Monthly Archives: ספטמבר 2015

להתדפק על שערי מחסה

Knocking on Shelter Doors

beach1e

בזכרון הקולקטיבי שלנו, כישראלים, חרותות הרכבות חזק, כמו המספר הכחול שנצרב על אמות ידיהם של בני עמנו בשואה. הסיפורים של הורינו, שהחלו לזרום מהם טיפין-טיפין ממש בטרם השמטם מאיתנו לעולמם, קמים ועומדים עכשו לנגד עינינו הנדהמות. והעולם שותק. כמו אז, כששתק עת נרצחו בני עמנו בדם קר.

In our collective memory, as Israelis, the trains are strongly engraved, like the blue number which was burnt into the forearms of our people in the holocaust. Our parents' stories, which started to flow from them little by little just before they dropped away from us to their world, arise now before our shocked eyes. And the world is silent. Like then, when nobody interfered while our people were murdered in cold blood.

אנשים נסים על נפשם. אנשים נדחקים לתוך רכבות, אנשים חוצים את אירופה לאורכה בנסיון להגיע למקום מבטחים, עולים על חופים זרים, טובעים בים האכזר, נהרגים בדרכים, מתים ברעב, גוועים בכל מיני דרכים.

People are running for their lives. People are forcing in to trains, people are crossing throughout Europe in attempt to find a safe place, reaching foreign beaches, drowning in the cruel sea, being killed on the roads, starving to death, dying in many ways.

Nits – Adieu, Sweet Bahnhof (Lyrics)

אנשים נסים על נפשם. עוזבים מולדת, עוזבים משפחות, עוזבים את היקר להם ובורחים מהתופת, מחפשים מקום לבנות בו את חייהם. אך השערים נעולים מפניהם. האירופאים מקשים את לבם. מה אכפת להם שמליוני אנשים חסרי בית? למה שיפריע להם שמאות אלפים נהרגים בנסיון להאחז בחיים? למה שידאגו למי שאינו משלהם?

People are running for their lives. They leave their countries, they leave their families, leave behind the most precious and flee from hell, searching for a place where they could rebuild their life. But the doors are locked. The Europeans harden their heart. Why would they care that millions of people are homeless? Why would they be bothered by hundred millions people that are being killed while trying to cling onto life? Why would they care about somebody who isn't them?

 Nits – Sketches of Spain (Lyrics)

הסוריאליזם מדהים! על חופים ביוון שהיו פעם שְׁלֵוִים, נופשים תיירים וחוזים בעיניים נדהמות איך גופות צפות על פני הים, סירות קרבות לחוף ופולטות אליו פליטים סחופים. היוונים, עם מכניס אורחים המה, גם אם הם בצרות כלכליות צרורות, עדיין הם בני אדם ומנסים לעזור. מיד מארגנים לפליטים מקום, מזון, מים ומקיימים את נפשם עד לעזיבתם בדרכם לארצות פחות מאותגרות כלכלית. יש עדיין נפשות טובות בעולם הזה.

This surrealism is amazing! On Greek beaches, that were peaceful once, tourists are vacating, and get to see with their eyes astonished, floating bodies on the sea, boats approaching to the shore spitting up swept away refugees. The Greeks, are a hospitable nation, despite that they are financially in deep trouble, they are still humans and try to help. Immediately, they organize a place, food, water for the refugees, and keep them alive until they leave to less financial challenged countries. There are still good souls in this world.

Guns N' Roses – Knocking on Heaven's Door (Lyrics)

בהתעטף עלינו נפשותינו

Soul Searching

שופרe

תקע יבשופר גדול ומלאינו בשפע של כל טוב

בילדותי, השעות האלה, של אחר הצהרים בטרם הכנסו של היום הקדוש, היו מוקדשות להכנות האחרונות לקראת הסעודה המפסקת. ברחוב השקט בשכונה בה גרנו, לא היתה תנועה רבה של תחבורה בימי חול, אך בימי חג ומועד, היא פחתה כמעט לגמרי. כבר מתחילת היום אפשר היה לחוש את הקדושה המתקרבת. בבוקר עוד היתה המולה של התרוצצויות, בעיקר העסק הזה של הנפת התרנגולים המבוהלים ושליחתם לכפרות. אצלנו, נהגה אמי לנופף מעל לראשנו במטפחת בה טמנה מטבעות עוברות לסוחר שיועדו לצדקה, משום שהעדיפה לא להתעלל בבעלי חיים מסכנים.

In my childhood, these hours in the afternoon, before the holy day is entering, were dedicated to last minute preparations towards the final meal before the fast). On the quiet street we lived, there was not much traffic on week days, but on Shabbat and the holidays it was nearly nothing. From the beginning of the day one could sense the holiness approaching towards us. In the morning there was still the tumult and running around to complete last minute errands, mainly this business of lifting scared to death cocks and sending them to Kappurs. My mother used to wave a handkerchief with coins wrapped in it above our head, since she preferred not to abuse the poor fowls. The money, which was supposed to contain our sins, was given to charity.

אט-אט החל השקט להשתרר ברחוב, הגיע אל הכביש הראשי ומשם לעבר כל העיר. הכל שבתו מנסיעה והרוב נהר לבית הכנסת. זמן של קדושה, של יחד, של יהדות.

Slowly, silence took over and mastered our street, then made its way to the main road, and from there towards the whole city. Everybody stopped using their cars and most of us flew to the synagogue. Time of sacredness, of togetherness, of Judaism.

בקצרה, כי עוד מעט מדליקין הנרות:

גמר חתימה טובה לכולנו. מי יתן ונכתב בספר הבריאות, העושר, האושר והחיים הטובים!

In short, since candles are being light shortly

May we all be written in the book of health, wealth, happiness and good life!

ירח מעל

Moon Above

ירח מעל

ירח מעל Moon above

יום ששי, יום של שִׂיש. אנחנו חוגגות יומולדת שנה לנכדי הצעיר, בנו של צְעיר בָּנַי. השמחה מתכנסת אחר הצהרים בפארק, תחת כיפת השמיים.

Friday night. A day of joy. We are celebrating a year to my youngest grandson, the son of my youngest. The bliss is gathering in the park, under the afternoon sky.

הפעוט אינו מבין מן הסתם את פשר ההמולה סביבו, אך הוא סופג את האוירה, את החמימות המשפחתית האופפת אותו, את המפגש עם בני דודיו ועם הסבתות והסבים, את האהבה המורעפת עליו מכל צדדיו.

Probably, the toddler doesn't understand the meaning of the tumult around him, but he absorbs the atmosphere, the family warmth wrapping him, the assembly with his cousins and grandparents, the love that is being heaped upon him all over.

צעצועים לרוב Toys and more

צעצועים לרוב Toys and more

שנה עברה והנה הילד התחיל ללכת, בוחן את גבולותיו, נע וסב בינינו, מתרפק על הסובבים אותו, מחבק את כל הנקרה בדרכו. כשהוא מגיע אלי, אני לוקחת אותו בזרועותי, מאמצת אותו אל לבי. הפספוס מביט בי בחקרנות רבה, מושיט יד אל משקפי ו-הופפפפפ – אלה כבר בידיו לבדוק איך הן בנויות ומה יקרה להן אם ישליכן ארצה. אני מורידה אותו בעדינות על רגליו ומגששת אחריהן לפני שמאן דהוא ימחצם בתום לב. הילדון אינו מתמהמה וכבר מושיט ידיו לבדוק את שערי, אם אפשר למשוך ואיזה כוח כדאי להשקיע במהלך הזה. המשקפיים ניצלו ועכשו עלי לשחרר את האחיזה האיתנה המאיימת לתלוש את שארית הפלומה שנותרה לי על הראש. הנה מגיעה הישועה בדמות בן דודו הגדול, בכור נכדי, המסית את תשומת לבו לענין אחר. בגיל הזה, העולם עדיין אינו משעמם, תמיד ישנם צעצועים נוספים לענות בם.

A year went by and the child started to walk, investigating his borders, moving amongst us, clinging to the people surrounding him, hugging everybody. When he reaches to me, I'm taking him in my arms, embracing lovingly. The infant gazes at me inquisitively, reaches for my glasses and… immediately they are in his hands so he can check how they are built and what might happen to them if he would throw them down to the ground. I put him gently down on his feet, and start searching for my glasses before somebody might accidentally crush them. The child doesn't waste any time and reaches his hands to examine my hair, if it can be pulled and how much strength is recommended to put in this move. My glasses are saved, and now I need to release the firm grip which threatens to tear off the remains of the hair on my head. Here comes salvation! His oldest cousin, my first grandson came to my rescue, and he takes the little one to take an interest in something else. At this age, the world is not boring yet, and there are always new toys to be interested in.

עילאי ויואב4e

הליל יורד. אני בטוחה שנכדי הקט ספג אל קרבו את אוירת השבת, את הקידוש שערכנו בליווי השמש היורדת. אפשר היה לראות על פניו המתוקות, החוקרות, איך הוא מפנים את שהוא רואה ושומע. הזמירות כבר מוטמעות בו ועם הזמן והיכולת, הוא יצטרף אלינו בקולו שלו. כמה נעים לקבל את פני השבת בקרב המשפחה המורחבת!

The night falls. I'm sure that my little grandson absorbed the special ambience of Shabbat, the Kiddush we had escorted by the sunset. One could see on his sweet enquiring face how he is assimilating everything he sees and hears. The Shabbat odes adapted by him, and with time and his ability he will join us with his own voice. How peasant it is to welcome Shabbat among the extended family!

עוגת יומולדת שמחה

עוגת יומולדת שמחה Happy birthday cake

בחניה למטה, במהלך הפיזור, מרים הנכד הראשי את ידו אל על ואומר: "הביטו אל חרמשו של ירח, כמה שהוא יפה!" אנחנו נושאות את עינינו מעלה, מתפעלות מהמראה המרהיב. סיום נפלא לחגיגה מענגת. רק בשמחות!

Down at the parking lot, during scattering, the main grandson lifts his hand up and says: "Look at the crescent moon, how beautiful it is!" We raise our eyes up, impressed by the spectacular sight. It is a wonderful ending to this delightful birthday celebration. May we always meet at happy events, Amen!

Sting – Moon over Bourbon Street

א' דראש השנה התשע"ו

רימון לשנה טובה

Happy Rosh Hashanah

בסופו של דבר, במה מסתכמים חיינו אם לא בהיכן בילינו את סעודת החג, נכון?

At the end of the day, how is our life sums, if not with where we enjoyed Rosh Hashanah feast, right?

נינה

עוד שנה ברוכה עברה. מבחינתי, לא היו לי קללות ברוך השם יום-יום, שנה-שנה וכל זמן שהוא. בורכתי. המשפחה כולה התיצבה אצלי, אף אחד לא נעדר, והיה שמח. אני אוהבת את המנהגים שאנחנו מקיימים, אין אנו מדלגים על שום דבר. מי שאינו אוהב דגים וחיות אחרות, סועד את לבו בפשטידה הצמחונית בצורה של ראש דג ובשאר המטעמים הצמחוניים שהכינה הטבחית הפיליפינית הכשרונית. כך סופג הדור הצעיר את מסורת אבותיו ויגדל יהודי, כמו שצריך.

הלואי שהשנה הבאה עלינו לטובה תביא בכנפיה את הטוב שהיה לנו בזו שחלפה ועוד יותר.

Nina

Another blessed year past. As far as I'm concerned, I hadn't have curses bless God every day, every hour and any time. I'm blessed. The whole family was present, nobody was missing, and it was very joyful. I like the costumes we keep, we don't skip a thin. Those who don't like fish and other animals, enjoys the vegetarian dish with the shape of a fish's head, and with the rest of the vegetarian delicacies the talented Filipino cook has made. This is how the young generation absorbs their ancestors' tradition and will grow up Jewish, as it should be.

I wish that the next year which comes upon us for the good will bring us the good we had last year and more.

שנה טובה  Shanah Tova

ג'ינה

אנחנו עדיין בנכר ואשתי הרבא התקדמה ועתה היא אחראית על טיפוח הדת בכל האזור הנרחב שלנו. בנוסף, היא ממלאת את תפקידיה הרגילים כרבא בבית הכנסת המקומי ובקהילה הגדולה המשויכת אליו. העבודה רבה, אך גם רבת ענין וידינו המלאות מוצאות את הזמן והמקום גם לדברים אחרים. החיים יפים!

היתה לנו שנה מוצלחת מאוד: היא עם הקידום שלה ואני עם הקידום בעבודה שלי. הילדים של שתינו הגיעו עם בני ובנות הזוג והטף לעשות איתנו את החגים וזו הזדמנות נפלאה להתחבר ממשית ולא רק וירטואלית. בורכנו. אין כיף יותר גדול מאשר לחגוג עם המשפחה.

מי יתן והשנה הבאה תהיה מצוינת כמו זו שחלפה ואפילו יותר, אמן!

Gina

We are still in the diaspora. My wife the Rabba was promoted to be in charge of the religious matters all over our vast region. In addition, she fills her traditional duties as the Rabba of our local synagogue and the large congregation attached. There is much work to do, but it's very interesting. Even if we are swamped with work, we do find the time and place for other occupations as well. Life is beautiful!

We had a very successful year: she with her promotion and me with my promotion at my work. Our kids came over with their spouses and children to celebrate the holidays with us. It was a wonderful opportunity to get together in real, and not only virtual. We are blessed. There is not more fun than celebrating with the family.

May the coming year be great as the last one and more, Amen!

מתנה לראש השנה A Gift for Rosh Hashanah

מינה

מאז הלכה מאיתי אהובתי היחידה והבלתי ניתנת להחלפה, אני נתקלת שוב ושוב בלסביות מטורללות ושרוטות בצורה שאין לה כפרה. אני מבינה שכולנו חוינו לא אחת חוויות שמוטב היה לנו בלעדיהן, אבל בחייאת ממבו, באמת!!! יש גיל שאת צריכה לקחת את עצמך בידיים ולהפסיק להיות מפגרת! יש לך בעיות? אין לי בעיה עם זה, שיבושם לך, אבל למה להנחית את הטמטום שלך על אחרות על לא עוול בכפן, שלא עשו לך רע?

מוכרחה לשתף: אני רשומה באתר הכרויות ללסביות, משום שעוד לא אבדה תקוותי למצוא מישהי נורמלית, כלבבי, איתה אוכל לחלוק את ימי ואת לילותי. הדגש על המלה נורמלית! מישהי שלחה לי את מספר הטלפון שלה כדי שאתקשר. כרגיל עם המטורללות הללו, לקח כמה ימים של הסתמסויות עד שהגענו לתאריך המיועד בו היתה המאותגרת שכלית חופשיה לשוחח איתי. מנסיוני, תקלות בתחילת קשר אינן מבשרות טובות, אם כי כל מקרה ולִקחו הוא (אני מאותגרת פסימיוּת). אם ניקח את המקרה דנן, הרי שלא ברור לי איך מישהי שרוצה קשר (לדבריה) ועוד פונה אלי בצרוף מספר הטלפון שלה, אינה מוצאת את הזמן לדבר. לשם מה שלחה לי את מספרה? למטורללת הפתרונים.

השיחה התחילה נחמד ודיברנו כשעה. יש לה קול חלש ומתנצל, מה שאני מתעבת. אני מעדיפה קול נעים, חזק (אך לא קולני), בטוח בעצמו, המעיד על האשה שמשמיעה אותו שאינה רכיכה או יותר גרוע –אסקופה נדרסת. חשבתי שאתן לה הזדמנות נוספת, כי השיחה קלחה ומקסימום זו יכלה להיות ידידה לבלות איתה מדי פעם אם הקשר לא יתקדם למשהו רומנטי.

מבחינתי, היינו לקראת סוף השיחה ולא נותר אלא לנסות לקבוע לשוחח שוב בתקוה שזו תמצא לנכון להיות זמינה בקרוב. ואז באה המכה. יש דברים שלא עושים בחיים, בטח לא בשיחה עם אלמונית שאינך מכירה ולא פגשת מימייך. פתאום היא ביקשה סליחה ממני כדי שאאפשר לה להוריד את המים אחרי שעשתה פיפי (לדבריה) במהלך השיחה איתי. מעולם לא הייתי צבועה ותמיד נהגתי להביע את דעתי ובעיקר עכשו, בגילי הבשל. העובדה שהיא עשתה את צרכיה בפומבי, כך אני רואה את זה, הגעילה אותי מאוד ולא התכוונתי לשתוק לה על זה. אמרתי לה בתוקף רב שזה לא בסדר. המטורללת התפלאה על דברי ושאלה אם היה טוב יותר לוא היתה אומרת לי שהיא הולכת לשירותים. עניתי לה שעדיף היה לוא היתה מבקשת סליחה בלי לעדכן אותי בנושא השרותים, היינו סוגרות לכמה דקות וחוזרות לדבר לאחר מכן. נימוס אלמנטרי! יש דברים שמוטב לא לפרטם, מה כל כך קשה לקבל? אמרתי לה שלום בצורה מנומסת והנחתי את השפופרת בעריסתה בלי לחכות לשמוע את המים הקולחים.

אוי, ריבונו של עולם, זה שיושב בכיף למעלה ונהנה להתעלל בחפות מפשע, במה פשעתי שאתה מביא לפני את המטורללות הללו? עשרה קבין של מטורללות רפות שֵׂכֶל הורדת על העולם, למה מצאת לנכון להנחית תשעה מהם דוקא עלי? אם היית אשה, היית מבין לנהל את עולמך בצורה נכונה יותר, שלא לומר נבונה יותר!

בכוסית שהרמתי לכבוד השנה החדשה אצל הילדים, פיללתי וביקשתי בכוונה גדולה לשאת חן מלפניו כדי שישלח לי את האחת הנכונה. תכלה שנה ומטורללותיה, תחל שנה וברכותיה, אמן!

Mina

Since my late beloved sweetheart, one of a kind that can't be replaced, passed away, I repeatedly bump into those nut lesbians which are scratched in their mind in an unforgiving way. I can understand that more than once we all have experienced such experiences we could do without, but really!!! There is an age where you need to take yourself into your own hands and stop being an imbecile (I was advised that moron is not politically correct…)! Do you have problems? I don't have any problem with this; may you enjoy it, but why impose your stupidity on innocent people, who never harmed you?

Need to share: I'm registered at a lesbian dating site, since I haven't given hope yet to find somebody normal, to my liking, with whom I would be able to share my days and nights. The emphasis is on the word NORMAL!

Somebody from there sent me her phone number in order to call her. As usual with these crazy nuts, it took a few days of sending each other many text messages until (Hallelujah!!!) we managed to establish the date and time where this mentally challenged person was free to chat with me. From my experience, mishaps at the beginning of a potential relationship do not foretell good news, but each circumstance and its lesson. If we take the one in question, it is not clear to me how somebody who wants a relationship (according to what she said) and even flags me with her phone number attached, doesn't find the time to chat. Why did she send her number? Only this nutcase has the answer.

The conversation started nicely, and we talked for about an hour. She has a weak apologetic voice, something I detest. I prefer a nice strong voice (but not loud), confident, which indicates that the woman who speaks is not a mollusc or even worse – a shmate (a doormat). I thought I might give her another chance, because our conversation was flowing. Maximum, she could be a friend to handout with from time to time if the relationship won't go further towards a romantic route.

As far as I was concerned, we were about to wrap up our chat, and all that remained was to try and decide when we're going to chat again. I was hoping that she will find it right to be available in the near future. Then, the knockout came. There are things nobody should do no matter what, not on your life! Surely not when chatting to an anonymous person you haven't met before. Suddenly, she asked my permission to flush the toilet after peeing (so she said in her own words!) during our chat. I have never been a hypocrite, and always spoke my mind clearly, especially now, in my ripe age. I was very much disgusted by the fact that she did her business publicly (this is how I see it), and I didn't have any intention to let her get away with it. I told her very firmly that it's not OK. The imbecile was surprised and asked if had she told me she was going to the toilet, would it be better. I answered that it would be best if she would excuse herself without informing me about the toilet, we then would hang up the phones for a while and get back afterwards. Elementary manners! There are things which are better unspecified, how hard is it to accept? I said goodbye politely and put the phone in its cradle without any intention to wait and hear the flashing water.

Oy, Master of the Universe, you who enjoy sitting up there, taking much pleasure in abusing innocent women, what crime have I commit that you bring me these imbeciles? Ten portions of soft headed imbeciles you created, why did you find it right to direct nine of them deliberately to me? Had you been a woman, you would certainly understand how to run your world in a more right way, not to mention wiser!

When I raised the traditional glass of sweet wine with the kids in honour of the New Jewish Year, I prayed and asked with all my heart to be found pleasing by Him in order that He will send me the right woman. May the old year be gone along with its imbeciles, and may a new blessed year come, Amen! Perhaps I should say Awomen…

נאדיה

שום דבר לא השתנה ממש מן השנה שעברה, למעט העובדה שהזדקנתי בשנה ואחת מדיירות החדר שלי הלכה לבלי שוב אל עולם שאני מקוה שהוא טוב יותר מזה הנוכחי. אני מקוה מאוד ששם אין מלחמות ולא דאע"ש ושמאעש וטרור.

היתה לנו סעודה נחמדה לכבוד ראש השנה. אני אוהבת שאין מחפפים ועורכים את הכל לפי המסורת: השולחן הערוך חגיגית, הכיבוד מעורר התאבון, הסעודה הטעימה, הברכות. התמזל מזלי שאני נמצאת במקום בו מכבדים את הקשישים ומטפלים בנו בצורה יפה והוגנת. כשיש לך כסף, את יכולה לבחור בטוב ביותר שזה יכול לקנות לך. אני לא רוצה לחשוב מה היה גורלי לולא היתה הפרוטה מצויה בכיסי לדאוג לעצמי לעת זקנה. ראיתי יותר מדי מקרים מזעזעים בטלויזיה על מקומות בהם עובדים חסרי לב ומצפון ומה הם מעוללים לחלשים. למזלי, אני מסודרת. העיקר הבריאות, באמת!

Nadia

Nothing has really changed since last year, except the fact I am a year older, and one of my room mates went away without coming back to a world I hope is better than our current. I so hope that there are no wars there, no ISIS or SHMISIS, and no terror as well.

We had a nice dinner in honour of Rosh Hashanah. I like it when it's done properly according tradition: the table was set nicely, the stimulating appetite refreshments, the delicious meal, and the blessings. I was blessed to be in this place, where they respect the elderly, so we get to be treated in a nice honourably way. When you have money, you can chose the best it can buy. I don't want to think what would have happened if I hadn't have enough money to take care of myself in my old days. I have seen on TV too many shocking incidents about nursing homes where heartless carers do cause much harm to the weak people. I am blessed to be sorted out. Abi gezund (Yiddish: health is the main thing in life), really! 

♀♀

איך אפשר בלי קונצרט לחג? אחד מהביצועים הכי מרשימים שראיתי!

How can we do without a concert in honour of the holiday? This is one of the most impressive performances I've ever seen!

Rachmaninoff – Piano Concerto in No.2

The Ramat Gan Symphony Orchestra

Dorel Golan – pianist

ארבע עשרה שנה לאחד עשר בספטמבר

Fourteen Years to Nine Eleven

הטרור מבעיר את העולם Terror inflames the world

הטרור מבעיר את העולם
Terror inflames the world

פעמיים יצא לי לטוס ביום הזה, אחרי האחד עשר בספטמבר ההוא של שנת 2001, בלי שים לב לתאריך. פעם ב-2006 ופעם ב-2009. בשנים הראשונות לאחר הטרגדיה, היו מזכירים אותה גם אצלנו בחדשות, אחר כך חדלו. בכל זאת, אנחנו לא אמריקה, למרות שאנו די קשורים אליה בטבורנו, והזכרון דועך. הארוע אמנם אינו נשכח וזכרו צץ לאורך רוב השנה, הרי זה אבן דרך בתולדות הטרור האיסלמי והתמימות האמריקאית, אך זה לא קורה כל כך בתאריך עצמו, משום שאין זה הזכרון הלאומי שלנו. חבל, כי זה בהחלט חלק גדול מהזכרון הקולקטיבי האנושי. פתאום הבין העולם, זה שעמד כל השנים מנגד ולא עשה דבר, שהטרור אינו פוגע רק ביהודים וישראלים חפים מפשע, אלא גם בגויים, באזרחים בני כל האומות.

It happened to me twice to fly on this day, after Nine Eleven of the year 2001, without noticing the date. Once in 2006 and the other in 2009. On the first years after the tragedy, it was mentioned in the news on the Israeli radio; afterwards, it stopped. However, we are not America, although we are quite connected to it with our belly-button, and the memory fades away. The event itself is not forgotten and its memory pops up all over the year, as it is a milestone in the history of Islamic terrorism and the American innocence, but it doesn't happen so much on the actual date, as it is not our national memory. A shame, as it certainly is a great part of the human collective memory. Suddenly, the world which stood still without lifting a finger to prevent terrorism against us – innocent Jews and Israelis – understood that terror can be aimed towards the whole world, towards citizens all over the globe.

The Brothers Four – Try To Remember

ארבע עשרה שנים אחרי, יום ששי בצהרים, אני בדרכי לסעודת השבת עם הילדים והנכדים. התנועה בכביש חוצה ישראל מתנהלת בעצלתיים, מפגוש לפגוש הנשמרים לנפשם. ברדיו סיכומים של השנה שחלפה, לקראת ראש השנה הבאה עלינו לטובה בעוד יומיים. אין אזכור לאחד עשר בספטמבר ההוא. אני מניחה שזה משום שמאן דהוא החליט שאין זה הזכרון שלנו, למרות שאזרחים ישראלים נרצחו שם, כמו גם יהודים אזרחי ארצות הברית.

Fourteen years after, Friday afternoon, I'm on my way to have the Shabbat meal with my children and grandchildren. The traffic at the Cross Israel Highway is moving (if one can call it so…) very-very slowly, bumpers almost kiss each other. On the radio, summing of the past year, in honour of the new Jewish year which comes upon us for the better in two days' time. There's no mentioning of that September Eleven. I guess it is because somebody decided that it's not our memory, despite of the fact that Israeli citizens were murdered there, as well as Jews citizens of the USA.

עוד מעט שבת. עוד מעט שנה חדשה. והעולם מבכר לשכוח. אולי אין זה פלא; אחרי הכל, לארצות הברית של אמריקה יש עכשו טרוריסט מוסלמי כנשיא, והאידיוט הזה מטפח את הטרור האיסלמי אחרי שהיה רדום במשך כל השנים בטרם הכנסו לתפקידו הרם. מי רוצה להזדהות עם מדינה כזו?

Shabbat is soon here. A new year is on our threshold. And the world prefers to forget. Perhaps one shouldn't be surprised; after all, the United States of America has a Muslim terrorist as a president, and this idiot is cultivation Islamic terrorism after being a sleeper all these years pre coming to office. Who wants to identify with such a country?

PEPPINO di CAPRI – Melancolie