כשניקו הפסיקה לשיר

והעולם המשיך להסתובב…

The Velvet Underground & Nico

כשניקו הפסיקה לשיר לפני שנים רבות (1988), השמיים כנראה לא נפלו. למה שיפלו? כולה אשה שהלכה לעולמה ולא משנה שזו תרמה לתרבות שלנו נתח נכבד ואיכותי. לא אחת תמהתי על טעמם המוזיקלי של העורכות/ים בתחנות הרדיו להן נהגתי להקשיב, על שהכתיבו לדורות שלמים אחידוּת ולא נותר אלא רק להצטער על שלא גיוונו לנו ולא הציגו בפנינו את כל הסוגות כדי שנוכל להחליט בעצמנו מה אנחנו אוהבות ומה לא.

Nico – Chelsea Girls

מזל שהאינטרנט נולד ובא לעולם כדי שנוכל למצוא טעמים חדשים ולבחור לנו את המוזיקה המתאימה לאוזנינו. צלילה בנבכי היצירה של ניקו, תעלה תמיהה גדולה עוד יותר למה הוזזה הזמרת הזו הצִדה, לפחות אצלנו בארץ ולא זכתה להערכה לפחות כמו The Velvet Underground. מבחינתי, ניקו היא זו שהחזיקה אותם והשירים היותר יפים ומעניינים באלבומם היו בביצועה. הרי זו אותה קקופוניה שאיפיינה את הלהקה, אותם צלילים צורמים, שאינם נעימים כלל לאוזן (לפחות לא לשלי), עם התעלויות אחדות פה ושם (אם כי לא ממש פנינים, אולי יהלומים טרם ליטושם), כשהמוזיקה מתאזנת קצת לכיוון של מה שאני יכולה לאהוב ולשמוע.

NicoIt Was A Pleasure Then

אמנם, זו היתה התקופה "שלי", בה התעצב טעמי המוזיקלי בהתאם לחשיפה אליה נחשפתי, אך כמובן שלא אהבתי את כל מה שהושמע. רוב הניסויים המוזיקליים ובעיקר הצרימות, לא מצאו הד בתוך לבי ובכל פעם שאני שומעת את הדיהן הפחות מוצלחים של השנים ההם, אוזני מצילות.

ניקו נשאה קולה גם בשירים קנוניים, אך כמובן התוצאה יצאה בהתאם לסגנונה השונה, אם כי זו היתה מעניינת למדי. כשלייזה מינלי עשתה את השיר הזה, היא מסכה לתוכו את הסגנון הנפלא והמרגש שלה או שירלי בייסי עם הדרמטיות הבלתי נגמרת; באה ניקו ועשתה משהו אחר, מראה שלעיר הזו ישנן פנים נוספות, אלה שבמחתרת.

Nico – New York New York

 אין ספק שמוזיקה משקפת את התקופה בה היא נכתבת ומושמעת, ואף כי אין היא בהכרח הופכת לפופולרית, היא עדיין משפיעה. לפעמים, רק במבט לאחור אפשר להעריך באמת מה היה לנו שם, כמו גם איזו השפעה ולאיזה טווח היא השפיעה ועל מי. התקופה ההיא היתה עשירה מאוד בסגנונות שונים של אמנות ובפריצות דרך מרשימות ומשמעותיות. במוזיקה היו אלה מלודיות ממיסות (שאני מסרבת לקרוא להן שמאלץ!), לצד אנרגיה מתפרצת ומרוממת נפש, ובתווך, קקופוניה מצילת אוזניים שניקו עושה טוב יותר. אף שהתחברתי לסוגות מסוימות (היותר מלודיות), לא יכולתי שלא להקשיב גם לשאר, בעיקר מתוך סקרנות וכדי ללמוד מה נוצר באותה תקופה.

במסעי דהיום, במבט לאחור אל המוזיקה שאהבתי ושהשפיעה עלי, אני נתקלת לא אחת במובלעות שלא ידעתי אותן או שרפרפו ברקע ולא היו חלק דומיננטי מהרפרטואר לו האזנתי. אף פעם לא מאוחר למצוא דברים חדשים וללמוד עליהם.

במשפט אחד: ניקו היתה הזמרת של ה-The Velvet Underground. אם להיות כנה (אני ממש משתדלת להיות כזו רוב הזמן), לא התחברתי לשירי הלהקה עד ששמעתי את השירים שבהם ניקו היתה הסולנית, שמבחינתי עשו את התקליט ההוא עם הבננה. בלעדי אותם שלושה שירים, לא הייתי רוכשת אותו.

The Velvet Underground & Nico – Femme Fatale

The Velvet Underground & Nico – Sunday Morning

The Velvet Underground & Nico – I'll be your Mirror

במלה אחת: היא לא נפלה מלו ריד, אבל הוא גבר, אז השבוע עשו "מטעמים" מהעובדה שהלך לעולמו.

***

חפירות:

  1. ניקו ויקיפדיה
  2. The Velvet Underground ויקיפדיה
  3. Nico – The Marble Index (האלבום המלא)
  4. מבחר משיריה של Nico
  5. Nico – BBC Woman's Hour כדאי להאזין לתוכנית ששודרה לכבודה

עוד רשימות שלי על מוזיקה אפשר למצוא בקטגוריה מוזיקה ונשמה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: