עוצמת הרוח

us7

עולם האמנות הפלסטית רחוק מאוד מיכולותַי. מה לעשות, לא בורכתי ואינני מסוגלת לצייר דבר, גם לא קו אחד. אין לי את התשוקה לזה, אך אני אוהבת מאוד אמנות. זו מעוררת בי השתאות בכל פעם שאני מביטה במעשי ידי האמנית, בתוצאה מרוממת הנפש שזו השיגה. המפגש בין הרוח לחומר, היכולת לחשוב ולדמיין ולהגיע לממש את הרוח בחומר. אינני מתימרת להבין אמנות, אך אני בהחלט יכולה לחוש אותה ולהתרגש ממנה. רוח, שהתממשה בחומר, פוגשת בחומר (הצופה) ומעוררת את הרוח של הצופה. כמה עוצמה טמונה ברוח, כמה מעשירה היא את הנפש!

כמו רוב הדברים בחיי, הגעתי לאמנית הזו בהסח הדעת, מציאה של ממש. חיפשתי ביוטיוב סרטונים על מילת ילדות לרשומה של אתמול ומצאתי הפניה לעבודתה של ג'ודי שיקגו. לפעמים מרגיז איך כל מיני נושאים שונים ומשונים שאינם קשורים מתערבבים זה בזה רק בגלל קידום של אינטרסנטים את ענייניהם. הפעם בֵּרָכְתִי על המקריות והמציאה.

"Woman has the same wish for self-development as man, the same ideals, yet she is to be imprisoned in an empty soul of which the very windows are shuttered."

Anna Van Schurman

זהו ציטוט של אחת הנשים שהאמנית ג'ודי שיקגו בחרה לסמלהּ במיצג הנפלא "ארוחת הערב". מציעה לכן לקחת לעצמכן את הזמן ואת הכיף כדי לצפות בהסבר של האמנית על עבודתה מעוררת ההשראה.

Judy Chicago / The dinner Party

סקירה מאלפת על עבודת האמנות המדהימה שלה

מישהי מהנכר (לא ביאטריס, זו צרפתיה ויש באמתחתהּ אמניות משלה), בת גילי, שאלה אותי בתדהמה מדוע לא הכירה עד כה את האמנית החשובה הזו. גם אני שאלתי את עצמי את אותה השאלה ושתינו הגענו למסקנה שצדקה האמנית בסכמהּ את הנושא בהרצאה המאלפת שנשאה, במשפט הזה: "נשים לא נחשבו למסוגלות ליצור אמנות, אלא לשבת בבית ולהעצים את הגבר שלהן". אני בטוחה שלוא היו מלמדים את יצירותיה – היו נשים מגיעות הרבה יותר רחוק ממה שהגיעו בעקבות פעילות התנועה הפמיניסטית. שוב, קחנה את הזמן שלכן (זה הזמן שלכן, אם לא עכשו – אימתי?!) וּצְפֵנָה – שוה ביותר!

Judy Chicago an inspiring lecture

לשבור את תקרת הזכוכית

"הורי גידלו אותי להאמין שאני יכולה להשיג הכל, אך הם לא גילו לי שלא כל העולם חושב כך לגבי נשים". הבסיס שלה היה טוב, אך היישום היה קשה בגלל העולם מסביב שניסה לבלום את כשרונה. אחד מן האוצְרים החשובים בתקופתה לא היה מוכן בשום אופן להביט על עבודותיה כדי לבחנן ולבהּ נשבר בקרבָּהּ. שנים לאחר מכן, אחרי שנקלעו זה בדרכה של זו, הוא סיפר לה את הסיבה: "בתקופה ההיא נשים היו משני סוגים: או שהן היו הגרופיז של האמנים הגברים, החסידות הכרוכות אחריהם או שהיו נשותיהם; ופתאום היית את עם הכשרון הגדול פי כמה מזה של הגברים. לא ידעתי איך להתיחס לזה, זה לא היה מקובל." כמה מאיתנו חוו כזאת? האם היה עוזר לוא היתה האמנית מפגישה את בִּרְכָּהּ (ואין זה משנה אם הימנית או השמאלית) עם אזור רגיש בגופו כדי ללמדו לקח? אינני יודעת מה הייתי עושה לוא זה היה קורה לי, שמישהו יגרום לי להחמיץ הצלחה ולסבול סיזיפיות על לא עוול בכפי. ארמוז רק כי דבש זה לא היה מלקק ממני.

us6e

גם אם התחלת ברגל ימין – אין זה מבטיח שתצליחי, קל וחומר אם אתרע מזלך ונולדת להורים חשוכים המעדיפים בנים. או אז יהיה לך קשה אלף אלפי מונים מקריעת ים סוף. כמה יסורים יש בהפיכת התקליט שלך, שהוקלט לאורך ילדותך ובחרותך ובאיחוי השריטות ששרטו בך – ללא נשוא!

עצמת הרוח. איזו נחת, השראה ושאר רוח יכולה אמנית אחת דגולה לעורר בנפשנו. אי אפשר שלא לחשוב על כמה נפלא יותר היה עולמנו לוא היה מלא ביצירות נפלאות וחשובות כאלה של נשים. ואינני מדברת על ילדים, אלה מעוררים שמחה כשלעצמם, אך אחרת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: