משנה מקום

צפרדע זבל

היא ירדה מן האוטובוס האחרון. זהו. לא יהיו יותר הלילה… מזל גדול היה לה שתפסה אותו. במקום הקודם בו גרה, היתה תחבורה בשפע, מוניות השרות והאוטובוסים הילכו בתדירות רבה והכל היה זמין כמטחווי קשת קטנה. אבל זה היה קודם, לפני הנפילה, לפני שנאלצה למכור את ביתה הנוח ולעבור למקום קטן יותר, בפרבר נידח של העיר הגדולה.

המציאות תפסה אותה בהפתעה. רגע אחד יש לך בית, אשה, פרנסה מכובדת ומכניסה ואת חשה שאת נמצאת ברומו של עולם, משל תפסת לה לא-לוקימה בציציותיה. החיים די פינקו אותה עד שהשטן קטרג והרגע הזה החליט לנדוד למקום אחר. פתאום נפל עליה אסון והכל נעלם, גז, כאילו היתה איוב בגרסתו הנשית.

בת הזוג חלתה במחלה הארורה והלכה לעולמה, מותירה אותה כואבת, עם ריקנות נוראה בלב. אחרי שלושים שנים של אהבה, זה לא פשוט. היא שקעה בדכאון, אינה מסוגלת להתמודד עם המר והנמהר הזה. בעבודה היו לצדה בהתחלה, מנסים לסייע, לשמור לה את משרתה, אך כמה אפשר להעלים עין מן הימים הרבים בהם נותרה פינתה מיותמת? כשאלו הלכו והצטברו, לא היתה ברירה, אלא לפטרה.

כשאין עבודה, כשאין הכנסה והחשבונות השוטפים אינם מוכנים להתחשב בכך, מתחילות לגעת בחסכונות, תחילה בצורה עדינה ולבסוף אין ברירה ומרוקנות אותם לגמרי. כך הולך המצב ומתדרדר, אפילו עד כדי פת לחם. ממש. המקרר עבד לשוא, אבל לפחות עבד. היא עשתה כמיטב יכולתה, אך זה לא היה מספיק. מדי פעם ניקתה בתים כשהצליחה למצוא מעסיקות שמראה פניה הקודר לא הפריע להן לשכור את שרותיה, העיקר שתנקה. פה ושם מצאה עצמה שומרת על קשישים בלילות תמורת שכר זעום, אך לפחות יכלה לקנות בבוקר, בשובה לביתה, כיכר לחם ולפעמים גם איזה ממרח גבינה במכולת השכונתית. בסופי שבוע נדירים השלימה קצת הכנסה בהשגחה על טף של זרים. לה לא היו ילדים. לא מבחירה שלה, החיים בחרו בשבילה. לפני הנפילה, זה לא הפריע לה, להפך – החופש נעם לה. בזמן האחרון זה התחיל להציק לה. לעת בלותה לא נותר לה שאר-בשר שידאג לה. רק היא והתולעים שלה. חברות אינן משפחה.

לבסוף, לא נשארה לה ברירה, אלא למכור את דירתה המרווחת, לאפסן את הזכרונות ולמצוא לעצמה מקום אחר, זול יותר. היא הצליחה לשלם את החובות עד תומם ופנתה לחפש מקום להניח בו את ראשה ואת מעט הרכוש שצברה, מקוה להפוך את הדף הקשה ולפתוח חדש, טוב יותר.

היא קנתה את הדירה הראשונה אותה הראתה לה המתווכת. אמנם רצתה ליד הים, אך ידה לא היתה משגת לזה. היא רצתה מקום שקט, אך הכסף שנותר לה לא אפשר זאת. היא רצתה… היא רצתה… שום דבר ממה שרצתה לא יכלה להגשים.

שכונת מצוקה קוראים הכל למקום הזה בו נאלצה להתגורר. לפני שנים היתה לה ידידה שגרה בסביבה, אך הקשר ביניהן נותק. לא היה טעם לבדוק, ברור שזו כבר אינה מתגוררת שם יותר לחושך מראה השכונה. מי שפויה ותשאר במקום כזה?

♀♀

היא ירדה מן האוטובוס. מעל ראשה, מתבונן בה חרמשו של הירח, נד לה בעצב. האשה עליה היתה צריכה לשמור הלילה, הובהלה לבית החולים ובנה שילח אותה לחופשי. 'לא נצטרך אותך כמה ימים', הוא אמר לה. 'לא נצטרך אותך', אמרה לעצמה כשעמדה בתחנה, מקוה לתפוס את האוטובוס האחרון. 'כמה פעמים כבר שמעתי את זה בחיים המחורבנים האלה?'

♀♀

הפתגם אומר, "משנה מקום – משנה מזל". השאלה אם לטוב או לא.

 חיטוט בזבל

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: