חנה מרון

הרהורים עם לכתה מעימנו של ענקית התאטרון

כל העולם במה

כל העולם במה

 

הולך ופוחת הדור. ענקי הרוח עוזבים אותנו בזה אחר זה ולנו לא נותר אלא לראות בעיניים כלות את לכתם מאיתנו ולכפור את ידינו בעצב עמוק.

כשאנחנו חושבות על תרבות, על מה אנחנו חושבות? מה צץ מיד לנגד עינינו? לצערי, זה תלוי בדור. כשמאן דהוא, גם אם הלה תמים וישר-דרך, נולד לתוך ריקנות והבלים סובבים אותו בכל אשר יפנה, מה כבר אפשר לצפות ממנו? הזורע רוח, יקצור סופה; הטומן הבל, יקצור שטויות ("כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ" הושע ח ז). כשמטמטמים לנו את הווייתנו בקשקושים המטומטמים של הריאליטי למיניהם, איך אפשר לצפות שיצא דור בעל רמה שכלית גבוהה מהמשוכה הרדודה הזו?

יש בתאטרון משהו שאין באמצעי האמנות האחרים. זה כמו לקרוא ספר שהקולנוע לא הספיק להשחיתו. זה להיות שותפה לאמנות המוצגת לנגד עינייך, לנכוח בקסם המועלה על הבמה מולך ולחוש את הכישוף המתהווה. האינטראקציה הבלתי אמצעית בין האמנית לבין הקהל.

אני שייכת לאלה (נראה לי שבין המעטים) שאינם מעריצים את ה"כוכב/ת", אלא את התוצאה של עבודתה/ו. יש הבדל בין הערצת עפר רגליו של מאן דהוא שהתפרסם על גלי יחסי ציבור משומנים (מי אמר ג'סטין טימברלייק?) שבינו לבין כשרון אין ולא כלום, לבין אמן אמיתי, בעל שאר רוח, המעיף אותך למקום מופלא של עונג וסיפוק רוחני שקשה להסביר ולתאר במלים. תחושה של נפלאוּת, עילאיות.

לצערי הרב, לא יצא לי לראות את חנה מרון בהצגה, אך למזלי ראיתיה בהופעות בטלויזיה, בהם בלטה ביחודיותה ואפשר היה לחוש בשאר הרוח. אמנית גדולה, אמיתית, שעשתה תפקידים בצורה הכי-הכי.

הולך ופוחת דור הענקים ודורות חדשים אינם קמים במקומם. חבל שרק ריאליטי ורעות-רוח באו לנו להשחית כל שמץ של רוחניות ואיכות.

 

יהא זכרה ברוך!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: