שיר של רוח

Pumpkin6

אם סופה היא שיר של רוח,

איזו מנגינה יש לתקוה?

[איך קוראים לאהבה שלי? יהודה פוליקר ויעקב גלעד]

If a storm is a wind's song,

Which tune is for hope?   

[How is my Love Called? Yehuda Poliker & Ya'akov Gil'ad]

חם. נעים. הגינה מרשרשת, משוועת לתשומת לב. אין לי כל-כך זמן (הרי ברובו אינני נמצאת כאן), אך אני משתדלת לעמוד בקצב, אחרת יעלו השמיר והשית וזו לא תראה טוב. מלא עבודה כל הזמן, קשה להדביק את הצמחיה העולה. אולי הגיע הזמן להניח למקום הזה ולאחרים לעשות במלאכה, להעביר משמרת. בכל זאת, חצי דונם, לא צחוק. מזל שביאטריס פה והיא משנסת מותניה לעזור.

It's hot. Nice. The garden rustles, desperate for attention. I don't have much time (as I'm not here most of it), but I'm trying to keep up, otherwise the garden will grow weeds and won't look good. A lot of work all the time, it's hard to keep up with the growing flora. Perhaps it's time to leave this place and let others do the work, changing shifts. After all, a half a dunam, not an easy job to do at my age. I'm lucky to have Béatrice here and she buckles down to help.

Wasted3

הרדיו פתוח והשירים זורמים ממנו. מוזיקה טובה ביותר, חלק גדול ממנה משיב את הנפש העמלה. אני שרה, מזמזמת, נהנית. ישנם שירים המעלים זכרונות ואי אפשר להשאר אליהם אדישים. ביאטריס מכירה חלק מהם ומצטרפת לדואט. למרות שאנחנו גם רוקדות בקטעים מסוימים – הדשא הפרוע נסוג ואנחנו רואות ברכה בעמלנו. החצר מתחילה לקבל צורה נעימה.

The radio is turned on and the songs are streaming from it. Excellent music, most of it delightful and refreshing the working soul. I sing, hum, enjoy. There are songs that bring up memories and I can't stay indifferent to them. Béatrice knows some of them and joins to a duet. Even though we also dance in some parts of the songs – the wild grass retreats and we see the fruits of our labour. The yard starts to get a nice shape.

ואז מגיע השיר הזה ואני עוצרת הכל, אינני מסוגלת להמשיך. זה שיר כל-כך מדויק, כל-כך נוקב, כל-כך עכשוי והזמן לא נגס בו כהוא-זה.

And then comes this song and I stop everything, I just can't continue working. It's such a precise song, so penetrating, so contemporary, and time didn't detriment it a bit.

יהודה פוליקר – איך קוראים לאהבה שלי

Yehuda Poliker – How is my Love Called?

ערב טוב יאוש ולילה טוב תקוה,
מי הבא בתור ומי בתור הבא?

Good evening despair and goodnight hope,

Who is next and who is in the next queue?

בשבילי, זה תמיד יהיה שיר הפיגועים. כשזה יצא, היתה תקופה שבכל פעם שהיו משמיעים אותו – ידעתי שבהמשך היום יהיה פיגוע. תקופה נוראה, האוירה היתה טעונה מאוד, מְלוּוָה בתחושה חריפה של חוסר אונים. תקופת נכאים. אינני מסוגלת לשמוע את השיר הזה בלי שהתמונות הקשות תעלינה, תמונות של בני אדם, מקומות ואוטובוסים מדממים. וכמובן הדמעות שזורמות בלי שום יכולת לעצרן.

For me it will always be the terror attacks' song. When it was realised, there was a period where each time it was played on the radio – I knew that at some point in the day there will be a terror attack. A horrible time, very intense, accompanied with an acute sense of helplessness. A gloomy time. I can't listen to this song without having these awful pictures rise in my mind, images of bleeding people, places and buses. And of course the streaming tears without any ability to stop them.

אני מתישבת בצד, מחכה שזה יעבור והנפש תשקוט. ביאטריס אינה מכירה את השיר, אך גם היא נשבית בקסמו, ברטטים שהוא מעורר. היא מתישבת לצדי, ידה על כתפי. הרוח העוברת, נושבת לאט, מלטפת, מבקשת לנחם.

I seat myself aside, waiting for this to pass and for the soul to calm down. Béatrice doesn't know the song, but she also gets captured by its charm, by the thrills it arises. She seats herself besides me, her hand on my shoulder. The wind that passes, slowly blows, caresses, wishes to bring comfort.

♀♀

הגינה מסודרת, החצר נקיה. אנחנו מחזירות את הכלים למקומם במחסן. אני מודה לה על תרומתה ומבטיחה תגמול נדיב.

The garden is organized, the yard is clean. We put back the tools to their place in the shed. I thank her for her contribution and promise a generous reward.

היא משלבת אצבעותיה בתוך נפשי ואני שפוטה שלה.

She integrates her fingers into my soul and I'm excessively devoted to her.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Jazmin Or  On 20 ביולי 2013 at 12:53

    השיר הזה מעביר גם לי צמרמורת בכל פעם שאני שומעת אותו. אכן, הצירוף של המלים, המנגינה והתקופה – עושים את עורי חידודין-חידודין. אין שירים כאלה היום, שמעבירים את האמת והתקופה. הייתי רוצה לשמוע דברים חדשים ומשמחים, אף שקשה להביע שמחת חיים בתקופה הקשה הנוכחית של הגזרות והממשלה הרשעה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: