במשפט אחד

Jazmin+Sharon23

האם גם אתן אוהבות את הקשקוש הזה, כשמבקשים מהמרואיין לקצר ולתמצת את דבריו למשפט אחד (ואני מזכירה שזה בדרך כלל אחרי שאלה ארוכה כאורך הגלות + ריבית והצמדה) והלה נושא נאום שלם המופרע כל הזמן בידי המראיין חסר האונים המזכיר לו נואשות ש"זמננו תם" והפרסומות/ החדשות מגיעות?

מה כבר אפשר להגיד במשפט אחד? למה זה השתרש בשיח אצלנו? למה אין דיון/שיח ממצה, נרחב, עם מתן מקום לדעות שונות וכיבוד הזולת?

אחד הנושאים המוזכרים פה ושם בימים אלה, זה רשות השידור, כלומר מה שאנו מחשיבים לשידור הציבורי, האמור להיות פתוח וזמין לכולנו. כבר שאלתי קודם ברשומותי, אך שום דבר לא התקדם: למה אי אפשר לצפות בערוץ הראשון, האמור להיות זמין לכל משלמי האגרה, באמצעות האינטרנט? למה אני צריכה בשביל זה טלויזיה? אני הרי משלמת בעל כורחי את האגרה גם ככה, אז למה שהתוכניות בהן אני מעונינת לצפות בערוץ הראשון לא תהיינה זמינות לי? לפעמים, גם אם אלה נדירות, משודרים שם דברים מענינים, כמו הסדרה הספרדית "על ספת הפסיכולוג" וכמה סדרות מתח, אם כי חבל שחלק מאלה האחרונות משודר בשידור חוזר במקום להביא לנו חדשות. לפחות הביאו לנו את המפצחת הצרפתיה שבאמת מרתקת ואני מוצאת את עצמי מתפעמת בכל פרק מהיצירתיות של יוצריה ומאוד שמחה לצפות. עכשו בטוח יורידו אותה כדי לעשות לי דוקא!

לא ערכתי סקר כדי לבדוק מי וכמה מאזינות לערוץ הראשון שלנו, אך נראה לי שאין רבות, חוץ ממני ומחברה איתה אני נוהגת להחליף חוויות על השידורים שציינתי. אם מישהי מתפלאת על כך, זה אומר שמזמן לא ביקרה בתחנות הללו. השממה רבה והעשבים השוטים נפוצים שם לאין ספור. אני בהחלט חושבת שהגיע הזמן לנכש ולנקות ובעיקר – להביא לנו שידור ציבורי ראוי לשמו, כזה המעלה שיח בו משתתפות נשים במספר לפחות שוה לגברים, אף שאישית, אני הרי מעדיפה לשמוע נשים יותר מאשר את השמוקים.

הפעם האחרונה שבה צפיתי בתוכנית בערוץ המסחרי היתה בהשרדות, כלומר זה היה מזמן וגם זאת עשיתי באינטרנט. אם יש משהו חשוב – אני מעדיפה לצפות בערוץ הראשון, משום ששם אמינות עלי חלק מהנפשות הפועלות והעושות במלאכה, יותר מאשר בערוצים המסחריים, שם הפרסומות על כל צעד ושעל ממאיסות את הצפיה. כמה אפשר לגשת לשרותים ו/או לפינת הקפה בזמן שהללו משודרות? גם אינך רוצה להפסיד משהו, אם טרחת כבר לצפות בחדשות. מה שמרגיז אותי בשידור הציבורי (וקוננתי על כך לא אחת), זה שאם זה אמור להיות ציבורי, למה אין ייצוג הולם לנשים? למה כל המרואיינים הם גברים, כאילו אין לנו נשים משכילות, חכמות, נבונות וטובות-מענה היכולות להתמודד עם שאלות המראיינות? לפחות ישנן כמה נשים בין הללו, הבעיה היא שאין הן מרשות לאף אשה אחרת להתקרב אל ד' אמותיהן. חבל. האם מפחדות הן להתמודד עם רִאיוּן נשים אחרות? האם רוצות הן להיות המלכות היחידות בממלכה שאינה כלל של אביהן, אלא של כולנו? מבחינתי, כשאני רואה את הפאנל הצפוי לנו והוא על טהרת המגדר השגוי – אני מוותרת על הצפיה ופשוט סוגרת. אין לי ענין במה שיש לשמוקים השולטים לנבוח לי ולא משנה כמה גבוהה השכלתם. את נביחותיהם השדופות אני מכירה מכבר.

אינני יכולה שלא לתהות (ואני מקוה שגם אתן שמות לזה לב) איך זה שתוכנית כמו "השבוע שלי", כמעט ואינה מביאה נשים להשמיע את קולן והגיגיהן, כאילו שאנחנו איננו אמורות להיות שוות זכויות להתבטא בשיח הציבורי. זו דוגמא למה שקורה בכל שטחי חיינו – נשים מודרות על ימין ועל שמאל. למה זה קורה בשידור הציבורי? האין זה אמור להיות של ועבור כולנו כפי שמקשקשים הם לנו עם הסיסמאות הריקות מתוכן שלהם, שם ברשות השידור?

 Jazmin+Sharon24

♀♀

במשך שנים רבות נהגתי להקשיב לתחנה מסוימת בצד הנכון של הסקאלה, שהתימרה להביא את המוזיקה הכי טובה ברדיו. לפני מספר שנים חל מהפך לרע וכבר אי אפשר היה לשמוע שם את מה שאני אוהבת. יש שיגידו כי עדיף לא לקפוא על השמרים ולהתקדם עם הזרם, הקידמה וכל השטויות המפגרות הללו, אך אני טוענת שלא היתה שם התקדמות לטובה, אלא נסיגה ואיבוד מאזינות. כמו כן, אם מאן דהיא אוהבת מוזיקה מסוימת ומעדיפה ז'אנר מסוים – מותר לה לצפות כי תמצא תחנה המשדרת את זה. למה תמיד, אבל תמיד(!)ניתן למצוא בחו"ל תחנות כאלה? כשאת מתביתת על תחנה מסוימת שמרגילה אותך לסמוך עליה שתשמיע את המוזיקה האהובה עלייך – את נאמנה לה ואכן זו היתה פתוחה אצלי כל היום בזמנה והתענגתי על השידורים. עכשו יש שם סמטוכה של כל מיני סגנונות שאינן לטעמי, שלא לדבר על ההגשה שהתדרדרה וכל הזכרים הללו שמשדרים כאילו אין בנמצא נשים היכולות לערוך ולשדר משדרים מהנים. תחנה המשמיעה מוזיקה טובה ומעניינת, אך בה בעת מוגשת בידי מי שאינך רוצה לשמוע – יצא שכרה בהפסדה. מה לעשות ולא כולנו נולדנו עם קולות ערֵבים ומתאימים? אפשר להשאר עורך, לא צריך להרוס לנו את האוזניים עם אנפופים שלא במקומם ושאר מרעין בישין. גם השירים של בוב דילן נשמעים הרבה יותר טוב כשהם מושרים בפי זמרים/ות מקצועיים, כמו זה:

Guns N' Roses – Knocking On Heaven's Door

הנה דוגמא נוספת:

Adele – Make You Feel My Love

לחילופין, אם הקרין/נית בעלות קול ערב והמוזיקה שהיא/הוא בוחר/ת להשמיע באוזנינו אינה ערבה לנו – גם פה לא עשינו שום דבר מועיל. גם הקרין/נית הכי מוכשר/ת אינה יכולה להפיח רוח חיים במוזיקה המשמימה והחוזרת על עצמה שוב ושוב. פעם, לפחות בשבת, היתה נחת להאזין למוזיקה של פעם; היום, גם את זה אין והכל לעוס וטחון עד זרא. ודאי יהיו כאלה שיעירו שמה כבר יש לחדש בהשמעת המוזיקה של פעם. תשובתי: ודאי שניתן לחדש, משום שיש מגוון כה גדול ואם יתחילו לשדר גם את המוזיקה הפחות מוכרת לנו ולהביא את זו שהיתה לוהטת בחו"ל ולא הגיעה אל הרדיו שלנו – היריעה לא תגמר, לפחות לא כל כך מהר.

ומה עם כל המוזיקה שאין משדרים כלל? האוונגרדית, המעניינת, העמוקה? למה נדבקו רק לפופ וממחזרים אותו במקום לתת מקום לשאר הסוגות? למה אי אפשר לשדר כל היום את המוזיקה הזו, הטובה יותר והקולעת לטעמם של רבות?

Jazmin+Sharon25

במקרה, יצא לי לראות את סרט החתונה בה נכחתי לפני מספר חודשים. בשעתי, רקדתי ופיזזתי לצלילים כדי לשמח את החתן (אני מהצד שלו) והכלה והשתלבתי עם אוירת השמחה הכללית. החִרקוּש המחורקש שדפק לנו באוזניים בבום-בום האחיד והמחליא, לא הורגש אצלי במהלך המסיבה, אך להתבונן במחוללות/ים בשידור חוזר – היה למעלה מכוחן של אוזני ושל אלה של אם החתן. ישבנו והבטנו בתמונות המפזזות לנגד עינינו בדממה שאיפשרה לנו להתמוגג מדמויותינו בכיף. מה שהכי הדהים אותנו, זה שהדור הצעיר, חברי החתן-כלה, היו בקיאים בכל הגיג מטומטם מן ההברות שהשמיעו הקולות (נו, הרי אי אפשר לקרוא לאלה זמרים) מתוך התקלוט של הדי-ג'י וצרחו במלוא גרונם את הצלילים. זאת אומרת, שהם שמעו את זה קודם לכן, שהם גם מאזינים לזה בזמנם החופשי ומן הסתם גם להנאתם… על זה אני נוהגת לומר שאני שמה דאודורנט ומרימה ידיים. לפעמים אני מלוה את זה בגלגול עיניים לשמיים בבקשת ישועה מא-לוקימתינו האדירות, שתעשה טובה לאנושות ותעצים אותנו. גם שתשמרנו מכלל התפלות הלזו.

ואחר כך מקוננים למה המוזיקה ה"ים-תיכונית" המחורבנת והמחרבת את המוח תפסה שליטה עלינו כאילו שאין אלטרנטיבה ראויה!

לא מתה על הסגנון הזה, אני מעדיפה מוזיקה, לא הטפות, אבל זה אלף מונים טוב יותר מאשר הים-תיכונית

גבריאל בלחסן – סליחה

להקשיב למלים!!!

במשפט אחד: איחס מה שקורה פה, הולך ופוחת הדור!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Jazmin Or  On 21 באוגוסט 2013 at 18:41

    מסכימה עם כל מלה!
    להתחיל עם הנושא שכשאני בחו"ל ולא יכולה לצפות משם בחדשות או בתוכניות בערוץ ה-1 אלא באינטרנט ותלויה בחסדי הלך הרוח של אלה שמרשים לנו לצפות רק בחלק מהתוכניות? גם אני משלמת את האגרה!
    והמוזיקה הכי טובה ברדיו? כבר אין דבר כזה.

  • Tirza Hechter  On 21 באוגוסט 2013 at 20:53

    לתשומת ליבה של רשות השידור… האם זה יעזור? (סימן שאלה גדול)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: