ארכיון חודשי: יולי 2015

ט"ו באב ה'תשע"ה Tu B'Av 2015

Tu B'Av 2015

שבת שלום ומבורכת!

שבת שלום ומבורכת

הגדנה, יש לכן בכלל חשק לחגוג אחרי מה שקרה פה? אחרי רעידת אדמה כזו? לי אין.

שום מלים נבובות מפי הנבוב העומד בראש ממשלתנו לא יכסו על פני המדיניות המרושעת בה נקט לאורך השנים, של שיסוי חלקי העם זה בזה ועצימת עין לגבי טרור של יהודים, של נתינת יד להתפשטות מכל ערכינו היהודים, האנושיים.

תינוק הוא תינוק הוא תינוק!!! גם אם הוא פלשתיני, בן של עם אויב, עדיין הוא תינוק חף מפשע.

שבת שלום!

Tell me, do you still have any desire to celebrate after what happened here? After such an earthquake? I don't.

No empty words from the mouth of the hollow person who stands in the head of our government won't cover the malicious policy he implemented over the years, of incitement parts of the people on one another, and turning a blind eye to Jewish terrorism, of encouraging striping off of all our Jewish human values.

A baby is a baby is a baby!!! Even if he is a Palestinian, a member of the enemy, he's still an innocent baby.

Shabbat Shalom!

גאוה 2015 Pride



שוויון לכל

שוויון לכל

אף אחת לא יידעה אותי ואני הייתי שקועה מאוד בעיסוקי מכדי לברר, כך שרק הבוקר קראתי בפייסבוק על הארוע. אף שגם בגילי הבשל אני אשה ספונטנית, בכל זאת היה מאוחר מכדי להתארגן. קציר רחוקה למדי מירושלים והיה מאוחר מכדי לתכנן שם את סוף השבוע. מאוד רציתי לצעוד בעיר הקודש במסגרת שאיפתי לצעוד בגאוה בכמה שיותר ערים בעולם, אך גם השנה לא הסתייע. אולי בשנה הבאה בירושלים הבנויה.

No one informed me, and I was too immersed in my duties to find out, therefore only this morning I read about the event on Facebook. Even though I can be spontaneous at my mature age, still it was too late to get organize. Kazir is quite far away from Jerusalem, and it was too late to plan staying there for the weekend. I wanted very much to march in the holy city in frame of my ambition to proudly march in as many cities in the world as I can.

מי שמכירה אותי יודעת שאינני חסידת מצעדי הגאוה למיניהם, משום שהאוירה אינה לטעמי. בחורים ערומים שלופי שמוקים בראש חוצות אינם עושים לי את זה. אפשר לחגוג אחרת, לדעתי, אבל זה מה יש כרגע. העקרון לצעוד למען שוויון עדיין בתוקף. בעיקר אחרי המצעד של היום, אחרי התקיפה של הצועדים, האלימות כלפי מי שרוצה לחיות את חייו כראות עיניו ולא בדרך שמאן דהוא בזוי מכתיב לו.

Those who know me, know that I am not in favour of these pride parades, due to the atmosphere which I don't like. Naked men with their shmucks pulled out for the whole world to see, don't do it for me. In my opinion, gay pride can be celebrated differently, but this is how it is currently. The principal of marching for equality is still valid. Especially after today's pride, after the attack of the marchers, the violence against those who wish to live their lives as they see suitable to them, not in the way that some drek wished to dictate.

דגל הגאוה על מרפסת בירושלים

דגל הגאוה מתנוסס בגאון על מרפסת בירושלים Pride flag flying proudly on a balcony in Jerusalem

יש שיראו בכך ענין של גורל. אני רואה בזאת התפרקות כל מה שערכי. איך אין הרשויות פועלות למנוע את קיומם של המסיתים, המשחיתים דברי בלע נגד מי שאינם מוצאים חן בעיניהם, נגד מי שאינם מוכנים ללכת בדרכם המטומטמת? כתוב: "צדיק באמונתו יחיה", לא כתוב אדיוט יפעל כראות עיניו נגד מי שאינם נמנים על אמונתו העיוורת.

Some might refer to this incidence as a matter of faith. I see it as a disintegration of all our values. How come the authorities don't act in order to prevent the existence of these inciters who wish to destroy everybody whom they don't like, who act against those who don't wish to follow their idiotic ways? It is written in the Bible (Habakkuk 2, 4): "but the righteous person will live by his faithfulness", it doesn't write that the idiot will act as he finds fit against those who don't belong to his blind faith.

בכל פעם שקורה מקרה מחריד, בכל פעם שאנו עדים לירידה מן הפסים של אנשים המשתייכים בעיקר לזרם הדתי (אם זה המוסלמים הארורים או הדתיים היהודים, הארורים לא פחות על פועלם הקנאי), אנחנו עומדים משתאים נוכח ההסלמה, נוכח ההגעה לפתחי התהום המוסרית. אין ממשלה ראויה, אין מי שיכוון את הדרך ויצעיד את הדורות הבאים בדרך של הגינות, כיבוד הזולת ואי כפיה (דתית, בעיקר).

Each time some horrible incident occurs, each time we witness dropping from the tracks of people who mainly belong to the religious stream (every cursed fanatic – Muslim, Christian or Jewish), we are amazed by their escalation, by them getting to the moral abyss. We don't have a proper government, there's no one to guide the way and lead the next generations in a path of decency, honouring the other and no coercion (mainly religious).

המפלץ שפגע בבני הקהילה במצעד אחה"צ בירושלים, לא עשה זאת בכדי, הוא ידע שלא יפגעו בו חזרה. אנשי שלום אנו, איננו כופים שום דבר על אף אחד וכל מה שאנו שואפים, זה לחיות את חיינו בצורה שוויונית וללא אפליה. אולי צריך לחשוב על הגנה עצמית, על איך להגן על עצמנו, להקים משמרות גאוה, כי הרשויות ממש אינן עושות את מלאכתן כראוי.

The monster who insulted the members of the community at the pride parade this afternoon in Jerusalem, didn't do it in vain, as he knew nobody would hurt him. We are people of peace, we don't enforce anything on anybody. All that we wish for is to live our lives in equality and without discrimination. Perhaps we should start thinking about self-defence, about how to protect ourselves, maybe we should establish the Pride Watch, because the authorities don’t do their jobs properly.

דגל גאוה ישראלי

דגל גאוה ישראלי  Israeli pride flag

How Big, How Blue, How Beautiful

Florence + the Machine


Florence + The Machine – How Big How Blue How Beautiful

מאז אני זוכרת את עצמי, אני אוהבת להקשיב למוזיקה. בכוונה לא כתבתי "טובה", משום שאני סבורה שלכל אחת מאיתנו טעם משלה ולאף אחד אין בלעדיות על המושג של מה זה טוב. גם אם אני ממש מתעבת ואיני מסוגלת לשמוע את הרעש הנורא והמיותר המכונה "מוזיקה ים תיכונית" (לשעבר "הזמר המזרחי"), אני מודעת היטב לעובדה (המצערת, מבחינתי) שעדיין יש רבים מאוד שאוהבים את זה ובעיניהם זה נחשב טוב. בהרהור שני, אולי אין הללו מכירים מוזיקה אחרת מלבדה, כך שאין להם למה להשוות ולכן לא פיתחו טעם משובח יותר. משובח בעיני השומעת, כמובן. כך גם לגבי צרימת הראפ והאסיד. אולי משום שאינני משתמשת, איני סובלת את זו האחרונה במיוחד, שכל תכליתה זו לטמטם את שומעיה.

Ever since I remember myself, I like to listen to music. I deliberately didn't write "good music", as I think that each of us has her own taste and nobody has exclusiveness on the term of what is good. Even if I do really loathe the unnecessary horrible noise called "Mediterranean Music" (former "Eastern Singing), and can't hear it, I am quite aware of the unfortunate fact (as far as I'm concerned) that many live this and they consider it good. On a second thought, perhaps they don't know any other music apart of this, therefor they have nothing else to compare to, so they couldn't develop a better taste. Better in the ears of the beholder, of course. The same as to rap and techno grating sound. Perhaps because I don't use, I particularly can't stand the latter, as all its purpose is to do your head in.

כל ההקדמה הזו באה להדגיש את מוטיב ההקשבה. כשהקליפים התחילו לצוץ, זה לא עשה לי שום דבר. אולי נחמד כשמשלבים תחומים באמנות, אין לי שום דבר נגד, אך אני עדיין מעדיפה להאזין למוזיקה ולא לִצְפות בפרושים של אחרים. זה כמו עיבוד קולנועי לספר. גם לזה אין לי התנגדות, אך אני מעדיפה לחוות את שתי הצורות לחוד – הן לקרוא את הספר והן לצפות במה שעשו ממנו. מצאתי שיש יצירות מופת בעיבודים ובמעבר מצורה אמנותית אחת לאחרת.

The purpose of this introduction was to emphasize the motif of listening. When videos started to pop up, they didn't have any effect on me. Perhaps it is nice when intergrading different arts (I am not against it), but I still prefer to listen to music rather than watching other people's interpretation. It's like an adaptation of a book to the cinema. I have no objection to that too, but I prefer to experience the different categories separately – both reading the book and watch what was done of it. I found that there are masterpieces in adaptations and in the process of transferring from one form of art to another.

את המוזיקה של פלורנס והמכונה אני מכירה זה מכבר ונהנית מאוד להקשיב לה, הן ברקע והן בצפיה בהופעות חיות שלה, אם כי לא בכולן. אני נהנית עדיין מהמוזיקה באוזניים מאשר בצפיה. יחד עם זאת, הוידאו שהעליתי ברשימה זו יוצא מן הכלל. מקוה שתהנו כמוני.

I am familiar of Florence + the Machine's music for quite some time, and enjoy listening to it very much (also in the background), as well as watching her live performance, although not all of them. I still enjoy listening to music, rather than watching it. Nevertheless, the video attached here is extraordinary. Hope you enjoy it like me.

בדרך אל עצמנו On the Way to Ourselves

מה הדבר הכי חשוב לנו בחיים? אם נבחן את הנושא בצורה כללית, נגיע למסקנה שהבריאות היא הכי חשובה. יחד עם זאת, אני בטוחה שלכל אחת מאיתנו יש רעיונות אחרים למה שהכי חשוב לה. אני יכולה לדבר רק בשמי.

What is the most important issue in our life? Had we examined this generally, our conclusion would be that Health is the most important. Nonetheless, I'm sure that each of us has different ideas to what's the most important to her. I can only speak for myself.

Florence and the Machine – Sweet Nothing

שלשום, היתה לי שיחה עם מישהי שמחתה בפני על שאני מדללת אנשים מחיי. בפרט, לא יכלה זו להכיל (שלא לדבר על להבין) איך סילקתי מחיי מישהי שהכרתי לה וזו דוקא מצאה חן בעיניה. אין ספק, כל אחת וטעמה היא… הסברתי להלה שיש גבול לסובלנותי ובשום אופן איני מוכנה לספוג שום חרא מאף אחד/ת. בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, הבהרתי שכבר לפני שנים החלטתי להקיף את עצמי בנשים חיוביות, טובות לב, שאינן שואפות להזיק לא לעצמן, לא לזולתן ובעיקר לא לי.

The day before yesterday, I had a conversation with somebody who protested against me diminishing people from my life. In particular, she couldn’t accept (as well as comprehend) how I severed contact with someone I introduced her to, whom she liked. There's no doubt about it, each person has their own taste… I explained that person that there is a limit to my tolerance and in no circumstances I am willing to take any crap from anybody. In a way that can't be misunderstood, I made it clear that years ago I decided to surround myself with positive women, kind, that don't aspire to harm themselves, or others, and especially me.

יגאל בשן – שמיים

הרעיון של החלטות, הוא שרצוי לקיימן. אני משתדלת לעמוד בהחלטותי, משום שמחשבה רבה ועמוקה מושקעת בהן. אינני נוהגת באימפולסיביות, כך שאם אני מחליטה סוף-סוף (ואחרי לבטים ושיקולים לא מעטים), קשה להזיז אותי מדעתי, אלא אם כן מישהי מוכיחה לי שטעיתי, אבל זה ממש לא קורה לעתים תכופות. יש גיל שבו את אמורה להבין שחיים רק פעם אחת ולכן רצוי להשתדל לחיות אותם בכיף ולפי רצונך.

The idea with decisions is that it is advisable to keep them. I try to stand by my decisions, since I put in them a lot of deep thinking. I do not tend to behave impulsively, therefore when I finally make a decision (and after many misgivings and considerations), it is hard to make me change my mind, unless somebody proves me wrong; but that really doesn’t happen often. There's an age where one is supposed to comprehend that we live only once, therefore it is recommended to try and live them happily ever after and according one's wishes.

רוני דלומי – תן

האמת היא, שאני נותנת הזדמנויות נוספות לפי הענין. כולנו הרי בנות חוה ולפיכך מועדות למעוד מדי פעם. אפשר לטעות פעם אחת, אבל אינני מרשה לחזור על אותה הטעות שוב, אם התוצאה היא פגיעה בי. יחד עם זאת, בעיקר בתחילת הכרות, בטרם צבירת שעות איכות זו עם זו, קורה שטועות טעויות אחרות. בכל אופן, באמת שיש גבול. מי שחוזרת וטועה ושוב ושוב, מה זה אומר עליה? אני טוענת שלא אכפת לה מזולתה, שאין לה רגישות לרגשות של אחרות. לא בבית ספרי!

To be honest, I do allow second chances according the matter. We all are wumans, therefore we tend to slip up from time to time. One can make a mistake once, but I don't allow repeating the same one, if the result is insulting me. Having said that, when in the beginning of the acquaintance, before having assembled enough quality time with each other, it happens that more mistakes occur. Anyway, there's a limit to everything. Whoever repeats and mistakes over and over again, what does it say about her? I claim that such a person doesn’t care about others, and has no sensitivity to the feelings of other people. Not here!


יש לנו אחריות כבנות חוה להתחשב בזולתנו ולא לפגוע באף אחד, אלא אם כן אין ברירה ונוצר הצורך להגן על עצמך ועל שלך. רק בשמחות!

In essence

As wumans, we have the responsibility to take into consideration other people's feelings and not insult anybody, unless you have no choice but defend yourself and yours. Only in simches!

והנה משהו מעניין לצפות לו בכיף…

Here's something interesting to look forward to…

Freeheld with Julianne Moore and Ellen Page

Freeheld – trailer 

City of London train set