבא וישבתי בשורה האחרונה בהיכל עם משקפת צמודה לעיניים. מתתי עליו והזלתי דמעות כמים מרוב התרגשות על שזכיתי. מי חשבה אז שזה יקרה שוב?

I was glad to have the opportunity to attend to his performance. The last time he gave a concert here, 25 years ago – I was in the army and sat in the last row in the hall with binoculars attached to my eyes. I was a big fan, and shed tears like water out of excitement that I got to see him on stage. Who thought then that it would happen again?


Cliff Richard – In A Matter of Moments


בדרכנו חזרה הביתה, לקציר, בעודי כותבת ומעלה את הרשומה הזו (מנפלאות הטאבלט!!!), שרה לי ביאטריס בקולה הערב את השירים שהיא אוהבת. מענג להיווכח שגם אני.

On our way home, to Katzir, while I was writing and uploading this post (the wonders of the tablet!!!), Béatrice sang the songs she loves with her lovely voice. It's delightful to realize that I love the same songs.


Cliff Richard – Constantly

בונוס קטן וחביב

ואיך אפשר בלי מה שצריך להיות ההמנון הבריטי?

A nice little bonus

How could it be without what should be the British anthem?

מעגל הכניעה לחום הכבד

מה שרעב, יאוש וחום יולי גורמים


לא אני כתבתי, אבל מעלה פה בתקוה שנצליח למגר את הגזרות המטומטמות שמטילה עלינו הממשלה הרשעית והאטומה.

לכל זמן יש את הסימפטומים שלו. היום למשל, אני הומלס או לכל הפחות מאוד קרוב לזה והמעגל הסימפטומטי הזה נמשך כבר כמה שנים. בתוך המעגל הזה מקופלים סימפטומים נוספים אשר בתוכם אני עושה מוזיקה ודברים נוספים. כשאני עושה, אז זה קורה למשך זמן מסוים – ואז זה מפסיק. אחר כך זה חוזר על עצמו. לפעמים מתחלפת המוזיקה במשהו אחר. זה יכול להיות תכנות או יצירה כלשהי. בכל אופן, מדובר במעגלים קטנים יותר מאותו מעגל גדול אשר אודותיו כתבתי ממש כרגע. המעגל ההוא אינו המעגל הכי גדול וגם הוא מקופל בתוך מעגל אחר, גדול ממנו, הרבה יותר.

אבל, אם לומר את האמת, לא המעגלים הגדולים הם המעניינים. המעגלים הכי מעניינים הם דוקא הקטנים. היום למשל, אני נמצא בתוך מעגל המצת. כן… מצת. עד אתמול היו סביבי אין ספור מצתים ופתאום אין. יוצא מכך שחלק ניכר מהיום עובר דרך חיפוש אחר מצת כלשהו ובתקוה שזה יעבוד. מצת שאין בו אש איננו עדיף על 'אין מצת'.


יש אנשים, לא מעטים המה, המאמינים שהמעגלים הקטנים בונים את המעגלים היותר גדולים, ואלו, האחרונים, בונים את היותר גדולים ואם יש אמת בדבר – הרי שהמעגל האחרון אשר אודותיו סחתי – מעגל המצתים – איננו מיותר כפי שאולי ניתן לחשוב. זה אמנם מעגל קטן ובלתי חשוב כשלעצמו, אבל מעגל זה, בסופו של דבר, יצר את המצב שאני נמצא בו כרגע, משמע: לכתוב את המלים האלו. אם יהיה תוכן ראוי למה שאכתוב בהמשך – הרי שיש אמת בדבר וגם המעגלים הקטנים והלכאורה מיותרים, יש בהם תכלית.

אם ארשה לעצמי ואמשיך להאמין במלים שאני כותב כרגע, הרי שפתרון המעגלים, קטנים או גדולים, יכולים ללמד אותנו קצת על עצמנו וקצת על העתיד לבוא. לכאורה נראה כי מלים אלו זקוקות להוכחה, אבל זה לא ממש נכון – עובדה, המלים שאני כותב כרגע, הן ההוכחה!

ארשה לעצמי להמשיך ברוח זו ולהאמין בתורת המעגלים שכרגע המצאתי, למרות שאני די משוכנע שעוד כמה אנשים חשבו על זה (וזה באמת לא משנה) ומאחר וכך – מעגל המצתים מוכיח שיש תכלית כלשהי, שכן מעגל זה גרם לי לשבת ולכתוב את המלים שאני כותב עכשו, ואם כך – לא אכפת לי לגלוש ולשאול שאלה: מה תכלית החיים שלנו עלי אדמות? למה אנחנו כאן מלכתחילה?

האם החיים שלנו תכליתם ליצור מעגלים קטנים יותר (שזה כשלעצמו סבבה לחלוטין) או שמא המעגל הזה, מתישהו בעתיד יצור מעגל גדול יותר – גדול הרבה מעבר למעגלים הפרטיים שלי? מה יתפתח מאיתנו?

אם יש הגיון כלשהו, הרי שמעגל המצתים מיצה את עצמו. הוא מעגל פתוּר. אין לי צורך לעסוק בו יותר. את הפתרון לשאלה יש למצוא במעגלים אחרים, בלתי פתורים, כאלו שניתן לפתור אותם ואולי, על ידי כך לפתור מעגלים נוספים, גם אם אין מספיק מידע אודות אותם מעגלים.


כרגע – חם כאן אש

אני קורא לזה 5

העיניים שלי נעצמות

ואני חש עייפות בכל הגוף

קשה להיות במקום כל כך חם

באמת קשה

בעיקר ליצור

מצד שני,

אני מרגיש צורך עז להמשיך את מה שאני עושה כרגע משום שאני יודע שאם אפסיק, המוֹד הזה שאני נמצא בו כרגע, יפסק ולא יחזור עוד. אולי יהיה מוד אחר, אבל לא זה הספציפי.

אבל חם לי יותר מדי

אין לי אמצעים לקרר כדי לשרוד

ואני מפסיק עכשו.

מעגל הכניעה לחום הכבד.

oy vey


מעניין מה הטקסט הזה עושה לכן. אותי זה טלטל מאוד. אני תוהה אם התחדשות המחאה תסייע לאנשים כמו הכותב. אפשר רק לקוות.