How Big, How Blue, How Beautiful

Florence + the Machine

SOOOOOOOOO GREAT!!!!!

Florence + The Machine – How Big How Blue How Beautiful

מאז אני זוכרת את עצמי, אני אוהבת להקשיב למוזיקה. בכוונה לא כתבתי "טובה", משום שאני סבורה שלכל אחת מאיתנו טעם משלה ולאף אחד אין בלעדיות על המושג של מה זה טוב. גם אם אני ממש מתעבת ואיני מסוגלת לשמוע את הרעש הנורא והמיותר המכונה "מוזיקה ים תיכונית" (לשעבר "הזמר המזרחי"), אני מודעת היטב לעובדה (המצערת, מבחינתי) שעדיין יש רבים מאוד שאוהבים את זה ובעיניהם זה נחשב טוב. בהרהור שני, אולי אין הללו מכירים מוזיקה אחרת מלבדה, כך שאין להם למה להשוות ולכן לא פיתחו טעם משובח יותר. משובח בעיני השומעת, כמובן. כך גם לגבי צרימת הראפ והאסיד. אולי משום שאינני משתמשת, איני סובלת את זו האחרונה במיוחד, שכל תכליתה זו לטמטם את שומעיה.

Ever since I remember myself, I like to listen to music. I deliberately didn't write "good music", as I think that each of us has her own taste and nobody has exclusiveness on the term of what is good. Even if I do really loathe the unnecessary horrible noise called "Mediterranean Music" (former "Eastern Singing), and can't hear it, I am quite aware of the unfortunate fact (as far as I'm concerned) that many live this and they consider it good. On a second thought, perhaps they don't know any other music apart of this, therefor they have nothing else to compare to, so they couldn't develop a better taste. Better in the ears of the beholder, of course. The same as to rap and techno grating sound. Perhaps because I don't use, I particularly can't stand the latter, as all its purpose is to do your head in.

כל ההקדמה הזו באה להדגיש את מוטיב ההקשבה. כשהקליפים התחילו לצוץ, זה לא עשה לי שום דבר. אולי נחמד כשמשלבים תחומים באמנות, אין לי שום דבר נגד, אך אני עדיין מעדיפה להאזין למוזיקה ולא לִצְפות בפרושים של אחרים. זה כמו עיבוד קולנועי לספר. גם לזה אין לי התנגדות, אך אני מעדיפה לחוות את שתי הצורות לחוד – הן לקרוא את הספר והן לצפות במה שעשו ממנו. מצאתי שיש יצירות מופת בעיבודים ובמעבר מצורה אמנותית אחת לאחרת.

The purpose of this introduction was to emphasize the motif of listening. When videos started to pop up, they didn't have any effect on me. Perhaps it is nice when intergrading different arts (I am not against it), but I still prefer to listen to music rather than watching other people's interpretation. It's like an adaptation of a book to the cinema. I have no objection to that too, but I prefer to experience the different categories separately – both reading the book and watch what was done of it. I found that there are masterpieces in adaptations and in the process of transferring from one form of art to another.

את המוזיקה של פלורנס והמכונה אני מכירה זה מכבר ונהנית מאוד להקשיב לה, הן ברקע והן בצפיה בהופעות חיות שלה, אם כי לא בכולן. אני נהנית עדיין מהמוזיקה באוזניים מאשר בצפיה. יחד עם זאת, הוידאו שהעליתי ברשימה זו יוצא מן הכלל. מקוה שתהנו כמוני.

I am familiar of Florence + the Machine's music for quite some time, and enjoy listening to it very much (also in the background), as well as watching her live performance, although not all of them. I still enjoy listening to music, rather than watching it. Nevertheless, the video attached here is extraordinary. Hope you enjoy it like me.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: