ארץ אוכלת יושביה

נחתנו בסביבות 5 לפנות בוקר. אני לא אוהבת לטוס (בלשון המעטה), קל וחומר בלילה. ביאטריס ואני מנצלות את זמן הטיסה לחלומות. בהתחלה לא הייתי מסוגלת להרדם למעלה באויר וכתוצאה מכך היה הולך לי כל היום. עם התרגלותי ל"שגרה", הצלחתי גם אני לעצום עין ולתפקד במהלך היום של הנחיתה בארץ.

איננו סוחבות איתנו כבודה רבה, רק את התיקים האישיים שלנו, כך שאין אנו מתעכבות ועושות דרכנו לקפה של בוקר. אנחנו אוהבות להתנהל בנחת. יש לנו כחצי שעה עד לרכבת של 6 שתיקח אותנו לחדרה ומשם הביתה במכונית. יש יתרון שאחד הילדים גר בחדרה ואפשר לחנות אצלו את האוטו.

בדרך אנחנו עוצרות לקניות כדי שיהיה לנו מה לאכול. מאז התחדשו המהומות, ביאטריס מסרבת בכל תוקף לקנות אצל בני דודינו. לפיכך, למען שלום-בית, עלי לחשב תקציבנו מחדש וזה עולה לנו ביוקר רב יותר מאשר אצל הישמעאלים. לדוגמא, בדוכן גן שמואל מוכרים שקדים ב-118 ₪ לק"ג. מאה ושמונה עשרה שקלים חדשים!!! למזלנו, מצאנו בשוק בכרכור ב-50 ₪.

אם כבר מדברות על יוקר המחיה ועל הבּוֹרוֹת בתקציב, כדאי שרשויות המס יבדקו את כל הכסף השחור שעובר במגזר הישמעאלי. בכל זאת, 20% מהאוכלוסיה וחלק די נכבד ממנה מעלים את הכנסותיו. הבעיה היא שמפחדים להתעסק איתם והתוצאה היא שמכבידים את היד על האזרחים הישרים ועל אלה שאינם יכולים להתחמק מדיווח אמיתי.

אנחנו מפנקות את עצמנו בארוחת בוקר במתחם הקניות בגן שמואל. שבעות וטובות לב אנו עושות סיבוב כדי לתפעל את הרגלים. אני מביטה על טאבלט אדום בחלון התצוגה שמושך לי את העין. מעיינת במפרט שלו ומוצאת שזה מתאים לצרכים שלי. מזמן תכננתי להחליף את המחשב הנייד בטאבלט במשקל קל יותר לטיסות. עכשו מצאתי.

כבר שעת צהרים עת אנו מגיעות הביתה. פורקות את עצמנו ומתישבות בגינה לבדוק את הרכש החדש. מדליקה את הרדיו כדי לשמוע חדשות והעולם נחשך. כל השמחה על החזרה ארצה, על השמש הזוהרת ומזג האויר הנעים, הופכת לאוזניים כרויות לשמוע את העדויות והזוועה. אני מתרגמת לביאטריס את הדיבורים ורואה בדמיוני מה שמתרחש אצלה בראש. לוא יכלה, היתה אורזת את עצמה ועושה אחורה פני חזרה פאריזה. עכשו היא תקועה פה כי מועד הכרטיס שלה חזרה רחוק מספר שבועות.

אינני יכולה לומר שאני רגילה למה שקורה, משום שאי אפשר להתרגל לזה; לא לצוקים – איתנים ככל שיהיו ולא לעמודי ענן למיניהם. יחד עם זאת, זו הארץ שלי והמצב הבטחוני החסר מלוה אותי כל חיי. היא, לעומת זאת, מוצאת קושי רב בהתאקלמות פה והדילמה העיקרית בחיינו היא להחליט היכן לגור. אני מעדיפה את הארץ, כמובן, אך צריכה להתחשב גם בה. בינתיים אנחנו מיטלטלות בין שם לכאן. יהודיות נודדות.

עופרה חזה – קדיש

יהא זכר הנרצחים ברוך ושלא נדע יותר טרור, פיגועים ודאבה!

A  Land that Devours its Inhabitants

We landed around 5 in the morning. I don't like to fly (it's an understatement), all the more so at night. Béatrice and I dream during the flight. At the beginning, I couldn't sleep up in the air, so the whole day was ruing for me. When I got use to this "routine", I managed to close my eyes and function during the landing day in Israel.

We don't schlep much luggage with us, only our personal handbags, therefore we don't get held and make our way to a morning coffee. We like to do things calmly. We have an half an hour until the 6 o'clock train that will take us to Hadera and from there home in our car. There is a benefit that one of my kids lives in Hadera, so we can park the car there.

On our way home we stop to shop so we'll have things to eat. Since the Palestinians renew their riots, Béatrice unequivocally refuses to shop at our cousins. Therefore, for the sake of domestic peace, I have to recalculate our budget, which cost us dearly, much more than we used to spend at the Ishmaelites. For example, at the shop in Gan Shmuel, they sell almonds for the price of 118 ILS per kilo. One hundred and eighteen Israeli new shekels!!! Fortunately, we found them for 50 ILS in the market of Karkur.

If we're talking about the cost of living and about the holes in the national budget, in is advisable for the tax authorities to check all the black money that is transferred within the Ishmaelite section. They are 20% of the population and a great part of them evade their income. The problem is that the authorities are scared of dealing with them, therefore the result is that honest people are paying the price and the taxes, as the authorities pursue them and those that can't escape of it.

We indulge ourselves with breakfast in the shopping centre. Satisfied and happy we walk around to activate our feet. I'm looking at a red tablet that draws my eyes at the display window. After studying its specifications I find that it meets my needs. For a quite a long time I planned to replace my laptop with a tablet as the latter is lighter to schlep. Now I found what I was looking for.

When we arrive home it is already noon. We unpack ourselves and sat down in the garden to check the new acquisition. I turn on the radio to listen to the news, and the whole world darkens. Our joy of coming back to Israel, of the shining sun and the pleasant weather, turns into attentive ears to hear the evidence and the horror. I translate the talking to Béatrice and can see in my mind what's going inside her head. If she could, she would pack herself and go back to Paris. Now she's stuck here because her return ticket is due for a few weeks.

I can't say that I'm used to what is happening, because nobody can't get use to this; not to the terror and all the bloodshed. Yet, it is my country and the lack of safety accompanies my whole life. She, on the other hand, finds it very hard to acclimate here in Israel, and the maid dilemma we have is to decide where to live. I prefer Israel, of course, but I also have to take into consideration her needs. In the meantime, we wander between there and here. We are the wandering Jews.

Partisan Song sung by Annie Lederhendler

May the memory of the murdered be blessed, and may we never again experience any terror attacks, as well as grief!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: