ב' דראש השנה ה'תשע"ד

תשליך

איזה שבוע קצר, הא? בקושי זזנו והופ – ארבעה ימי חופש. המהדרין, לוקחין גם את צום גדליהו והנה לכן מנוחה מורחבת. אם לָצום – אז שיהיה במנוחה… אני מכירה כאלה הצריכים להתאושש מחופשת הקיץ הלא קלה עם ילדיהם. למעשה, כל נושא חופשת הקיץ מוזר. אולי מישהו שם, למעלה, במגדל השן של הממשלה המנותקת מהעם, יקח לתשומת לבו וישנס מותניו לתקן את הטעון תיקון?

אסתר שמיר אמצע ספטמבר

השנה מתחילה באמצע ספטמבר, במקום להתחיל בתאריך הנכון, העברי. זו מדינה יהודית, לא ככה? אז למה לא לנהוג לפי התאריך העברי, שהוא הכי נכון לנו? הרי בין כה וכה אנחנו חוגגים את חגי ישראל, למה בתאריכים לועזיים? ואני כבר לא מדברת על השטות המפגרת של השר שמנסה להרוס את מעט היהדות שעוד יש לנו ולהנהיג חופש ביום ראשון, כמנהג הגויים. זה לא יביא לנו שום ברכה, כבוד השר! השמירה על המסורת עשויה לעשות זאת.

שני ימים לראש השנה, שלא לדבר על ערב החג המעסיק אותנו בבישולים, צלצולים לברך, תֵאוּמים אחרונים ושאר עניינים דחופים וחשובים, בטרם תרד עלינו השכינה ותברך את חגנו ואת חיינו, אמן!

בין כל ההתרוצצויות, התשליך והביקורים אצל אלה שאין אנו מצליחות לבקרן במהלך השנה, עלו על סדר היום והשיח החגיגי מספר נושאים שהעסיקונו. אתן יודעות – ממשלת הרשעים, הגזרות וכיוצא באלה מרעין בישין, שחבל שאלה מעסיקות אותנו בחג והלואי והיו לנו נושאים משמחים יותר לענות בהם. נושא אחד חזר ועלה, כמו בכל שנה. נושא שאנו דנות בו לעומק, אם כי ברגע שצום גדליהו מבצבץ – אנו שוכחות אותו וחוזרות אליו רק בראש השנה הבא. זאת, למרות שזה נושא שמעסיק אותנו במהלך כל השנה. מעניין, לא?

לאף אחד מאיתנו, גם לא למורות שבינינו, אין מושג למה צריכה שנת הלימודים להתחיל בספטמבר או הטמטום החדש – בסוף אוגוסט. לא לכאן ולא לשם. בכל פעם אני שבה ומעלה את הנימוק הבלתי משכנע, להרחיב את החופש הגדול לספטמבר, כדי שנתחיל את שנת הלימודים ב-א' בחשון. מה רע? הנימוק שלי הוא שאז אין את העינוי המתמשך הזה של ללמוד יום-יומיים ולנפוש יום-יומיים-שלושה וטרם הזכרתי את חופשת סוכות. נכון שישנן שנים בהן גולשים החגים לאוקטובר, אבל זה כל הסיפור – המישמָש הטפשי הזה של לוח שנה לועזי ועברי. הנימוק הנגדי שמסביר מדוע אין זה טוב, הוא שכאשר חודש תשרי יהיה כולו טוב וחופשה – איך ילמד הטף על הימים הנוראים והחגים הללו? אם כבר נלמד משהו בעבר, הרי שבמקרה הזה כבר לא והמסורת תתפוגג כאילו ולא היתה. אכן, דילמה קשה מנשוא. כנראה שחגי תשרי ימשיכו לזגזג לנו את החופשות וימי העבודה, קרי: החיים.

נינה:

אני אוהבת את החגים, את המשפחה המתכנסת, את הביקורים, ההמולה והשמחה. בשביל התשליך לא היינו צריכים להרחיק לכת אתמול, משום שהים למרגלות ביתנו. היתרון בלהיות עתירת הון הוא בכך שאת יכולה לבחור היכן לגור, שלא לדבר על לבנות בית שמתאים לטעמיך ולמידותייך. אחד החלומות שהיו לי בילדותי ושרציתי להגשים בכל מאודי, היה בית על שפת הים. הצלחתי פחות או יותר. אמנם לא ממש על שפת הים והגלים אינם מלחכים את גדר הבית (לא הכי רצוי…), אבל על גבעה המשקיפה עליו ובמרחק של שתי דקות גלישה ממנה ברגל בשביל הכורכר.

היה נחמד לראות את הנכדים המפזזים בחדוה ומשליכים פתיתים לתוך המים. נחת. בכוונה לבשתי בגד עם כיסים כדי שאוכל להפוך אותם ולהשליך ממני והלאה את כל מה שאינו רצוי ושנדבק אלי במהלך השנה, טפו-טפו-טפו! מצפה שבשנה הבאה עלינו לטובה אצליח להרחיב את עסקי ושהעובדים שלי יפסיקו עם הקינות שלהם שאין הם גומרים את החודש. סתם טפילים מעצבנים שאינם יודעים איך להתנהל עם כסף.

ג'ינה:

אחד היתרונות של דת ליברלית, שזו מתאימה עצמה לחיים ולא להפך, שאינה כופה על אף אחד/ת הר כגיגית, אלא מגלה אנושיות והסתגלות. איך היינו עורכות את טקס התשליך אתמול, לולא אִפשרה לנו הליברליות להגיע במכונית אל פלג המים הקרוב? אמנם, אפשר תמיד להתחכם ולעקוף ולעשות "כאילו" וכן הלאה, בבחינת "הבה ונתחכמה להלכות", אבל בשביל מה? לא יותר טוב ונורמלי, שלא לומר קל והגיוני, בחיים המודרניים, לקיים את מה שאפשר בלי כל השטויות המגבילות של האורתודוקסיה שכבר אינן במקומן ואבד עליה הכלח?

התאספנו על שפת הים. המוני בית ישראל היו שרועים על החול, נהנים מהשמש הסתוית ואנחנו חיפשנו פיסת חוף פחות צפופה. כמו בכל שנה, עוררנו תשומת לב ואנשים הצטרפו אלינו לטקס. נחמד שמפרגנים לנו. טוב, אין לצפות שחרדים יצוצו פה, אלה מתאספים במקומות שלהם, כך שאף אחד לא צעק עלינו, לא השליך עלינו דברים מגעילים ולא קילל, כמו שעושים לנשים שלנו בכותל. ואהבת לרעך כמוך, כבר הזכרתי? אלה, אין אהבה בלבם למי שאינו מאנשיהם. למרות זאת, אין טינה בלבי ויחד עם זוגתי הרבא אני מתפללת בכל פעם שהנושא הזה עולה, שאלוהים יסלח להם על חטאיהם. אולי תבוא הבינה (וגם החמלה לזולת לא תזיק להם!) לשכון בלבם בשנה הבאה עלינו לטובה והם יתחילו לקיים את מה שהנחיל לנו הלל?

מינה:

אני אוהבת את המסורת. כבר שנים שאני משתדלת לקיימה, ברוח ליברלית, כמובן. יש לי רתיעה מכל מה שמריח מנוקשות וששונא את מי שאינו הוא או כמוהו, כך שאינני נוהגת ללכת לבית הכנסת כדי להתפלל שם. כשאני חשה בצורך, אני עושה זאת בין כתלי ביתי. לוא היה בקרבתי בית כנסת ליברלי, אני מניחה שהייתי שמחה לבקר בו. לפחות בחגים. מי יודעת, אולי הייתי אפילו מוצאת שם חברה… נראה לי שליברלים אינם דוחים לסביות או בכלל מישהי, אלא מקבלים כל אחת כפי שהיא.

אף אחת מהחברות שלי לא היתה מוכנה לבוא איתי לתשליך אתמול. הלכתי בגפי. לא נעים כל-כך, אבל אם הייתי נמנעת מלעשות דברים בחיי בגלל שלא נעים – לא הייתי יוצאת מפתח ביתי. למדתי לחיות לבד ולמצות את מה שאני יכולה ממה שהחיים מביאים לי.

השלחתי את כל עוונותי למים, בשאיפה שהכל יתפוגג במצולות. הרגשתי הקלה רבה אופפת אותי. אולי, אמן, אולי, תתחיל לי שנה של מזל? הלואי!!!

נאדיה:

זו השנה החמישית שלי פה. מאז החלטתי לעבור לכאן ולהניח מאחור את הבית בו חייתי במשך כחמישים שנה, אני מרגישה הקלה. תמיד חששתי שיום אחד ימצאו את גופתי המרקיבה ולא הייתי רוצה שזה יקרה. אמנם היה לי סידור עם החברות שאנחנו מתקשרות זו אל זו מדי יום כדי לודא שאנו נושמות עדיין, אך הן הלכו והתמעטו ונשארנו שלוש. אחת כבר לא היתה צלולה יותר, זו כבר לא זכרה את עצמה ואי אפשר היה להסתמך על זכרונה שידרבן אותה לטלפן לדרוש בשלומנו. השניה הסכימה איתי שעדיף לעבור לבית אבות מאשר להמשיך ולגור בגפנו. בגילנו, כבר לא הזדמן לנו להתידד עם אנשים חדשים ברחוב או בגינה הציבורית כדי לחדש את מלאי כח האשה בחברותא, כך שההחלטה שלנו היתה במקום, כך אני חושבת.

חיפשנו בית אבות עם זיקה למסורת, כי שתינו באות מבית מסורתי. לקח לנו מספר חודשים למצוא את המקום הזה. לי היה חשוב שזה יהיה במרחק הליכה מהים. כל חיי גרתי לידו והתרגלתי לנשום את האויר המלוח. חבל שעם השנים זה נהיה יותר ריח של ביוב. כדי לנשום שוב את הצלילות של אויר הים, הייתי צריכה לעבור לעיר אחרת, אבל היה שוה. טוב לי פה.

אתמול לקחו אותנו לתשליך. זה מה שאני אוהבת במקום הזה – את ארגון חגיגת החגים ואת הדאגה שכולנו נשתתף וניקח בהם חלק. חבל שהיא לא באה לכאן איתי והעדיפה בית אבות אחר. אני מניחה שבגילנו קשה להחליף מקום ואם מתעורר הצורך – אנו משתדלות לעשות את זה הכי חלק שאפשר. לי דוקא היה כיף להחליף מקום. לא שאני מצפה להחליף מזל. אינני רואה את עצמי מתאהבת פתאום עכשו. אני לא מאמינה שלעת בלותי תהיה לי עדנה.

המים היו שקטים, רכים, נעימים. הורדתי את הכפכפים כדי לחוש את החמימות של החול הלח. אני אוהבת שהגלים מלטפים לי את כפות הרגליים. השמש היתה עמומה ובקושי אפשר היה לראות את חיוכה באופק. אני בטוחה שהיא שמחה שבאנו לאחל גם לה שנה טובה.

 עוד תשליך

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: