כשניקו הפסיקה לשיר When Nico Stopped Singing

והעולם המשיך להסתובב…

And the world went on spinning

The Velvet Underground & Nico

כשניקו הפסיקה לשיר לפני שנים רבות (1988), השמיים כנראה לא נפלו. למה שיפלו? כולה אשה שהלכה לעולמה ולא משנה שזו תרמה לתרבות שלנו נתח נכבד ואיכותי. לא אחת תמהתי על טעמם המוזיקלי של העורכות/ים בתחנות הרדיו להן נהגתי להקשיב, על שהכתיבו לדורות שלמים אחידוּת ולא נותר אלא רק להצטער על שלא גיוונו לנו ולא הציגו בפנינו את כל הסוגות כדי שנוכל להחליט בעצמנו מה אנחנו אוהבות ומה לא.

When Nico stopped singing many years ago (1988), the sky probably did not fall. Why should they fall? She was just a woman who has passed away, and it does not matter that she has significantly contributed to our culture and in a qualitative way. I often wondered about the musical tastes of the editors on the radio stations I used to listen to, for they dictated for generations entire unity, and one can only regret that they did not play to us all the genres so that we could decide for ourselves what we liked and what we did not.

Nico – Chelsea Girls

מזל שהאינטרנט נולד ובא לעולם כדי שנוכל למצוא טעמים חדשים ולבחור לנו את המוזיקה המתאימה לאוזנינו. צלילה בנבכי היצירה של ניקו, תעלה תמיהה גדולה עוד יותר למה הוזזה הזמרת הזו הצִדה, לפחות אצלנו בארץ ולא זכתה להערכה לפחות כמו The Velvet Underground. מבחינתי, ניקו היא זו שהחזיקה אותם והשירים היותר יפים ומעניינים באלבומם היו בביצועה. הרי זו אותה קקופוניה שאיפיינה את הלהקה, אותם צלילים צורמים, שאינם נעימים כלל לאוזן (לפחות לא לשלי), עם התעלויות אחדות פה ושם (אם כי לא ממש פנינים, אולי יהלומים טרם ליטושם), כשהמוזיקה מתאזנת קצת לכיוון של מה שאני יכולה לאהוב ולשמוע.

Luckily, the Internet was born and came into the world so that we could find new flavours and choose the right music for our ears. Diving into the depths of Nico's work, will raise even greater wonder why this singer was moved aside, at least here in Israel, and appreciated at least like The Velvet Underground. As far as I'm concerned, Nico was the one who held them, and the songs that were more beautiful and interesting in their album were performed. It is the same cacophony that characterized the band, the same jarring sounds that are not pleasant at all to the ear (at least not to mine), with a few exaltations here and there (though not really pearls, perhaps diamonds before their polishing), with the music balancing slightly in the direction of what I can love and hear.

NicoIt Was A Pleasure Then

אמנם, זו היתה התקופה "שלי", בה התעצב טעמי המוזיקלי בהתאם לחשיפה אליה נחשפתי, אך כמובן שלא אהבתי את כל מה שהושמע. רוב הניסויים המוזיקליים ובעיקר הצרימות, לא מצאו הד בתוך לבי ובכל פעם שאני שומעת את הדיהן הפחות מוצלחים של השנים ההם, אוזני מצילות.

Although it was "my" period in which my musical taste was shaped according to the what I was exposed to, but of course I did not like everything that was played. Most of the musical experiments, especially the jarring, have not found an echo in my heart and whenever I hear the less successful echoes of those years, my ears are ringing.

ניקו נשאה קולה גם בשירים קנוניים, אך כמובן התוצאה יצאה בהתאם לסגנונה השונה, אם כי זו היתה מעניינת למדי. כשלייזה מינלי עשתה את השיר הזה, היא מסכה לתוכו את הסגנון הנפלא והמרגש שלה, או שירלי בייסי עם הדרמטיות הבלתי נגמרת שלה; ואז, באה ניקו ועשתה משהו אחר, מראה שלעיר הזו ישנן פנים נוספות, אלה שבמחתרת.

Nico also used her voice with canonical songs, but of course the result was in line with her different style, though that was quite interesting. When Liza Minelli did this song, she embodied in it her wonderful and exciting style, or Shirley Bassey with her endless drama; the, came Nico and did something else, showing that this city has other faces, those in the underground.

Nico – New York New York

אין ספק שמוזיקה משקפת את התקופה בה היא נכתבת ומושמעת, ואף כי אין היא בהכרח הופכת לפופולרית, היא עדיין משפיעה. לפעמים, רק במבט לאחור אפשר להעריך באמת מה היה לנו שם, כמו גם איזו השפעה ולאיזה טווח היא השפיעה ועל מי. התקופה ההיא היתה עשירה מאוד בסגנונות שונים של אמנות ובפריצות דרך מרשימות ומשמעותיות. במוזיקה, היו אלה מלודיות ממיסות (דולי פרטון – אוהב אותך תמיד), שאני מסרבת לקרוא להן שמאלץ (פליטווד מק – סונגבירד)! לצד אנרגיה מתפרצת (יוריה היפ – הבט על עצמך) ומרוממת נפש (יוריה היפ – סאנרייז) ובתווך, קקופוניה מצילת אוזניים (ולוט אנדרגראונד – מחכה לאיש) שניקו עושה טוב יותר (ניקו – אני מחכה לאיש).

There is no doubt that music reflects the period in which it is written and performed, and although it does not necessarily become popular, it still influences. Sometimes, only in hindsight can one truly appreciate what we have had there, as well as what kind of influence, how long and whom it has influenced. That period was very rich in various styles of art and in impressive and significant breakthroughs. In music, it was melting melodies (Dolly Parton – I Will Always Love You), which I refuse to call schmaltz (Fleetwood Mac – Songbird)! along with bursting (Uriah Heep – Look At Yourself) and exuberant (Uriah Heep – Sunrise) energy, and in the middle, an ear-deafening cacophony (The Velvet Underground – I'm Waiting for the Man) that Nico does better (Nico – I'm Waiting For The Man). Although I could relate to certain (the more melodic) genres, I could not help but listen to the others, mainly out of curiosity and to learn what was created at the time.

במסעי דהיום, במבט לאחור אל המוזיקה שאהבתי ושהשפיעה עלי, אני נתקלת לא אחת במובלעות שלא ידעתי אותן או שרפרפו ברקע ולא היו חלק דומיננטי מהרפרטואר לו האזנתי. אף פעם לא מאוחר למצוא דברים חדשים וללמוד עליהם.

In my current journey, looking back at the music I loved and was influenced by, I often encounter enclaves that I did not know or were flipping in the background and were not a dominant part of the repertoire I listened to. It's never too late to find new things and learn about them.

במשפט אחד:

ניקו היתה הזמרת של ה-The Velvet Underground. אם להיות כנה (אני ממש משתדלת להיות כזו רוב הזמן), לא התחברתי לשירי הלהקה עד ששמעתי את השירים שבהם ניקו היתה הסולנית, שמבחינתי עשו את התקליט ההוא עם הבננה. בלעדי אותם שלושה שירים, לא הייתי רוכשת אותו.

In one sentence:

Nico was the singer of The Velvet Underground. To be honest (I really try to be like that most of the time), I did not connect with the band's songs until I heard the songs where Nico was the soloist, who for me made that record with the banana. Without those three songs sung by her, I would not have purchased it.

The Velvet Underground & Nico – Femme Fatale

The Velvet Underground & Nico – Sunday Morning

The Velvet Underground & Nico – I'll be your Mirror

במלה אחת:

היא לא נפלה מלו ריד, אבל הוא גבר, אז השבוע עשו "מטעמים" מהעובדה שהלך לעולמו. ינוח בשלום על משכבו, המנוח, אך עם פרופורציה ועם הערכה שוה לנשים שעשו ועושות לא פחות מגברים בכל שטחי החיים.

In one word:

She was not less than Lou Reed, but he was a man, so this week they did "delicacies" from the fact that he passed away. May he rest in peace, the deceased, but with proportion and with equal esteem for women who did and do as much as men in all areas of life.

. . 

***

חפירות:

  1. ניקו ויקיפדיה
  2. The Velvet Underground ויקיפדיה
  3. Nico – The Marble Index (האלבום המלא)
  4. מבחר משיריה של Nico

Diggings:

  1. Nico Wikipedia
  2. The Velvet Underground Wikipedia
  3. Nico – The Marble Index (Full Album) YouTube
  4. Nico – full playlist YouTube

 

עוד רשימות שלי על מוזיקה אפשר למצוא בקטגוריה מוזיקה ונשמה

More of my notes about music can be found in the category Music and Soul.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: