ארבע עשרה שנה לאחד עשר בספטמבר

Fourteen Years to Nine Eleven

הטרור מבעיר את העולם Terror inflames the world

הטרור מבעיר את העולם
Terror inflames the world

פעמיים יצא לי לטוס ביום הזה, אחרי האחד עשר בספטמבר ההוא של שנת 2001, בלי שים לב לתאריך. פעם ב-2006 ופעם ב-2009. בשנים הראשונות לאחר הטרגדיה, היו מזכירים אותה גם אצלנו בחדשות, אחר כך חדלו. בכל זאת, אנחנו לא אמריקה, למרות שאנו די קשורים אליה בטבורנו, והזכרון דועך. הארוע אמנם אינו נשכח וזכרו צץ לאורך רוב השנה, הרי זה אבן דרך בתולדות הטרור האיסלמי והתמימות האמריקאית, אך זה לא קורה כל כך בתאריך עצמו, משום שאין זה הזכרון הלאומי שלנו. חבל, כי זה בהחלט חלק גדול מהזכרון הקולקטיבי האנושי. פתאום הבין העולם, זה שעמד כל השנים מנגד ולא עשה דבר, שהטרור אינו פוגע רק ביהודים וישראלים חפים מפשע, אלא גם בגויים, באזרחים בני כל האומות.

It happened to me twice to fly on this day, after Nine Eleven of the year 2001, without noticing the date. Once in 2006 and the other in 2009. On the first years after the tragedy, it was mentioned in the news on the Israeli radio; afterwards, it stopped. However, we are not America, although we are quite connected to it with our belly-button, and the memory fades away. The event itself is not forgotten and its memory pops up all over the year, as it is a milestone in the history of Islamic terrorism and the American innocence, but it doesn't happen so much on the actual date, as it is not our national memory. A shame, as it certainly is a great part of the human collective memory. Suddenly, the world which stood still without lifting a finger to prevent terrorism against us – innocent Jews and Israelis – understood that terror can be aimed towards the whole world, towards citizens all over the globe.

The Brothers Four – Try To Remember

ארבע עשרה שנים אחרי, יום ששי בצהרים, אני בדרכי לסעודת השבת עם הילדים והנכדים. התנועה בכביש חוצה ישראל מתנהלת בעצלתיים, מפגוש לפגוש הנשמרים לנפשם. ברדיו סיכומים של השנה שחלפה, לקראת ראש השנה הבאה עלינו לטובה בעוד יומיים. אין אזכור לאחד עשר בספטמבר ההוא. אני מניחה שזה משום שמאן דהוא החליט שאין זה הזכרון שלנו, למרות שאזרחים ישראלים נרצחו שם, כמו גם יהודים אזרחי ארצות הברית.

Fourteen years after, Friday afternoon, I'm on my way to have the Shabbat meal with my children and grandchildren. The traffic at the Cross Israel Highway is moving (if one can call it so…) very-very slowly, bumpers almost kiss each other. On the radio, summing of the past year, in honour of the new Jewish year which comes upon us for the better in two days' time. There's no mentioning of that September Eleven. I guess it is because somebody decided that it's not our memory, despite of the fact that Israeli citizens were murdered there, as well as Jews citizens of the USA.

עוד מעט שבת. עוד מעט שנה חדשה. והעולם מבכר לשכוח. אולי אין זה פלא; אחרי הכל, לארצות הברית של אמריקה יש עכשו טרוריסט מוסלמי כנשיא, והאידיוט הזה מטפח את הטרור האיסלמי אחרי שהיה רדום במשך כל השנים בטרם הכנסו לתפקידו הרם. מי רוצה להזדהות עם מדינה כזו?

Shabbat is soon here. A new year is on our threshold. And the world prefers to forget. Perhaps one shouldn't be surprised; after all, the United States of America has a Muslim terrorist as a president, and this idiot is cultivation Islamic terrorism after being a sleeper all these years pre coming to office. Who wants to identify with such a country?

PEPPINO di CAPRI – Melancolie

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: