רוחות מלחמה

Sara+Sharon20

עדיין עוד לא עברו עשר שנים וּכבר וְשוב? עוד מוקדם!!! לא הבטיחו לנו מלחמה כל עשר שנים? להזכיר שעברו רק שבע ממלחמת לבנון השניה? וזה בלי להביא בחשבון את מה שמתמשך בדרום עם הטילים של הטרוריסטים הישמעאלים הארורים.

מה אתן אומרות, לא יזרקו עלינו כימיקלים בואדי עארה, נכון? גם ב-2006 עבר הטיל מעלינו לכיוון חדרה ומלבד האזעקה שהבריחה לבלי שוב את היונה שדגרה על הקן בחלון – לא ניזוקנו פה, בקציר. שמענו היטב את הנפילה ואני מתארת לעצמי שבחדרה היה מרעים יותר, שמחה שלא חויתי. ברוכה א-לוקימתינו האדירות על חסדיה המרובים שהיא משפיעה עלינו ברוב טובה.

ביאטריס לחוצה מאוד ושמחה שביקורה פה מסתיים בהתאמה עם צאת הפקחים מסוריה. "מה את רוצה?" היא מתגוננת למראה מבטי המזלזל, "מה לי ולמלחמות? הרי לא הייתי כמוך בצבא!"

לצחוק? מה קשור המצב לשרותי בצבא? החיילת-הלוחמת האמיצה שרון, ששרתה בבור חמושה בטלפרינטר ויצאה שרוטה מאוד מהמלחמה הטראומתית ההיא ועם שלל של מחדליונים – שלי ושל החברות שלא אבו לקחת, בעיקר כדי לא לזכור. אני זוכרת. איך אפשר לשכוח?

להסביר את כל זה למי שחיתה כל ימיה בגולה – זה להשחית מלים לשוא, כי איך היא יכולה להבין? משם זה כל כך אחרת. הבית שלה שם. יש לה אמנם משפחה פה, אבל היא לא ישראלית – היא יהודיה החיה בגולה, שמבחינתה נחשבת לביתה. אנטישמיות? נו, אז מה? בישראל הרי הטרור מובנה ובלתי ניתן לעקירה. כאן הרבה יותר מסוכן, Beaucoup מאוד! Bien plus encore!

לפתח הר געש – חוה אלברשטיין

ענין של תחושה, של הרגשה היכן הבית שלך. תמיד חשבתי שכל יהודי אמור לחוש לכאן מכל ארצות המוצא ולחיות פה, כי זה הבית האמיתי של העם היהודי. אמנם לאט, בהצתה מאוחרת, אך אני מתפכחת מכל מיני שטויות שהלעיטו אותי במשך שנים. אני חושבת שזה קשור למגורי בארצות נכר, זה נתן לי פרספקטיבה, זוית אחרת לראות דברים. מה שרואים משם, טחות העיניים מלראות כאן. למדתי שיהודי יכול להיות בעד ישראל ונגד ישראל, לתרום לנו כספים או להפגין נגד מחדלי הממשלה, אך גם אם יש לכל אחד דעה (ויותר מאחת) עלינו – זה לא יחיש אותו לארוז ולעקור לארץ שלרוב אין הוא יודע את שפתה ומנהגיה נראים לו ברבריים מאוד. הרי אנו גרות פה במדבר, לא ככה?

[כאן התכוונתי להביא את המערכון של הגשש על השליח, אך לא העליתי ברשתי]

אי אפשר שלא להרהר במוזרות (אני משתמשת במלה הזו, כי אין לי אחרת בינתיים) של התנהלות האו"ם-שמום: איך זה שמאה אלף נרצחים (למה מכנים אותם הרוגים, נבצר מבינתי!) לא הזיזו לאף אחד עד כה, אך אלף וארבע מאות מגוזזים כן? מה זה משנה באיזה נשק משתמש הרודן הסורי? רצח הוא רצח הוא רצח, לא ככה? מה התעוררו פתאום? ולמה אנחנו, הישראלים, צריכים להיות בני ערובה ולספוג את התוצאות של גחמת אמריקני כלשהו?

מסביב יהום הסער, הכל מתפרק ואנחנו פה אוטמות את עצמנו ומנסות לנהל חיים שלוים ככל האפשר. במצבים כאלה, את מבינה שהחיים יקרים מכל וכל השאר מתגמד ומבטיחה לעצמך שכאשר יעבור זעם – את תפעלי ביתר שאת להיטיב עם סביבתך. דא עקא, שכאשר הזעם חולף – כך גם ההבטחות שהובטחו ואנו עומדות שוב בפני השוקת השבורה שממשלת הרשע הלזו השליכה על ראשנו.

Sara+Sharon19

ניסיתי להעלות בדמיוני היכן בעולם יש מקום בו אפשר לגור בשלוה בלי אלימות, לגדל ילדים ללא הפחד פן יאונה להם משהו. אינני בקיאה כלל בגלובוס (מה אני, מרקו פולו?), אך ממה שאני שומעת ורואה – אין מקום ללא מתום. אם לא אלימות של בני האדם, הרי זו אלימות של הטבע – אולי זה מנסה לומר לנו משהו? לרוב, נתונים מעייניה של כל אחת מאיתנו למה שקורה בד' אמותיה – במשפחתה ובסובבות אותה. אנו דואגות למה שקרוב לנו והיינו שמחות לוא כל העולם היה נוהג כך ושליטים ומדינות היו חדלים להתערב בענייני הזולת ומחליטים בשבילנו מה טוב לנו. חלום באספמיא, לצערי. אין מנוח לנו. היכן היונה עם עלה הזית כשצריכות אותה?

במשפט אחד: אני שמחה שהיא עוזבת בזמן. לא הייתי רוצה שמשהו יקרה והיא תפגע חס ושלום ואחר כך תבוא אלי בטענות, כאילו שאני אשמה ולא הפוליטיקאים הששים אלי קרב כי אין להם משהו אחר לענות בו.

בתמצית: שוב השמוקים מנפנפים!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Tirza Hechter  On 30 באוגוסט 2013 at 22:34

    קשה לחיות באי וודאות. יחד עם זאת, התעדדתי קמעא כשהאזנתי לג'יימס קרי בנאומו האדיר הערב. הוא דיבר ברורות. לאובאמה אין יצר תוקפני בלתי שקול. אדרבא, הוא איש של דין ודברים. למרות מה שהתקשורת שלנו רוצה לשדר לעם, האמריקאים קצת יותר אחראים. הם לא בנויים מתכוונים הפעם למהלומת פתע. הם מתייעצים עם העם – כן, הם רוצים לדעת מה חושב העם לאור מה שהתגלה שם. איך לפעול כך שאמריקה תצא טוב בעיני ההיסטוריה. שהאומה הזאת תצא טוב (יותר טוב מהתדמית שהייתה לה אי פעם בעבר). לא מעלימים עיין מזוועותיו של הרודן אסד, ומצד שני לא ממהרים להכניס עצמם לעימות כוחני. עדיפה עליהם הדיפלומטיה, כך נאמר הערב על ידי קרי (בשידור המקורי ולא אחרי הפרשנות והתרגום המקומי).

    • שרון הר פז  On 31 באוגוסט 2013 at 11:57

      מה לעשות שאנחנו חיות בעידן של אי ודאות בכל שטחי חיינו? אינני חושבת שהתקשורת היא זו שיוצרת את הפניקה והתחושה של המלחמה הקרבה ובאה. לפחות לא התקשורת אליה אני קשובה – לא בערוצים המסחריים שבשבילם רייטינג היא מִלת הקוד ולא משנות להם העובדות.
      אינני בטוחה בנוגע לאמריקאים ואחריותם. אני נוטה יותר להסכים עימך שהם מעונינים יותר בתדמית ולא במהות – איך הם יראו בעיני העולם והעתיד (איך תשפוט אותם ההסטוריה). מנסיון החיים שלי, אחריות ואמריקנים אינם הולכים יחד, אלא יותר אינטרסים ומה הם יכולים להרויח מכך, גם אם זו תדמית טובה.
      אוכל להעיד על עצמי שאינני ששה אלי קרב ועדיפה בעיני הידברות ודיפלומטיה על צחצוח חרבות והשימוש בהן.

  • יסמין אור  On 31 באוגוסט 2013 at 12:08

    את יכולה להיות רגועה – גם ב-2006 לא ירו על ואדי ערה😉
    לעומת זאת, נתניה מי ישורנה. לא שאני בפניקה – הרי ממרומי גילי הבשל כבר עברתי דבר או שניים, כמוך – אבל בכל זאת לא נעים ובלשון המעטה. העיקר שנהיה בריאות ושלמות ושהזעם לא יפגע בנו. עם ישראל חי וקיים!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: