ושנאת לרעך כמוך Hate Thy Neighbour as Thyself

לזכור ולהנציח את האהבה

לזכור ולהנציח את האהבה   Remember and Memorialize Love

בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל:  אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, יַעֲשֶׂה.

בַּיָּמִֵינוּ אָנוּ, אֵין מַלְכָּה בְּיִשְׂרָאֵל:  אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, יַעֲשֶׂה.

In those days Israel had no king; everyone did as they saw fit (Judges 21, 25 & more)

In our days, there's no queen in Israel; everyone does as they see fit.

ישנם רגעים מכוננים בחיי אומה, בהם אמורים בניה ובנותיה לעצור הכל וליחד זמן כדי לחשוב על עתידם, על איזו דמות מדינה שואפים הם לראות ולהנחיל לדורות הבאים. היו לנו כמה חלונות אימה כאלה, של הזדמנויות לחקור את עצמנו ואת העומדים בראשנו, כדי לצעוד לעבר עתיד נכון ומתאים יותר לנו, כעם השואף לחיות בשלום ובצדק – אם זה בקרבנו ואם עם שכנינו.

In a nation's life, there are founding moments, where the people are supposed to stop everything and dedicate the time to contemplate about their future, and what kind of a state they wish to see and endow to the nest generations. We had such few horrific windows, opportunities to investigate ourselves and our leaders, in purpose of marching to a right and suitable future for us, as a nation which aspire to live peacefully and justifiably – both within us and with our neighbours.

קורין אלאל – שיר לשירה  

Corinne Allal – A song for Shira

לדאבוני, פספסנו אותם. לא טיפלנו במה שהיה צריך לטפל ולא השגנו את מה שעם שפוי והגון אמור לחיות לפיו. חלק מהעם בחר בחירות שגויות והתוצאות העגומות נפלו על כולנו. המחיר שאנו משלמים על כך הוא נורא מכל. כשרצח פוליטי אינו נענה במענה הולם, כפי שקרה כשאמיל גרינצוייג נרצח ורוצחו לא הושמד, זורע הדבר את הזרעים לרצח ראש ממשלה, כפי שארע כשרבין נרצח וגם כאן רוצחו עדיין חי. מפוליטיקה זה עובר לחיי היום-יום ואת העתיד העגום מי ישור? כשמתיחסים בסלחנות לנסיונות לרצח – אם זה כנופיות תג מחיר או פושעים בודדים והעונש המושת עליהם מגוחך ולא מרתיע – רק טפשים (אין כאן תמימות, זו טפשות פשוטה) יכולים לחשוב שהישיבה בכלא תשנה את דעותיהם ו/או את דרכיהם לחיות בשלום עם עצמם ולאהוב את זולתם.

Regretfully, we missed these unique occasions. We didn't deal with what should be dealt; therefore, we haven't achieved what a sane decent nation was supposed to live by. A part of the people chose wrongly, and the sad results fell on the heads of us all. The price we pay is the most awful. When a political assassination is not being respond appropriately, as occurred when Emil Grunzweig and his murderer was not destroyed, it plants the seeds that allow murdering a prime minister, as happened when Rabin was murdered. His murderer is alive too. From politics it moves to everyday life, and who know what the sad future holds? When attempting to murder is treated with forgivingness, no matter what it is – Tag Price gangs or isolate criminals – when their punishment is ridiculous and doesn't deter, only fools (there isn't any innocence here, it's a simple stupidity) can think that serving time in prison would change minds and/or ways of these to live peacefully with themselves and love the other.

איך אפשר לעכל שנאה כזו? אי אפשר ואסור לתת לה מקום בחיינו. מה ניתן לעשות? קודם כל, לא לפחד כלל. אני יודעת שקל להגיד ולא כל כך קל לבצע, אך צריך להתגבר ולהמשיך הלאה. אסור לעצור פה ולתת למישהו לשלול את מי שאנו. אני אומרת תמיד שחינוך מהיסוד זו השיטה הנכונה, אך מאחר וזה לוקח זמן – צריך לעשות מעשים כבר עכשו. בלי שום שהיות, עלינו לדרוש מהממשלה להקצות את המשאבים הנחוצים לטובת חינוך לסובלנות לכל, כולל השונה מאיתנו ולעודד את הנראות שלנו בכל התחומים, גם במערכת החינוך. לא היציאה מן הארון של אנשי ציבור חשובה כרגע (אם כי אינני ממעיטה בערכה), אלא הפעילות שלהם למען שוויון לכל. חבל שהדרך אינה קצרה והמשימות שלפנינו דורשות אורך רוח; אבל במקום לקונן על מה שאין, עדיף להתחיל לבנות את העתיד כבר מעכשו, ויפה שעה אחת קודם!

How can such a hatred been digested? It is not possible, and it shouldn't have a place in our life. What can be done? First, not to fear at all. I know it is easier said than done, but we must get over it and move on. We should not stop here and let somebody else deny what we are. I always say that education from the basis is the right method, but since it takes time – we need to start acting right now. Without wasting more time, we need to demand actions from the government to allocate the necessary resources in favour of educating for tolerance to all, including the other, while encouraging our visibility in all areas, the education system included. The coming out of public figures is not important at the moment (even if I don't belittle it), but their activities for equality for all. It is a shame that the way is not short and the tasks ahead of us demand patience; but instead of complaining about what is absent, it's better to start building the future right now. The sooner the better!

קורין אלאל – אין לי ארץ אחרת

Corinne Allal – I Have'nt Got Another Country


לקרוא ולהחכים: אמנון שפירא / דמוקרטיה ראשונית במקרא יסודות קדומים של ערכים דמוקרטיים

אין לי ארץ אחרת ואני רוצה לחיות בה חופשיה I have not another country, and I want to live here freely

אין לי ארץ אחרת ואני רוצה לחיות בה חופשיה
I have not got another country, and I want to live here freely

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: