עם ישראל חי

טלאי צהוב

טלאי צהוב

The People of Israel is Alive

בכל שנה מחדש. ככל שהשנים נוקפות, ככל שהדור ההוא הולך ומתמעט, הדור שלנו, השני לשואה, הולך ומתפכח, יחד עם הגעגועים לאלה שעזבו אותנו. דברים שלא השכלנו להבין כשהורינו חיו איתנו, מתחילים לזוז לנו בתודעה. פתאום נוחתת עלינו ההכרה המחרידה שהתופת הנוראה אותה עברו, מי יודעת אם היינו מסוגלות לשרוד כמותם.

העדויות שעולות מהסרטים שמראים לנו בטלויזיה, פתאום מכות בנו, ופני הורינו עומדות מולנו באלם, אלו ששתקו, שלא היה להם כוח לדבר ולספר, מעידות שגם הם היו שם.

Each year anew. As the years pass, as much as that generation decreases, our generation, the second to the holocaust, becomes closer to reality, along with our longing to those who left us. Things we could not understand while our parents where still with us, start to move in our consciousness. Suddenly, the horrible acknowledge lends upon us, that the horrific hell they went through, who knows if we would be able to survive like they did.

The evidence from the films the television shows us, suddenly hit us, and the faces of our parents stand silently in front of us, those who were silent, that didn't have the strength to talk and tell, evident that they also were there.

yankele by Gebirtig

Sang by Yanky Jack Goldenberg

דבר אחד הוא לחיות עם הורים שותקים, קשי נפש, שמאחורי הצחוק שהשמיעו לעתים נדירות ביותר, הסתתר המוות, כל אותם רוחות רפאים שהקיפו אותם כל הזמן. דבר אחר הוא להבין, לאחר לכתם, שגם עליהם עברו ארועים נוראיים, אולי זהים לאלה שאנו צופים בהם בסרטים הדוקומנטריים. לעולם לא נדע כבר את האמת. חוויותיהם לעולם ישארו איתם.

הלואי וימצאו מנוחה שלמה ונכונה, אמן!

One thing is to live with silent parents, their soul hard, that behind the laughter they very rarely let out, death was hiding, all those ghosts which surrounded them all the time. Another thing is to understand, after they have gone, that they also experienced these awful events, perhaps the same as these we see in the documentaries. We will never know the truth. Their experience will stay with them forever.

 

May they find peace, Amen!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Jazmin Or  On 16 באפריל 2015 at 10:00

    כואב לראות ולדעת שגם הורינו עברו את התופת הנוראה ההיא וגם אהובינו היו קרבנות. מעלה הרהורים נוגים על הסבל העולמי, על האומות העומדות מנגד ושותקות בזמן שגם בימינו אנו עושים בני עוולה מעשים זוועתיים שלא יתוארו

  • שרון הר פז  On 16 באפריל 2015 at 17:32

    אכן, מעלה הרהורים נוגים, איך עמנו, שידע את השואה הנוראה הזו, אינו מסוגל לגלות חמלה כלפי האחר ויש מאיתנו המקשיחים את לבם אך בפני אחינו ששרדו את התופת ההיא ומניחים להם להלחם גם כיום על חייהם במקום להקל עליהם ולחבקם. אפסיהו, העומד בראשנו, לא השכיל לעשות מעשה ולהיטיב עם העם בכלל ועם ניצולי השואה בפרט

  • Jazmin Or  On 16 באפריל 2015 at 17:35

    אין גבול לרוע, ויש לזה פנים שונות ומשונות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: