מטוס בתוך מגדל בוער

המגדלים בוערים

שתים-עשרה שנים. הזכרון טרי כמו היה זה היום, אחה"צ. הטראומה אינה מרפה. כנראה זו מהסוג שאינו נמוג לעולם. ההלם, החרדה, הדאגה העמוקה לשלומה של מי שהרחיקה עצמה כדי אוקיינוס ממני, שלבי דימם אז על הפרידה ממנה. מעניין מה בוחר המוח לזכור. אני זוכרת את הכל: איך לא זזתי מהטלויזיה, את התמונות המרצדות על המרקע, את הבירבורים של "הידענים" (כבר אז לא היו ידעניות בשיח הציבורי), את הטלפונים המצלצלים, את ליל השימורים והבוקר שאחריו. הכל.

Twelve years. The memory is still fresh, as if it happened today, this afternoon. The trauma doesn't let go. It seems to be the kind that never fades. The shock, the fear, the deep concern for the one who distanced herself as far as an ocean from me, that my heart bled then due to the separation from her. It is interesting what the mind chooses to remember. I remember everything: how I didn't move from the television, the images flickering on the screen, the shmucks who seem to "know" very little scribbling nonsense (already then no women were invited to participate in the public discussion), the ringing phones, the sleepless night and the morning after. Everything.

התמונות עדיין חקוקות בזכרון. שידור ישיר של כל הזוועות, בלי צנזורה. שוב ושוב איך המטוסים נוטים הישר לתוך המגדלים, אנשים קופצים. שוב ושוב אני חוזרת ומנסה לעכל את הזוועות, את הדילמה של לבחור איזה מוות למות, של להיות בין הפטיש לסדן. מי באש ומי בתהום. אנשים נגמרים בשידור חי.

אדם נופל מהמגדל הבוער

שתים-עשרה שנים אחרי. לאורך כל היום מזכירים ומנתחים את הארוע ואת תוצאותיו, מביאים את הקולות והמראות של אז. לפחות יש שקט מבורך מקולות המלחמה שניסרו ברמה בזמן האחרון. מה למדנו מהאסון? איך היינו לפניו ומה אנחנו אחריו? אלו ערכים נותרו לנו?

Twelve years after. The event and its consequences is being reminded and analysed the whole day through, bringing back the sounds and images of that day. At least there is a blessed silence from the voices of war we had to listen to lately. What have we learned from this disaster? How were we before and how are we after? Which values we have remained?

 המגדלים בוערים בטלויזיה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Tirza Hechter  On 12 בספטמבר 2013 at 10:05

    כל הכבוד שציינת את 9/11 בבלוג שלך.
    גמר חתימה טובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: