Monthly Archives: דצמבר 2014

London Grammar

להתאהב שוב במוסיקה משובחת

Falling in love again with excellent music

כבר הזכרתי לא מעט וקוננתי עוד יותר על תקופתנו הרדודה, בה כל דבר כמעט נעשה בשטחיות ובלי העמקה, כי למי יש זמן? אני מאמינה שלרבים יש דוקא חשק, אך הזמן הוא בעוכריהם. כשאת צריכה לחיות מן היד לפה, להתפרנס ולפרנס בדוחק כה רב – איך יהיה לך זמן להקדיש לתענוגות של החיים, איך יש לך אפשרות להתרווח ולהנות ממלה כתובה, ממוזיקה מדהימה?

עידן הקיצור והקשקוש. קיצור בהקדשת הזמן הדרוש לאשה להנות מחייה והקשקוש הבלתי פוסק של הפוליטיקאים במטרה להעבירנו על דעתו. אני מניחה שכך הם חושבים יצליחו לבלבלנו ולהשפיע עלינו להצביע בעדם. שיחיו באשליות. אנשים מתפכחים, אתם יודעים… או שמא לא?

I have mentioned quite a lot and more mourned about our era of shallowness, where almost everything is done superficiality and without deepening because who has time? I believe that many do have the urge, but time stands in one's way. When you have to live From hand to mouth, to barely earn a living and provide for your family – how will you find the time to dedicate to life's joys, how will you have the possibility to lean back and enjoy a written word or from fabulous music?

It's the age of shortening and scribble. Shortening in dedicating the necessary time for a woman to enjoy her life, and the politicians' unstoppable scribble in purpose of driving us crazy. I believe that they are sure this way they'll succeed to confuse us and convince us to vote for them. Let them live in delusion. People become wiser, you know… or perhaps not?

פעם היה לי חלום להיות כתובת למי שעושים מוזיקה טובה ומוציאים אלבומים, בעיקר כדי להנות ממוזיקה ערֵבה (מותר לחלום, נכון?) וגם כדי לחוות את דעתי המתרשמת (או שלא) במטרה להפחית את כמות הקשקושים הבאים לעולם ולפנות מקום מרכזי למוזיקה משובחת כדי שזו תזרום לנו בעורקים ותעשה אך טוב, במקום זו הבינונית ומטה שמעכירה לנו את האוזניים הנקיות. מי לחשה שם בצד הכי צדדי בוב מארלי, הדג נחש, מאיר אריאל וכיו"ב? תמוה בעיני איך הגיעה זו לקרוא את הבלוג הזה!

כדי להבהיר, אינני טוענת שיש לצנזר מוזיקה כלשהי, רק מביעה את טעמי האישי, שזו צריכה לגרום לאשה להנות ולא לדפוק על ראשה עם פוליטיקה וסדרי יום למיניהם בעטיפה של צלילים ממש לא מעניינים, שלא לומר במפורש בנאליים. מבחינתי, זה כמו להלחין את ספר הטלפונים המיתולוגי. מי שרוצה להתבטא פוליטית, שיכתוב בלוג. לא צריך להטריח את אוזנינו בצרימות. ואם כבר שירי מחאה, אפשר לעשותם בצורה מעולה ונוגעת כמו זה.

Once I had a dream to be the address for those who make good music and release albums, mainly to enjoy pleasant (one can dream, right?), and also to express my impressed (or not) opinion in order to lessen the amount of scribble which come to the world, and make a large space for high quality music in order that it will stream in our veins and will do only good, instead of the medium and less muzak which upsets and taints our clean ears. Who whispered there in the side of the corner Bob Marley, Hadag Nahash, Meir Ariel and of their kind? I wonder how that person came to read this blog!

היה יום שבת. בתכנית של אבי אתגר הושמע השיר של Coeur de pirate – Mistral Gagnant וכבר מן הצלילים הראשונים של הפסנתר ידעתי שזו המוזיקה שאני אוהבת ויצא שלא ידעתי את נפשי מרוב עונג. תודה רבה-רבה לעורכת המוזיקה. בלי להבין את המלים, המוזיקה דיברה והעבירה צמרמורות. חיפשתי את זה ביוטיוב וביאטריס תרגמה לי את המלים היפות. האזֵנה והתענֵגנה. אתן יכולות להתעלם מהקליפ אם אתן כמוני, מעדיפות את המוזיקה בטוהרה ולא את האביזרים הנלווים.

It was Saturday. In Avi Etgar's programme there was Coeur de pirate's song – Mistral Gagnant, and from the first sounds of the piano I knew this is the music I love and I found myself utterly in pleasure. A big thank you to the person who arranged the music. Without understanding the words, the music has spoken and made me shiver. I looked for it on YouTube and Béatrice translated the good lyrics for me. Listen and enjoy. You may ignore the clip if you are like me and prefer the music in its purity and not the accompanying accessories.

Coeur de pirate – Mistral Gagnant

מטבע הדברים חיפשתי דברים נוספים שלה ומצאתי כיסוי שעשתה לשיר של איימי וויינהאוז You Know I'm No Good, אך לא התרשמתי יותר מדי. חוץ מהאנגלית שלה במבטא סביר, לא התרגשתי מהביצוע. איימי עושה את זה הכי-הכי, אין עליה. נתתי לה עוד הזדמנות ובדקתי מה היא עושה עם Wicked Game שזכור לי מביצועו של כריס אייזק. עד כמה שהתרשמתי, אין קשר למקור, אם כי הביצוע שלה נחמד. לא עשתה לי כלום. עוד זמרת של שיר אחד, מבחינתי.

Naturally, I searched for more of her songs and found a cover she did to Amy Winehouse's song You Know I'm No Good, but was not too impressed. Except of her English in a reasonable accent, I wasn't too keen of her performance. Amy does it the best, there's no one above her. I gave her another chance and checked out what she does with Wicked Game which I remember from Chris Isaac's version. As far as I could tell, there's no connection to the original, even if her presentation is ok. Didn't touch me. Another one song singer, as far as I'm concerned.

ואז, בצד, היה קישור לביצוע של London Grammar לשיר הזה. זה מה שטוב ביוטיוב – שישנם קישורים לביצועים נוספים של שירים שאת מחפשת. אומַר בלשון המעטה, שהשיר הזה לא היה מהחביבים עלי במקור, אז גם למרות ביצועה המיוחד של הזמרת המופלאה, עדיין לא אבחר לשמעו מיוזמתי.

Then, aside, there was a link to the version of London Grammar to this song. This is what I like in YouTube – that there are links to additional versions of the songs you are searching. It will be an understatement when I say that this song wasn't of my favoured in its origin, therefore even with the special version of this fabulous singer, I still won't voluntarily choose to hear it.

השם המיוחד של הלהקה עורר את סקרנותי וחיפשתי הופעות חיות שלה. מה שמצאתי, היה מדהים כמו ההופעה המצוינת הזו:

The unique name of the band aroused my curiosity, so I searched for its live performances. What I found was amazing like this great show:

London Grammar – Live Montreux Jazz Festival 2014

אם זו אינה מוזיקה מדהימה – אז מה כן? על הצליל הראשון הזכירו לי את ה-XX הנפלאים. הם מעין שילוב מנצח של ה-XX ו- Florence & the Machine הנפלאה בפני עצמה. בהתחלה, נשמע הקונצרט כמין קינה אחת מתמשכת, אם כי ענוגה, ובהשמעות נוספות מתחילין להבחין במלים ולהתענג גם עליהן. לקחתי לעצמי פסק זמן מענג לשעה וחצי עם האלבום המלא שלהם. מבטיחה לכן הנאה מלאה.

If this isn't an amazing music – than what is? The first sound reminded me the fabulous XX. They are a winning combination of The XX and the fabulous Florence & the Machine. In the beginning, the concert sounds like a continuing mourning, however pleasant, and with repeat listening one starts to notice the lyrics and enjoy them. I took a pleasant time out for an hour and a half with their full album. I promise you a pure delight.

London Grammar – If You Wait Deluxe (Full Album) + Covers

הזמרת, Hannah Reid, מזכירה באיכות הקול שלה את Florence Welch וכך היא ניצבת בכבוד בשורה אחת עם טובות הזמרות בכל הזמנים.

The singer, Hannah Reid, reminds Florence Welch with her great voice, and thus she definitely stands in the first line of the best singers of all times.

ולקינוח, טעימה ערבה נוספת:

For desert, another delicious tasting:

London Grammar – Live SWR3 New Pop Festival 2014



הבלוג של Hannah Reid

Hannah Reid's blog

שבת של רֵעות ואחוה

קשת

קשת של שלום בקציר Rainbow of peace in Kazir

מאוד רצינו להגיע לחגיגת החג של החגים, אך רצון לחוד ומציאות לחוד. השמיים התקדרו והעננים איימו להמטיר את ממטריהם ולהשבית את שמחתנו. לפחות היה לנו כיף ביום רביעי שעבר, כשנסענו לראות את סנטה קלאוס מחלק ממתקים בערבית.

We wanted very much to celebrate the Holiday of Holidays, but reality voted against. The sky darkened and the clouds threatened to pour their water on our heads and destroy our joy. At least we had fun last Wednesday, when we went to Haifa to see Santa Claus delivers sweets in Arabic.

החג של החגים – חיפה 20.12.2014 – תהלוכת חג המולד

חג המולד מזכיר לי תמיד את הדתית שהכרתי שנהגה לומר שנחמד לחגוג הולדת יהודי ולא מצאה בכך פסול. גם אני סבורה כך ואפילו רואה בזה מצוה.

Christmas always reminds me the religious person I knew who used to say that it's nice to celebrate a birth of a Jew, and didn't find any flaw in this. I do think so myself and even find it a Mitzvah.

יש משהו בחגי הנוצרים שמושך את הלב לאחר שמסעי הצלב פסקו יחד עם עריפות ראשיהם של המאמינים התמימים בדתות אחרות ולא בנצרות, אם כי חגינו יפים יותר בעיני. יחד עם זאת, למה לא לחגוג כשאפשר ולמה לא לתרום לשלום בין הדתות הניצות?

There is something in the holidays of the Christians that draws one's heart after the Crusades stopped along with the beheadings of the innocent followers of other religions than Christianity. Even so, I find our Jewish holidays nicer. Nonetheless, why not celebrate when we can and why not tribute to peace between the fighting religions?

London Grammar – Wrecking Ball in the Live Lounge

2014 במבט לאחור

2014 היתה לי שנה טובה למדי. מי יתן ו-2015 תהיה אף טובה יותר, אמן! תודה רבה מאוד לקוראותי הנאמנות, הן לאלו שמצאו לנכון להגיב להגיגי והן לאלו שבחרו להפנים בלאט את הרשומות. אשמח, כמובן, כשתשמענה קולכן, גם כדי להכירכן.

שנת 2015 נפלאה לכולנו!

2014 was quite a good year for me. May 2015 be even better, Amen! Many thanks to my loyal readers, both who chose to comment on my notes, and those who must have shared their gift of the gab between themselves. Of course, I would be happy when the latter would voice, so I could get to know you.

A wonderful 2015 to all of us!!

העוזרים הנאמנים של סטטיסטיקות WordPress.com הכינו דוח שנתי לשנת 2014 עבור בלוג זה.

הנה תקציר:

על רכבת תחתית אחת בניו יורק יכולים להצטופף כ-1200 נוסעים. בבלוג הזה ביקרו בערך 8,000 פעמים בשנת 2014. אם הבלוג היה רכבת כזו, הוא היה צריך לבצע 7 נסיעות כדי להוביל את כמות המבקרים הזו.

אל הדוח המלא.

פסטיבל החג של החגים

חיפה חיפה – החג של החגים ה-20

Haifa – the 20th Holiday of the Holidays

הו-הו ימים טובים!

Ho-ho-ho the Good days!

רק הבוקר נודע לי, לא שמתי לב שדצמבר כבר באמצע. בדרך כלל עושים את זה מתחילת החודש במשך ארבעה שבתות, עד כמה שזכרוני אינו מטעֵני (ובגילי זה בהחלט עלול לקרות). כמעט והתפתֵתי לקחת את ביאטריס ולנסוע לשם, אך היו לנו התחיבויות קודמות עם הנכדים, כך שדחינו, ובשבת הבאה, בלי נדר, ננהה לחיפה הצוהלת.

Only this morning I heard about this. I haven't noticed that we are already at the middle December. Usually, they start it at the beginning of December for four Shabbats, if my memory still serves me. At my age, it's a beat tricky… I was very tempted to take Béatrice and go there, but we had previous engagements with the grand kids, so we postponed it. Next Shabbat, G-d willing, we'll follow to merry Haifa.

Bat-Kol Choir: Ave Maria ‎מקהלת בת-קול: אווה מריה

עדיין לא חויתי זאת ואני בהחלט מסוקרנת. ביאטריס רוטנת שדוקא בארץ הקודש אני נוהה אחר חגים לא לי. טוב, על הקשקוש המוסלמי אני מוותרת מראש, אבל אני מוצאת קסם בקישוטים הנוצריים ובאוירה החגיגית ובעיקר כשסנטה מתבטא בערבית.

I haven't experienced yet and I'm certainly curious. Béatrice is not happy and mumbles that I insist to practice these strange holidays that aren't mine, specifically in the Holy land. Well, I pass in advance on the crap Muslim religion, but I find magic in the Christian decorations and in the festive atmosphere, especially when Santa expresses himself in Arabic.

 

Arabic Noel (yalla-yalla!!!)

להלן כמה אנימציות משעשעות ברוח החג.

With the spirit of the holiday, here are some amusing animations.

Best Christmas Animation – Magic Star

♀♀

Willo the Wisp – Episode 26 – Christmas Box

מרי, הידעת?

PentatonixMary, Did You Know?

מרי,

הידעת שבעטייך נעשו מעשים שלא יעשו?

הידעת שרעות חולות רבות נעשו בשמו של בנך?

הידעת שהאמונה בבנך גרמה לשפיכות דמים מיותרת?

הידעת שהאמונה העיוורת בך ובבנך גרמה עוול לרבים?

הידעת שהמאמינים השוטים בוחרים לשכוח שבנך בעצם יהודי, כמוך?

וכל זה עדיין ממשיך!

♀♀

מרי,

טוב לך עם הידיעה הזו?

Mary Had A Little Lamb

Mary, Did You Know?

Mary,

Did you know that because of you things that should not be done have been committed?

Did you know that much harm was made in the name of your son?

Did you know that believing in your son caused unnecessary bloodshed?

Did you know that this blind belief in you and your son caused injustice to many people?

Did you know that your foolish followers choose to forget that your son is actually Jewish, just like you?

And all of this is still going on!

♀♀

Mary, are you OK with knowing all of these?

Pentatonix – Carol of the Bells

זה הסוף

כשהמוזיקה נגמרת

 When the Music's Over

ג'ים מוריסון 8 בדצמבר 1943 – 3 ביולי 1971

Jim Morrison 8 December 1943 – 3 July 1971

ארובות השמיים נפתחות לרווחה בקולות רעמים וברקים מבזיקים. ברדיו שר ג'ים מוריסון על הסוף. היש שיר הולם יותר מזה למזג האויר העגום ולמצב הרוח שלי?

The sky is raining cats and dogs with thunders and lightnings. On the radio Jim Morrison sings about the end. Is there any better song suitable to the gloomy weather and my mood?

Jim Morrison – This is the End

יום של עצב, זכרון. זמר-אמן אחר, ג'ון לנון נרצח בתאריך הזה. עדיין זוכרת את שקרה ואת התחושה עת הגיעה אלי הידיעה.

A day of sadness and memory. John Lennon, another singer, was murdered on this date. I still remember what happened and the how I felt when I heard this.

John Lennon – Woman

אצלנו, ביום הזה, בחש-מחש פוליטי בזוי ומעורר בחילה. אותם חדלי-אישים שכיהנו בכנסת שפוזרה מבטיחים לנו הרים וגבעות. חושבים שאנחנו מטומטמים. אם נבחר בהם שוב, כנראה שהם מגיעים לנו.

Today, in Israel, shameless disgusting politicians stirring up troubles. The same lousy persons, who held positions in the Knesset which was just scattered, promise us the world. They think that we are stupid. If we'll elect them again, it means that we deserve them.

התחזית היא שהממטרים יחלפו עד הערב ומחר יגיע יום חדש ושמשי. לפחות החזאים אינם פוליטיקאים ואם הם טועים בתחזיותיהם, זה לא כל כך נורא.

The forecast says the rain will be over until the evening and tomorrow a new sunny day is due. At least the meteorologists are not politicians and if they make mistakes with wrong forecasting, it's not so horrible.

לעידוד הרוח

For lifting the spirit

אורית

תמיד אותו חלום

Always the same dream…

חנוכה זו אורית. מאז נותק הקשר ההדוק בינינו לפני עשרים וחמש שנים, בעטיה, לא בעטיי, היא נוהגת להתקשר בחנוכה. זה לא קורה כל שנה (עקביות אינה הקטע שלה), אלא מדי כמה שנים (גם פה אין תבנית ממשית), כך שבאופן לא ממש צפוי זכיתי לראות את שמה על הצג רק ארבע פעמים (ספרתי ונצרתי רגעים יקרים ונדירים אלו בלבי) ולשמוע את קולה המלבב, שעדיין עושה לי עור של ברווזה. אין לי מושג למה פתאום היא מחליטה לבדוק באופן אקראי אם אני עוד "שם", אם אני עדיין מתעניינת בה. איך אני יכולה להתעניין במי שאינה טורחת לזכור את יום הולדתי כדי לברכני בבוא המאורע? איך יום שלם עובר ואין ממנה אות של ברכה. אינני יודעת איך אתן, אך קשה לי לאהוב מישהי שאני כועסת עליה. אבל ללב המיה משלו…

Hanukkah is Orit. Since the close relationship between us was cut off twenty five years ago, because of her (want me!), she tends to call me on Hanukkah. It doesn't happen each and every year (consistency is not her thing), but every few years (here too there's not a real pattern), therefore I was lucky to see her name on the phone displaying only four times (I counted and treasured these precious rare moments in my heart) and hear her lovely voice which still gives me goose bumps (goose pimples). I have no Idea why she suddenly decides to coincidentally check upon me and see if I'm still "there", if I'm still interested in her. How can I be interested in somebody who doesn't bother to remember my birthday in order to congratulate me when the event occurs? How a whole day passes without getting any sign of blessing from her. I don't know how you, but I find it hard to love somebody whom I'm angry with. But the heart echoes with its own coo…

עוזי פוקס, שרי וגבי שושן – ילדונת

השנה היא הקדימה ולא חיכתה לבוא החג. יום ששי, 11:21, 5 בדצמבר 2014. השם שלה על צג הנייד מרעיד לי את הלב, כרגיל. ביאטריס מרימה גבה למראה התרגשותי ועוקבת בענין אחר הבעות פני מוצפות האודם, שאינן מסתירות את המתרחש בתוכי.

אחרי שאנחנו מחליפות את הברכות השגרתיות, ניגשת אורית לעצם הענין: "את לא תנחשי למה התקשרתי", היא אומרת בקולה המלטף.

סוף-סוף הבנת שאת לסבית ושאינך יכולה בלעדי ורוצה לחיות איתי עד סוף ימינו, אני אומרת בתקוה מחודשת בלבי ובולמת בכל כוחי להעלות את המלים על דל שפתי כדי לשחררן לעברה.

"מה…" אני מעודדת אותה להמשיך.

"זוכרת את השולחן לסלון של אמך, שנתת לי לפני שנים?"

This year she was early and didn't wait to the holiday to arrive. Friday, 11:21, December 5 2014. Her name on the cell phone screen trembles my heart, as usual. Béatrice lifts her eyebrow to the sight of my excitement and intriguingly follows my expressions on my red flooded face which doesn't conceal what's going inside me.

At some point, after we exchange the usual greetings, Orit gets to the point: "Guess why I called", she says with her caressing voice.

At last you understood that you are lesbian and that you can't do without me and want to live with me for the rest of our lives, I say in my heart with a new hope, while blocking myself with all my might of raising the words on my lips in order to release them towards her.

"What…" I encourage her to continue.

"Remember your mother's lounge table you gave me years ago?"

רותי נבון – בין האצבעות (לשיר עצמו דלגו לדקה 5  The actual song starts on 05:00)

ודאי שאני זוכרת. עד היום רודף אותי המחזה המצמרר, איך הזכוכית נשברה והדם הניגר כשהאפס חתך את ידו כשהכניס את השולחן לתא מטען באופן לא מוצלח כדי להעביר אליה את השולחן שמצא חן בעיניה ולי לא היה מקום בשבילו.

"מה איתו?" אני שואלת. אני תוהה אם איבדה אותו ולכן התקשרה לידע אותי.

"אני משפצת את הבית ואף שהשולחן הזה מהמם, הוא לא מתאים לעיצוב החדש. המעצב שלי רוצה אותו לעצמו ולפני שאני מוסרת אותו חשבתי לשאול אותך אם את רוצה אותו חזרה."

"ודאי שאני רוצה אותו", אני עונה מיד בלי לחשוב כלל. אמנם עיצוב אינו השטח שלי ואני מפקידה את הנושא הזה (כמו נוספים שאינני בקיאה בהם) בידיה הנאמנות של ביאטריס, אך זה השולחן שאני זוכרת לאורך כל ילדותי ובגרותי ויש לי חיבה אליו. זה עיצוב ייחודי ואין מייצרין כאלו בימינו, אלא בהזמנה מיוחדת שעולה הון תועפות. אני בטוחה שזוגתי תתלהב ממנו.

Of course I remember. She liked it and I didn't have space for it then, so we agreed she can have it. The horrible scene of the blood flooding from the zero's hand still haunts me. He cut it when he unsuccessfully put the table into the trunk and broke the glass.

"What about it?" I ask. I wonder if she lost it and this is the reason she called – to inform me.

"I'm renovating the house, and despite of the table is gorgeous, it doesn't fit to the new design. My stylist would like to have it, but before I give it to him I thought I'd ask you first if you want it back."

"Of course I want it", I answer immediately and without thinking. Indeed, designing is not my field of expertise, and I put this subject (as well as others I have no knowledge of) in the trusted hands of Béatrice, but this is the table I remember from all my childhood and adulthood, and I'm fond of it. It has a unique design and such are not manufactured these days unless by a special order which costs a fortune. I'm sure that my spouse will be excited to have it.

שפיות זמנית – מבלי להתכוון

אנחנו נדברות להפגש ביום ראשון ומתככנות איך זה יקרה. זו אינה הפעם הראשונה שהיא מציעה להפגש איתי, אך זה לא קרה במשך עשרים וחמש שנים. למרות זאת, תמיד יש תקוה בלבי ומקום לדברים טובים שיתרחשו בחיי. אני מתפללת לטוב.

לביאטריס מתוכננת הרצאה באוניברסיטה ומפגש מקצועי ארוך מאוד לאחריה, שיתפוס את כל היום ואני תהיתי מה אעשה בזמן שהיא תהיה עסוקה. חשבתי להנות מאויר הים ולצלם את מזג האויר החמים שהבטיחו לנו. במקום זאת, אוכל להפגש עם אורית. אני סקרנית לדעת מה עבר עליה מאז שיחתנו האחרונה. עידן חלף מאז.

We agree to meet on Sunday and start planning. This is not the first time she suggests to meet with me, but it didn't happen for twenty five years. Despite this, there's always hope in my heart and a place for good things to happen in my life. I pray for the best.

Béatrice has a lecture in the university and a long professional meeting afterwards which will take the whole day, and I was wondering what I would do with my time while she will be busy. I thought to enjoy the see air and take photos of the promised warm nice weather. Instead, I will meet with Orit. I'm curious to know what happened in her life since our last conversation. An era, a very long time past since then.

♀♀

יום ראשון, 7 בדצמבר 2014, 12:01. "אני במוקד לרפואה דחופה מהבוקר", מגיע סמס ממנה.

אני: "מה קרה?"

אורית: "היו לי כאבים חזקים בחזרה ויעקב לקח אותי. עכשו כל מיני בדיקות."

אני לא בטוחה שהרפואה הדחופה הזו אמיתית, אך זורמת איתה בהבנה ברורה שלא נפגש היום, כרגיל. בכל פעם צץ לה משהו חדש והיא מבטלת. "איחולי בריאות מהירה. שמרי על קשר", אני מסמסת לה.

בדיעבד הסתבר לי שזה היה מאוחר מדי. בזמן שהסמס שלי היה בדרכו אליה, היא כבר לא היתה עימנו עוד. הלוויה היום.

Sunday, December 7 2014, 12:01. "I'm in the emergency centre since this morning", a text comes from her.

I: "What happened?"

Orit: "I felt strong pains in my chest and Ya'akov took me. Now having all kinds of tests."

I'm not sure that this emergency is for real, but I'm streaming with her and with the clear understanding that we won't meet today. Well, what’s new? Every time she had a new thing which suddenly appears and she cancels. "Wishing you to recover quickly. Keep in touch", I text her.

The day after I found out that while my text was on its way to her, she was not with us anymore. The funeral was today.

♀♀

מה אפשר לכתוב על מישהי שאהבת בכל לבך, שהבטיחה לך שרגשותיה הדדיים, אך למרות האהבה הגדולה, זו לא התממשה?

What can one write about somebody you loved with all your heart, that promised you her feeling are the same, but despite this big love, it never became real?

Angus and Julia StoneBig Jet Plane lyrics

במשפט:

לזכר אהבה שלא מומשה.

In a sentence:

In memory of an unrealized love.

The Doors – When the Music's Over

מטגנת חצילים

יסמין ואני

יסמין ואני משחקות בפארם טאון

בשבת בצהריים, אני אוהבת להאזין בין 14-12 לתוכנית של אבי אתגר יחד עם יסמין שנמצאת כבר למעלה משנתיים באוסטרליה עם אורה שלה ואין רואין (גם לא באופק) מתי זו מתכוונת לחזור לכור מחצבתה. בעוד אוזנינו כרויות למלל הבוקע מן הרדיו באינטרנט, אנחנו משחקות יחד בפארם טאון ומשוחחות בסקייפ. בתוכניתו, מראיין אתגר אנשים פחות או יותר קבועים, כולם גברים, לדאבוננו (אני מתלוננת גם בשם יסמין), אך למרות מגדרם המפוקפק, הם די מעניינים. חבל שבמאה ה-21 עדיין אין ייצוג הולם לנשים ואין נותנים להן פתחון-פה מספיק. שתינו, ואני יודעת שעוד רבות כמונו, מצפות בנחישות שהדברים ישתנו לטובה והחצי הטוב יותר של האוכלוסיה יתפוס מקום הולם בקרבנו וייצג אותנו נאמנה. מכאן אני קוראת לנשים לרוץ בהמוניהן לכנסת כדי למגר את השליטה הגברית בכל מקום בחיינו. מובטח לנו שהעולם יהיה הרבה-הרבה יותר טוב ומדינתנו תנוהל בידיים נאמנות ולא מתוך נפנופי אגו וטסטוסטרון.

On Saturday afternoon, I like to listen to Avi Etgar's radio programme, together with Jazmin who is for more than two years still in Australia with her Ora, and there is not any sign (not even in the horizon) when she tends to return to her roots. While our ears are very attentive to the words flowing from the radio in the internet, we play together on FarmTown and chat on Skype. In his program, the presenter interviews over again more or less the same people, regretfully (I'm complaining also on Jazmin's behalf) only men, but despite their suspicious gender, they are quite interesting. It's a shame that in the 21st century women are still lack of suitable representation and they don't get enough saying. Both of us, and I know there's many more like us, insistently expect things to improve, and that the better half of the population will take an appropriate place among us and will fatefully represent us. This is the place where I call women in their multitudes to run to the Knesset in purpose to eradicate men governing every aspect in our life. We can be sure that the world will be a much-much better place and our country will be managed by good hands and not out of ego and testosterone. On Saturday afternoon, I like to listen to Avi Etgar's radio program, together with Jazmin who is for more than two years still in Australia with her Ora, and there is not any sign (not even in the horizon) when she tends to return to her roots. While our ears are very attentive to the words flowing from the radio in the internet, we play together on FarmTown and chat on Skype. In his program, the presenter interviews over again more or less the same people, regretfully (I'm complaining also on Jazmin's behalf) only men, but despite their suspicious gender, they are quite interesting. It's a shame that in the 21st century women are still lack of suitable representation and they don't get enough saying. Both of us, and I know there's many more like us, insistently expect things to improve, and that the better half of the population will take an appropriate place among us and will fatefully represent us. This is the place where I call women in their multitudes to run to the Knesset in purpose to eradicate men governing every aspect in our life. We can be sure that the world will be a much-much better place and our country will be managed by good hands and not out of ego and testosterone.

ודאי תתפלאנה לגלות, כמונו (יסמין ואני), שהגענו לרבע האחרון של התוכנית ופתאום קול נשי בוקע מהרשת להפתעתנו (שימנה לב החל מהדקה שמספרה: 01:35:31), אחרי פינת הכנת החומוס. הבוקר, העבירו בפייסבוק את הקישור המקסים של איריס כהן לתהליך הכנת חלות, כך שפינת החומוס השלימה לנו את הארוחה. ניגוב חומוס בחלה טעים לא פחות מניגובו בפיתה ואם אפשר להוסיף לזה חצילים מטוגנים – מה טוב וטעים לחיך. אני, אגב, מעדיפה טחינה, כי סומסום בכל מיני צורות עושה לי את זה, בעיקר חלבה.

You will probably be surprised like us (me and the Jazz), to find that we reached the last quarter of the programme and suddenly a feminine voice emerges out the internet (pay attention from 01:35:31), after the Hummus spot. This morning, Iris Cohen's charming link was passed on Facebook, showing the process of making the Challah, so the Hummus spot completed the meal for us. Dipping the Challah in Hummus tastes as good as dipping a pitta, and if it's possible to add fried eggplants to it – that's good and tasty. I, by the way, prefer Tahini, because all kinds of sesame does it to me, especially Halva.

Michael Franks – Eggplant

ביאטריס, שאוזניה החמודות אמנם שומעות עברית, אך המלל השוטף אינו מתגבש אצלה לדברים מובנים, נוהגת להניח לי לנפשי כדי שאוכל להעביר זמן איכות עם יסמין ומנצלת את זמנה להתעדכן במה שקורה אצל חברותיה בפאריז, בבחינת "כל אשה ועיסוקה היא".

Béatrice's cute ears indeed hear Hebrew, but the fluent chatter doesn't materialize to comprehend things in her mind. She tends to leave me alone so I can share quality time with Jazmin, and uses that time to up-to-date with her friends in Paris. Each woman and her unique occupation.

Lady & Bird – La Ballade of Lady and Bird

יסמין ואני זוקפות את אוזנינו ומעניקות את כל תשומת לבנו לדברים הנאמרים. אתגר מציג את איריס בוקר והיא קוראת קטע שכתבה לכבוד יום המאבק באלימות נגד נשים.

Jazmin and me, our ears become attentive and we pay all our attention to the spoken words. Etgar presents Iris Boker, and she reads a piece she wrote for the International Day for the Elimination of Violence against Women.

איריס בוקר מטגנת חצילים

איריס בוקר מטגנת חצילים

נכון מדהים?

עושה חשק לקרוא את הספר שהוציאה: "כרוניקה של נישואים מתים", שהביקורות גומרות עליו את ההלל (עיינה בקישורים). עדיין אינו נמצא בחנויות ואפשר לקנות אותו ישירות מהמשוררת. להזמנה, נא שלחנה צ'ק ע"ס 60 ₪ לפקודת סיגלית בוקר לכתובת הבאה:

סיגלית בוקר

דרך בן גוריון 263

דירה 11

רמת גן 5231311

Isn't it Amazing?

Makes one want to read the book she released: "A chronicle of a dead marriage", which the critiques praise (see the links). It's not in the shops yet, and you can purchase it directly from the poetess. An order can be made by sending a check of 60 ILS in order of Sigalit Boker, to the following address:

Sigalit Boker

263 Derech Ben Gurion

Apartment 11

Ramat Gan 5231311

כרוניקה של נישואים מתים

כרוניקה של נישואים מתים

בתמצית:

אני אוהבת ירקות מכל הסוגים – הן טריים והן מבושלים, וחצילים הם מהחביבים עלי ביותר.

In short:

I like all kinds of vegetables – both fresh and boiled, and eggplants are my favoured.

קישורים:

Links:

איך רץ הזמן How Time Flies

ולאן…

and Where

FarmTown Window

FarmTown Window

יום אחד את פוקחת את עינייך ונוכחת לדעת ששוב אינך יודעת לאן רץ הזמן ואיך נשרו לך הדקות בין הרגעים ואיך עפו הימים בלי להבין איך.

One day you open your eyes and realize that again you don't know where time went and how the minutes drop between the moments, and you can't get how did the days fly from you.

Fairport Convention – Who Knows Where the Time Goes?

שתינו נשים מסודרות ואנחנו מקפידות לארגן את עצמנו ואת זמננו כדי שזה לא יושחת לריק. ואכן, אנחנו תמיד עושות משהו. גם לנוח ולבהות בעלים הנושרים בין טיפות הגשם זו פעילות נכונה ומבורכת.

Both of us are organized women and we arrange our time in order that it won't be wasted. Indeed, we always find something to do. Resting and starring at the fallen leaves between the raindrops is also considered as right and blessed activity.

Beegie Adair Trio – Autumn Leaves

בפריז מזג האויר בהיר עם 70 והמדרכות המסריחות משתן מכוסות עלי שלכת מן הסתם. אני שואלת את ביאטריס אם היא מתגעגעת הביתה' לקור. היא מביטה בעץ הלימון שבחצר השכנים ועונה לי שהריח בקציר עדיף. הניחוח העולה מבין אצבעותיה המקלפות את הפרי מאשר את דבריה.

In Paris the weather is clear with 70 and the urine smelling-stinking sidewalks are probably covered with autumn leaves. I ask Beatrice if she misses home, the cold. She stares at the Lemmon tree in the neighbours' yard, and answers that the scent in Kazir is better. The odour coming from her lovely fingers that pill the fruit confirms what she meant.

Yves Montand & Charlotte Cardin Goyer – Les Feuilles Mortes

הזמן רץ, הן כשנהנות והן כשלא.

Time flies, weather you enjoy it or not.

♀♀

ואיני יכולה לא לחשוב על אלו היושבות לבד בחושך, בעיקר בימי שישי, אחרי שנרות השבת כבים והטלויזיה היא החברה היחידה שיש להן.

I can't avoid thinking about those who are sitting alone in the dark, mainly on Friday nights, after the Shabbat candles go out (not anywhere, but extinguish) and the television is the only friend they have.

Lady Antebellum – Need You Now

בתמצית:

חפשי לך אהבה.

In short:

Find love.

Autumn leaves – Manuela Mameli's Jazz