אמריקה

אמריקה ואנחנו

פעם, זה היה חלום על עושר בלתי נדלה. זה היה אנחנו, המקומיים, והדוד סם, שמדי פעם שלח לנו חבילות של סמרטוטים שכלל לא התאימו לנו. הוא ראה בזאת תרומה לצדקה כדי לזכך את עצמו ולהחשב כטוב-לב. אנחנו היינו מעדיפים שישלח מזומנים.

אחר-כך היו הסרטים החקלאיים, כפי שכינו אותם בקיבוץ, עם המרחבים האינסופיים המשתרעים אל מעבר לאופק הנראה לעין. אינדיאנים וקוֹבּוֹאִים, הפראים הרעים ושומרי העדרים הצודקים. אף אחד לא ראה את עיוות ההיסטוריה ואת ההטיה לכיוון שנאת היליד הנכבש. ג'ון ויין היה אליל.

והיתה איין ראנד, מהגרת רוסיה שהפכה את אמריקה לביתה וידעה לבטא ברהיטות ובאריכות את החלום האמריקני שאת שברו אנחנו חווים, לדאבוננו. במקום פילוסופיות ועומק, נחתנו על קרקע של שטחיות וחוסר הבנה ועוד מרעין בישין שאפשר היה להמנע מהם לוא היו משכילין להתנהל בתבונה ולא בחמדנות.

דגל ארצות הברית

♀♀

מרקו פולו מעולם לא היה מודל לחיקוי בשבילי. קודם כל, משום שהוא לא היה אשה… אף שאני יהודיה ובהחלט כשרה – אין לי את יצר הנדודים ואני בהחלט מעדיפה ומרגישה מאוד בנוח לשהות במקום אחד ואין לי דחף, צורך או שאיפה לזוז ממנו. יחד עם זאת (אין לי מושג מהיכן זה בא), היה לי חלום לחרוש את אמריקה מחוף אל חוף, לקחת קרוון ולחיות במשך שנה ברחבי המדינה הענקית הזו. שמות כמו וויומינג, יוטה, טקסס, לואיזיאנה – הרחיבו לי את הדמיון. כמי שנולדה וחיה במדינה של מטר על מטר, לא הייתי מסוגלת להבין את הגודל העצום הזה. עד היום. סדרות הטלויזיה להן הייתי מכורה, העבירו ניחוח של חיים שונים משלנו והגבירו את הרצון שלי לתור את ארצות הברית. טרם הגשמתי את חלומי (ועוד כמה), כך שבהחלט יש לי למה לצפות ולממש בטרם אמשיך הלאה. יש למאן דהיא הצעות למימון?

♀♀

כשאת מגיעה למדינה מסוימת, מן הסתם יש לך ציפיות; לרוב, גם דעות קדומות על אוכלוסייתה. יש לנו נטיה לתייג אנשים, מקומות, דברים – כדי להכניסם לתוך מגירות ולהרגיש שיש איזשהו סדר בבלגן של חיינו. פעמים רבות, המציאות שונה ממה שדמיינו לעצמנו ואנו נוכחות לדעת שעם כל השונות בתרבויות לאורן גודלנו והתחנכנו, הרי שבסופו של דבר אנחנו כולנו בנות חוה ובני אדם ואם באמת נרצה – נוכל לחיות בשלום זו עם זו וזה עם זה וכל הצירופים האחרים. ממש לא חלום באספמיא. השאלה היא אם אנחנו רוצות באמת.

Jazmin alone in ze dark

גם זה באמריקה, אם כי לא ייחודי לה בלבד: הגזענות, שלילת האחר/ת והתנשאות על מי שאינה נמנית על חוגך. מישהי כתבה על ארוע שחוותה (לקרוא בעיון ולהעביר הלאה!):

Then just as the call came to shut our phones off, I glanced over at her, and she was still texting, rapidly. I caught a few words of the end of her text that made me look more intently: “on the plane, sitting thigh to thigh with a big fat nigger. Lucky me.”

My breath caught in my chest.

And then there was pain. Humiliation. Embarrassment. Anger.

אני מנסה לחשוב מה עבר במוחה המעוות של המסמסת. מן הסתם, סימסה זו את מה שהיא באמת חושבת ואני מניחה שהדברים הללו הם בהסכמת מי שקיבל/ה את המסרון ממנה. אני מקוה שלא כך הדבר והתגובה של הלה/הלזו לא היתה חיובית ואולי אפילו מטיפה ומחנכת. לא שאפשר לצפות לנטילת קורה כלשהי מבין עיניה של המסמסת, אבל אולי לאיזושהי הבלחה שגם לשמנה השחורה שלצדה יש נשמה ורגשות ואסור לפגוע בה ובהם. אני הרי אופטימית ביסודי.

איך מכריתין רע כזה מקרבנו?

Where is she?

♀♀

בתמצית: משום שלא חויתי, אין לי מושג מה עושים האמריקאים ביום חגם. אני מניחה שתרבות המנגל שהשתרשה ביום העצמאות שלנו, באה מהבר-בי-קיו שלהם, אם כי פטישי הפלסטיק הם לגמרי ישראליים ואני מקוה שאף אחד אינו מחקה את זה.

בשנה הבאה באמריקה הבנויה?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: