קמחא דפסחא

בטחון כלכלי

 

הימים ימי ערב חג. תכונה רבה נראית בקניונים, אם כי זו בעיקר שיטוט ושטיפת העיניים בחלונות הראוה, בבחינת window shopping, מאשר קונים בפועל. אני מעדיפה את המרכולית השכונתית, זו עם היחס האישי כלפי ציבור הבאות בשעריה, גם אם אין בעליה מסוגלים להתמודד עם המחירים בסוּפֵּרִים של הטייקונים. אז חבילת המצות עולה יותר, אבל אני חשה חובה נעימה לפרנס את העוסק הקטן מאשר את אלה שגוזרים עלינו קופון בצורה של תספורות הפנסיה שלנו.

השתא, הסדר אצלי. טַפִּי, על בנות זוגן וטפם, יבואו אלי, כך שיש הרבה לסדר, לנקות, לבשל, להכין והכל בכיף. בשנה הבאה אצל החותנים, אכי"ר (אמן, כן יהי רצון).

ערב פסח תשע"ד

נחת בערב פסח תשע"ד

 

נינה

הועד במפעל שלי ארגן מבצע לפסח. יפה מאוד מצד החברים. אספו כל מיני דברים לנזקקים ובאו אלי למשרד לבקש שאתרום להם את תרומתי. אמי לימדה אותי מינקות שיש לתת קמחא דפסחא, גם אם לא היה תמיד מספיק בבית אצלנו, משום שישנם עניים מאיתנו. ברוך השם שהפרנסה מיטיבה עימנו, אז תרמתי חי ₪ים כפול מספר העובדים במפעל. יש לי 100, אז יצא אלף שמונה מאות ₪. לא ממש נורא, זה מנוכה ממס וגם עשיתי מצוה, מה רע?

כמו בכל שנה, הסדר אצלי. עם השנים, הבינו החותנים שאין מה להתווכח על הנושא ובעיקר, חבל לפצל את המשפחה לכל מיני סדרים. אין לי בעיה שיחגגו את החג השני במקום אחר. את המופלטות כבר אין לי סבלנות לארגן. אמא שלי היתה אלופה בזה. עכשו גם הפיליפינית למדה את המתכון וזה יוצא לה לא רע, אבל רק בני המשפחה נהנים מזה, כי אינני פותחת את הבית לזרים. הסדר, עם כל ההמולה שלו, מספיק לי ודי. העיקר שאנו בני חורין ואין אנו נזקקים לקמחא מהזולת.

עוגיות טעימות, אך רעילות

עוגיות טעימות, אך רעילות

ג'ינה

אני אוהבת איך שאנו חוגגות את החגים בבית הכנסת. תמיד מלא מפה לפה. הרבא, היא אִשָׁתִי, הורתה לגבאית לא להשיב את פני אף אחד ריקם, גם אם אין ידו משגת לשלם עבור המקום. הגבאית משכילה כבר לאסוף תרומות מתאימות מן האמידים יותר שבקהילה כדי שכל דכפין ייתי וייכול וכל דצריך ייתי ויפסח. יחד עם זאת, יש לנו בעיה, משום שהקהל רב והמקום מצומצם. אך הרי בנות ישראל מתוחכמות המה ונמצא הפתרון. אחת האדריכליות בקהילתנו הציעה לתרום לנו צריף מתועש, כזה שאפשר לבנות בזמן קצר, בתוך כשעה, ולפרק אף מהר יותר משל היה זה לגו. ברוכה השמה על שהיא משפיעה עלינו מחסדיה המופלאים ונותנת בינה בלב המאמינות.

כדי לקיים את מצוַות "להסב", נהוג אצלנו להזמין קייטרינג, לאות ולסמל שאנו בנות חורין ואיננו עובדות ומגישות, אלא מגישים לנו. אחת הנערות, חריפת-שכל שכמותה, העלתה סוגיה מעניינת, לפיה אמנם אנו בנות חורין להסב בנחת, אך מה עם המגישים לנו ועובדין בשרותנו? צודקת, נכון? צדיק מהקהילה השיב למַקשה שעובדי שרות ההסעדה גויים המה, כך שפטרנו את הבעיה, כמו שנוהגין במקרה של גוי של שבת.

יכול להיות שהתיק הזה נסגר, אבל אי אפשר שלא לתהות איך אנו נוהגין איפה ואיפה בבני אדם ומי שאינו מאנ"ש (אנשי שלומנו) נוהגין בו בצורה שונה ולא הכי מיטיבה עימו. לפחות אנחנו רפורמיות וליברליות, כך שמותר לנו לעשות בשבת וחג כמה דברים בכוחות עצמנו בלי להטריח מאן דהוא שאינו מבני ברית.

למותר לציין שאת המאכלים מכינים בנוסח כשר וחף מחמץ, נכון? אמנם ליברלים אנו ויש כאלו שאינם מקפידים הרבה, אבל את הסדר נוהגין אנו לערוך כהלכתו.

מינה

לפני 8 שנים בדיוק, יום לפני ליל הסדר, ב-11.4.2006 (י"ג בניסן ה'תשס"ו), יצאתי מבית המשפט המומה ומאושרת. המומה – על שזה נגמר סוף-סוף. לא ציפיתי שזה יקרה, חשבתי שעוד דיון יעבור בלי תוצאות ושוב נישָׁלח להתפשר לשוא ולבזבז עוד זמן. איך אפשר לגרום לאפס להתפשר? בלתי אפשרי!

מאושרת – על שהאפס הורחק מחיי סופית, גם אם זה היה בכוח (היה לו קשה להפרד מהשליטה שלו בי) ובעיקר הודות לנחישות של השופטת ששמה לה למטרה לשחרר אותי מעולו של זה.

אחרי 34 שנות נישואין לאפס שבאפסים ונסיונות עילאיים להשתחרר, יצאתי לחופשי בברכת הרבנים ובברכת השופטת, שלקחו על עצמם משימה קשה ומאתגרת מאוד – לשחרר אשה מעולו של שמוק, שכל קיומו התמצה בשליטה שלו בה מתוקף היותו הגבר נותן הגט. אפילו עורך הדין שלו (השביעי מאז תחילת המאבק ארוך השנים שלו בי) איים עליו שאם הוא לא יסיים את הענין בו ביום – גם הוא יתפטר מייצוגו כמו אלה שהיו לפניו. אפס מאופס, כבר כתבתי?

יצאתי מבנין בית המשפט אל תוך אחר צהרים אביבי ולא היה לי למי לבשר את החדשה הנפלאה. ילדים אין לי וגם לא בת זוג. עד היום לא הצלחתי למצוא את שאהבה נפשי, אבל אני מאמינה שזה עוד יקרה. כרגע, זה קצת קשה, משום שעדיין לא התאוששתי כלכלית וכדי להכיר, צריכה לצאת ולהגיע לאותם מקומות בילוי של נשים. פסק הדין הורה אמנם להשאיר לי את הדירה, אבל לא נוח וגם לא יעיל לאכול את הקירות, כך שצריכה להתפרנס. מהמשכורת המזערית אותה אני מרויחה בזעת אפי כקופאית בסופר של אחד הטייקונים ימח שמם, לא נשאר הרבה והרי צריכה גם לחסוך לימים בהם לא יהיה לי כבר כוח לעבוד. לא קל. והממשלה הארורה הזו אינה מסייעת, אלא מוסיפה חטא על פשע והכל מתיקר ומתיקר בלי הרף. עמך כבר לא עומד במקום ומסובב את הדוושות בניוטרל כדי לפחות להחזיק מעמד, אלא נראה כי אנחנו נסוגים לאחור כל הזמן, גם אם אנחנו מניעים את הפדלים בכל כוחנו הדל ממילא, ההולך ותש.

איפה הכסף? איפה התקוה? לא יודעת איזה טעם יש לנו להמשיך ככה. כמה זמן עוד נחזיק מעמד בטרם נכנע לבלתי נמנע?

גם מאלה יש להתרחק אם שומרת נפשך את

גם מאלה יש להתרחק אם שומרת נפשך את

נאדיה

הסדר היה נחמד. כמה שיכול להיות נחמד עם קומץ אנשים עריריים שאין להם לאן ללכת בחג. גם אם יש כאלה עם משפחה, זו אינה שמה לכיוונם. אני כבר לא יודעת מה יותר טוב – אם כמוני, שיודעת שאין לי אף אחד, כך שאין לי למה לצפות ולהתאכזב שאין באים לבקר או כשיש משפחה, אך אף אחד לא בא לבדוק אם אנחנו חיים; ואם יש שבאים, זה קורה לעתים כל כך נדירות, שהציפיה שזה יקרה קשה ומכבידה, עד שבא היאוש ומכסה עליהם.

לפחות מקפידים על הכשרות ולא יהיה חמץ בפסח. מי שאינו מסוגל לאכול מצה או שאסור לו – אוכל דברים אחרים, אבל לא חמץ חס ושלום. תמיד יש מבחר אצלנו, כי ידנו משגת ואנו משלמים במיטב כספנו תמורת השהות פה. מהטלויזיה אני יודעת שבמקומות אחרים אין מבחר, כי כבר בישרו לעם שהשנה, התרומות פחתו ואלה שהתקבלו – הצטמקו אף יותר מבשנים קודמות. בכל שנה זה הולך ופוחת. אני לא מסוגלת להבין למה שרי הממשלה ככה, למה לבם גס בעם; למה, לעת זקנה, משליכים את הקשישים ככלי אין חפץ בו. ארור זה אשר אינו מגלה רחמים כלפי אחיו ומקשיח את לבו בפניהם. ארור זה המחוקק חוקים לרעת העם וגורם לנו לכזה סבל. אפשר לחשוב כמה אנחנו אוכלים וצורכים. את המעט הזה קשה לתת? הלואי שיגיעו למצב שלנו ואולי יבינו כמה זה נורא לחיות בחוסר האונים הזה, תלויים בחסדי אחרים, במקום לחיות בצורה מכובדת והוגנת. איפה הפנסיה שצברנו בזעת אפנו כל חיינו?

תהייה:

מי מכן יכולה להסביר לי למה, אחרי שאנחנו מכירות את כל המרעין בישין ששמים לנו במאכלים, עדיין יש חברות כמו גדרון בע"מ מחולון, שמוסיפות למוצריהן (עוגיות בוטנים ועוגיות קסטה קוקוס במילוי וקישוט בטעם שוקולד) רעל כמו E-220 Sulphur Dioxide, שמרע לנו מאוד: זה עלול לגרום כאבי ראש, מעי רגיז, אי סדירות עורית, הורס מאגרי ויטמין B12 שאין לנו יותר מדי ממנו ועוד ועוד, למה???

שימנה לב לתוית

שימנה לב לתוית והשמרנה לנפשותיכן מפני עוגיות אלה!

ואיפה מוכרין? נחשנה… כן, בסופרים של הטייקונים. בשום אופן לא לקנות את זה!

קִמְחָא דְפִסְחָא ויקיפדיה

רשימת חומרי מאכל וחומרים משמרים – השמרנה לנפשותיכם!

 

שימנה לב לתוית והשמרנה לנפשותיכן מפני עוגיות אלה!

שימנה לב לתוית והשמרנה לנפשותיכן מפני עוגיות אלה!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: