ל"ג בעומר שמח תשע"ד

צופים שְׁמוקפים

ל"ג בעומר שמח!

ל"ג בעומר שמח!

שני דקלים נטעתי בגני לפני 23 שנים עם הקמת הבית. לפני כחצי שנה, עמדה שכנה טובת-עין מול אחד מהצמד והביעה את תמיהתה על ש"בכל קציר הולכים הדקלים וכלים בגלל התולעת שאוכלת אותם ומעניין שאצלך הם ירוקים"… מאחר שאינני בולשת אחר שכנַי, לא היה לי מושג על הנגע. משכתי בכתפי והמשכתי את חיי, שוכחת את הענין לחלוטין.

חודשיים לאחר מכן, באחד מגיחותינו חזרה ארצה מפאריז, הסבה ביאטריס את תשומת לבי לעובדה שאחד הדקלים מתחיל להצהיב והוא נראה כמתיבש. אתן יכולות לנחש איזה דקל זה היה…

מאז, התפשט היובש ביתר שאת וענפי העץ החלו לנשור ולכסות את הדשא עד כלות.

הדקל היבש, הצהוב

הדקל היבש, הצהוב

שכן טוב-לב התנדב להשלים את המלאכה כדי לנקות את הדקל מענפיו המצהיבים, הנושרים. ערימה נכבדה נאספה לקראת מדורת יום העצמאות. השכן ניסה לשדל את הילדים העוברים ותרים אחר קרשים לקחת את הענפים, משום שאלה מתאימים כשלד למדורתם. צריך היה לראות את עקימת הפנים כדי להאמין שהשמוקים הקטנים נהיו לנו פיין שמעקערים. השכן הביט בחבורה המגונדרת בבגדים הממותגים, הבלוריות מסורקות למשעי, חלק עם שביל בצד ומוס מוקפד, תמיהה גלויה שפוכה על פניו ושאל את עצמו מן הסתם איך זה הולך ופוחת הדור.

את הערימה הזו העברתי בשבוע שעבר אל מצבור הגזם בעזרת ביאטריס בתוך שלוש שעות של עבודת-פרך. ביום חמישי האחרון, כרת השכן ערימה נוספת. כשסיים, עמדנו זה לצד זו להביט בעמל המתגבה ושוב עברה חבורת נערים בדרכם לקושש קרשים למדורה, חלק מהם מגלגל לפניו עגלות ריקות. השכן קרא לכמה מהם לבוא וליטול, אך המחזה הקודם חזר על עצמו – המהדרין לא אבו לגעת בערימה. אף אחד לא מצא לנכון לגלות אנושיות ולהושיט יד, גם אם אין הענפים הללו מתאימים להם. נערים חצופים, לבושים במדי צופים, כולל העניבה, מחליפים ביניהם מבטים ערמומיים לאמור: "אלה חושבים שאנחנו פראיירים… אבל אותנו הרי לא עשו באצבע…" אני מניחה שתנועת הנוער גם היא הלכה ופחתה עם הדור, כי בימינו זה לא היה. לא שהייתי בתנועת נוער (אני הרי מהאו"ם), אבל היו לי שם חברוֹת וידעתי מה זה לכבד את החברוּת בה.

זה החינוך שהנוער של היום מקבל, שאם מישהו מנסה לתת להם משהו, הרי זה לא בסדר, כי איך אפשר רק לתת כשכל העולם בנוי על ניצול?

השכן עובד על זה

השכן עובד על זה

הפסידו. ערימת הענפים הללו היתה יכולה לסייע להם להבעיר את המדורה ביתר קלות, שלא לדבר על שהמדורה שלהם יכולה היתה להתנשא לגבהים, יותר מאשר כל מדורה אחרת בישוב.

השכן הלך וביאטריס שאלה מה נעשה. עוד אנו עומדות ומקוננות זו באוזני זה על הדור הזה, עבר שכן אחר ושאל מה בדעתי לעשות עם הענפים הללו. לפעמים נוחת המזל בלי שנזמן אותו… לא רק שהלה שמח להעמיס את ערימת ענפי הדקל היבשה, הוא היה אדיב דיו להזמין אותי ואת ביאטריס למדורה של החבר'ה שלהם.

דקל יבש וצהוב

דקל יבש וצהוב

אני סקרנית לראות את פניה של ביאטריס המתוקה כשזו תנגוס לראשונה בחייה בקארטושקעס הפריכים.

♀♀

ל"ג בעומר שמח לחוגגות!

הלהבה עולה – אסף נוה שלום

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 19 במאי 2014 at 10:20

    נתקלתי ב"דור ההולך ופוחת" אבל לשמחתי, קיים מגזר ובו הדור אינו כזה כלל וכלל. ייתכן ותנועת הצופים איבדה את משמעותה. אני חושדת שתנועת בני עקיבא (איזו מקריות…) עולה עליה עשרות מונים, ואת זאת אני אומרת מתוך יידע אישי ולמרות שאינני משוייכת וגם לא שייכת למגזר המתאים להם.

    • שרון הר פז  On 20 במאי 2014 at 7:57

      אין לי מושג באשר לתנועת בני עקיבא ואני מקוה שהיא אכן שונה לטובה מהצופים, לפחות ממה שאני רואה בקציר. הלואי ושר החינוך הכושל עד כה יתעשת ויפנה את מרצו לשיפור החינוך, אמן!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: