הפוסל במומו

כָּל הַפּוֹסֵל בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל

[אדם הרי קרוב אצל עצמו… כל מי שפוסל אחרים, פוסל אותם בגלל מומו שלו, אותו רואה אצל אחרים]

מה בין יוצר ליצירתו?

תשובה: ה-מ-ו-ן!

תרתי משמע: הן במובן של צמידות או פער עצום (תלוי באישיות הנדונה) והן במובן של הקהל הנוהה (או לא) אחריו.

שלא כהרגלי, אני כותבת כאן בלשון זכר, משום שמנסיוני המר, יש הבדל עצום בין יוצרות ליוצרים, כתוצאה מהחינוך והחברות השונים של המגדרים השונים ועובדה היא שהשמוקים תמיד פועלים להרע במקום להיטיב, גם אם פעילותם פוגעת בהם עצמם. פגשתי בחיי מספר נשים יוצרות שמצאו לנכון להתנהג כַּשמוקים המצויים, אבל הן בבחינת המיעוט המעיד על הכלל: ביסודנו, יש לנו אמפתיה גדולה יותר לזולת ואנחנו משתדלות ככל יכולתנו להמנע מלדרוך על גוויות (על גויות זה כבר ענין אחר…).

אחינועם ניני – בלול התרנגולות (אני מתה על השיר הזה!)

מבחינתי, מבחינת השקפת עולמי האישית והצרה (מה אני בס"ה, כולה נמלה), אני רואה ביוצר אחראי, משום היותו משפיע על הזולת. יש אחריות גדולה בהיותך נערץ ועדה של חסידים נוהה אחריך. אני חושבת שעליך לשמש דוגמא ומופת. נכון, כולנו בני אדם ולכל אחד מאיתנו החולשות שלו, אך אם אתה עוסק בעיסוק פומבי ואתה חשוף לעין הציבור – עליך להמנע ממנהגים פסולים. זה כולל גם (ואולי בעיקר!) התעסקות עם קטינות!

כבן אדם, ודאי יש לך דעות על נושאים שונים ואם אתה חש צורך – עליך בהחלט להשמיען בפומבי ולא לשמור אותן לעצמך. יחד עם זאת, כשאתה הופך עורְך ומחליט לאמץ אורח חיים חשוך, אין זה אומר שעליך להשמיץ את מי שהשארת מאחור. אולי מבחינתך ראית את האור, אולי זה מתאים לך, אך עליך להבין שמה שאתה רואה כנגה זוהר – אחרים רואים כחשכה, בערות וטמטום. אני מניחה, שאם בחרת לסגת כאדם ולחיות כבהמה המצויה, שאסור לה לסטות ממה שנכתב על ידי איזשהו קדום נבער מדעת, ודאי לא נחנת ביותר מדי שכל כשחיית כחילוני.

ושנאת לרעך

אין לי בעיה עם דעותיך המטומטמות, יש לי בעיה עם איך שאתה מיישם אותם. אם אתה הומוסקסואל ולכן יוצא נגד הומואים במסוה דתי, הרי שבמומך אתה פוסל. יש לי בעיה עם הבחירה שלך לנהוג בבערות, בשנאה לזולתך כדי לכסות על מערומיך שלך. כשאדם נורמלי (לא אתה, אריאל זילבר המגעיל!) מביע את דעותיו, גם אם הן מנוגדות לשלי, אין זה אמור לפגוע בפרנסתו, כל דעותיו מוגבלות לעצמו בלבד ואינן נוגעות לחיטוט אצל הזולת ומה צריך הזולת צריך לעשות, לטעמו. כאשר אדם חשוך מנסה להכתיב לי את אורח חיי – אני משיבה מלחמה השערה ועושה את שצריך ואני מקוה שכמוני נוהגים גם אלה שאינם נמנים עם קהילתנו. כבר שנים, מאז הנעירה הראשונה של המטומטם על בני הקהילה, אנחנו נמנעים מלצרוך את יצירותיו, כי מה היא כבר יכולה להיות שוה אם היוצר אינו מכבד כל אדם ואינו מקיים את המצוה הכי חשובה – "ואהבת לרעך כמוך"? האמת היא שאינני צריכה/מחפשת שיאהבו אותנו, אסתפק בכיבוד הדדי. את מכבדי אני מכבדת ועל המזלזלים בי אני יורקת בפה מלא ישר בפרצופם הנאלח. לאף אחד אסור לקבוע לזולתו את אורח חייו! בהחלט לגיטימי ואף מומלץ להחרים את מי שמחרים אותך בטמטומו ובבערותו.

צריך אומץ לעמוד על שלך ועוד יותר – יושרה לא להתקפל בפני המאיימים על מטה לחמך. בעולם, שבו הכסף שולט בכיפה וכל הגיג שלך עלול לעלות לך ביוקר אם אתה תלוי לפרנסתך בציבור ובעיני מאן דהוא הוא יהיה לצנינים, קשה לצאת כנגד העדר ולדבוק בדעותיך, קל וחומר כשמדובר באשה.

באשר לאחינועם ניני, אחת היוצרות החשובות שלנו, אני חושבת שהיא טעתה שלא קיבלה את הפרס המגיע לה. מדובר באקו"ם ואין לערבב פוליטיקה בענין. יפה שהיא בחרה למחות נגד החשוך ההוא, אבל זו אינה הדרך. אם ועדה כלשהי החליטה שמאן דהוא ראוי לקבל פרס – מן הסתם היו לחבריה שיקולים מתאימים. אין לי בעיה שהחשוך הנוכחי מקבל פרס על יצירתו, הרי אין מדובר כאן בפרס על דעותיו. אישית, אינני חושבת שהוא ראוי, כי המוזיקה שלו לא מי-יודעת-מה; לטעמי, זו בינונית ומטה, אבל אנשים אוהבים גם מוזיקת פיגולים ים תיכונית וגם יוצריה מקבלים פרסים, האפשר להתוכח עם זה? על טעם ועל ריח…

אני מקוה בכל לבי שזה היה האקורד האחרון מהחשוך הלזה ושנזכה (אמן ואמן!) לא לשמוע ממנו יותר ויפה שעה אחת קודם. אני גם מקוה שאף אחד לא הולך לחשוב לתת להלה את פרס ישראל חס ושלום, כפיצוי על שלא קיבל פרס חיים מאקו"ם, שהשתן של הימנים בכנסת לא יעלה להם לראש. או אז, מובטח לנו שהמשכיל, בעת ההיא, לא יחריש, הרי יש גבול לכל תעלול!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Jazmin Or  On 4 בפברואר 2014 at 17:53

    כל מלה בסלע!

  • תרצה הכטר  On 4 בפברואר 2014 at 18:07

    האם איננו משלים את עצמנו לגבי העדר-קשר בין יצירתיות ופוליטיקה? בתיאוריה אמורים התחומים להתקיים בנפרד אלא שבמציאות, בשם ארגוני היוצרים פועלים בני אדם ולכל אחד מהם יש "מחוייבות" כלפי מי שמינה אותם לתפקיד. צריך להיות תמים לחשוב שהדברים מתנהלים אחרת.
    לצערנו ולבושתנו, גוברת בקרבנו מגמה של "יד רוחצת יד". גם בהענקת פרסים… והמבין יבין.
    תמיד צריך לשאול, את מי הם [הארגונים] משרתים ואת מי הם מעוניינים לרצות.
    לעתים אין ברירה אלא להחרים אותם, כפי שעשתה ניני. כנראה שהיא יודעת מעט יותר ממה שאנו יודעים/ות.

    • שרון הר פז  On 4 בפברואר 2014 at 19:14

      כולנו יצורים פוליטיים ולכל אחת מאיתנו הדעות והשקפות העולם המתאימות לנו. כמובן שאנחנו מנסות להשפיע ולשכנע את זולתנו בצדקת דרכנו ואולי אף לגרום לו/להם להסכים עימנו. יחד עם זאת, יש הבדל עצום בין נסיון לשכנע ובין כפיית דעותיך על זולתך בשם אמונתך. יש פער עמוק בין לא להסכים עם דעות זולתך לבין ביטולו כאדם משום שאין הן עולות בקנה אחד עם אלו שלך.
      אכן יש בעיה גדולה ב"יד רוחצת יד" ותאומתה "ויטמין P". אך מה חדש לנו פה? האם זה לא היה מאז ומתמיד? הרי כל השליטה של מפלגות האשכנזים התבססה על החברות במפלגה וחריצת דינך בקבלתך לעבודה, לדוגמא. הסרט "הערת שוליים" התבסס על האינטריגות הללו. ישנן דוגמאות רבות מני ספור על התנהלות חיינו במדינה הזו, על "טיב" החברות והחינוך שלנו. איך "צצו" בחיינו הטייקונים שריכזו בידיהם עוצמה רבה כל כך, אם לא החברות עם הקרובים לצלחת?
      זכותה של אחינועם ניני להמנע מלדור בכפיפה אחת עם מאן דהוא ולוותר על קבלת הפרס, כמובן, אך לקשור את סרובה באמן זה או אחר, נראה לי קצת מגוחך. אולי הצעד הזה שלה נועד כדי לומר שהארגון נגוע בפוליטיקה? אבל עובדה – היא בקצה אחד של הקשת (זוכרת את סרובה להופיע בהתנחלויות?) והוא בקצה חשוך אחר ושניהם זכו. מה זה אומר?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: