מישהו צריך עטיפות פלסטיק של דיסקים?

פטיפון1

לפי המודעות בלוחות השונים אפשר לדעת שעברנו פאזה, שמה שפעם היה חלק מחיינו, מהמוצרים שצרכנו – נעלם לתוך תהום הנשיה ורב ביותר הסיכוי שזה לא יחזור יותר. אולי רק מתי מעט ימשיכו להשתמש בו או שזה יוצג במוזאונים בתערוכות על העבר; יתכן ויאוחסן במחסני תפאורות כדי לשחזר תקופות מסוימות בסרטים או בהצגות או סתם יהיה זרוק בבוידם של מאן דהיא שאו-טו-טו תלך לעולמה ותשאיר אחריה עבודת מיון מתישה לילדיה או פרנסה לי, כשהללו ישכרו אותי לעבודה הזו, אותה אני מוצאת כמעניינת מאוד.

פעם, היה הגרמופון והתקליטים הכבדים, שאחר-כך הפכו ליותר קלים וצברנו אותם בערימות. למי לא היה בבית מהויניל הזה? אף אחת לא קמה, נכון? כולנו זוכרות איך חלק מאיתנו סידר אותו לפי הא'-ב' וחלק סתם נתן לזה להתפזר בחדר בבלגן טבעי. שנים די רבות עברו עד שהומצאה טכניקה חדשה וצצו הקסטות, שלימים קראנו להם בעברית "קלטות". למי אין מזכרות מזה ובעיקר, מי לא חוְתה איך זה נפל מידיה, נפתח והסליל יצא לה מכלל שליטה? עד היום אפשר למצוא עדיין שרידי סלילים כאלה מתעופפים ברוח, מלפפים בחיבה שיח או עץ או סתם נדבקים לגדר כלשהי ללחוש לה מתכולתם.

התקליטור היה השריד הלפני אחרון למשהו ממשי, בטרם בא הדיסק-און-קי לסתום את הגולל על צורת הצריכה שלנו של מוזיקה ואני מאמינה גם של ספרות, כי המהפכה עדיין בעיצומה. אוספים שלמים שטרחנו לאסוף, הצבירה של כל דבר שמצא חן בעינינו… כל אלה נעלמו וכיום אנו צורכים את מוצרינו מתוך איזשהו ענן וירטואלי שהיום זה פה ומחר מי תשורנו. מישהי זוכרת את תחביב איסוף המפיות? איך אפשר לצברו בענן? כנראה שמה שאי אפשר להפוך לערטילאי – לא ישרוד.

חלק גדול מהתענוג שלי היה לפתוח את עטיפת התקליט ובזמן שמיעתו – לקרוא את המלים המצורפות, שלא לדבר על לזמר אותן. הורי אהבו אותי מאוד, משום שאף פעם לא העירו לו דבר על הצלילים שהוצאתי מפי. היום, בתרבות הפרעת הקשב, למי יש סבלנות לקרוא? מי בכלל מקשיב? המוזיקה של היום ניתנת להקשבה בכלל?

עדיין אפשר למצוא פה ושם מודעות הולכות ונכחדות על מכירת מוצרים שפג תוקפם ואני בספק עד כמה ימצאו להם קונים. אין אנו רחוקים מדממה מוחלטת בתחום הזה. בעתיד הקרוב מאוד, או-טו-טו-טו מעבר לפינה, לא יהיו הדברים הללו יותר, רק ענן וירטואלי מדומה ישא את מה שנעלה אליו. אני תוהה מה יקרה אם איזה האקר מרושע יגיע ויצליח לפגוע, ואז העננים הללו יתפרעו פתאום ויתחילו להימוג וכל החומרים שהעמסנו עליהם יפוצו לכל רוח ולא ישאר לנו שום זכר יותר ממה שאהבנו.

 הרדיו הישן

במלה אחת: מומלץ לבקר באתר נוסטלגיה כדי להזכר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: