שלום, פאפי שלנו Goodbye to our Puppy

%d7%a4%d7%90%d7%a4%d7%99-%d7%95%d7%94%d7%97%d7%aa%d7%95%d7%9c%d7%94

פאפי Puppy 2002-2014

כילדה, מעולם לא אהבתי בעלי חיים, גם לא כלבים. מעולם לא היתה לי שאיפה לגדל חיית מחמד, גם לא כשהתבגרתי. אני זוכרת את אמי מאכילה את הכלב של השכנה בכל מיני שאריות ואפילו נהגה ללטפו בחיבה, אך מעולם לא חשבה לגדל כלב בעצמה. תמיד אמרה שיש לכלבים נשמה, אך אין זה אומר שצריך להכניס את הנשמה הזו הביתה.

As a child, I never liked animals, not even dogs. I never had any ambition to raise any pet, not even when I grew up. I remember my mother feeding the neighbour's dog with leftovers and even used to caress it with affection, but never considered to raise a dog of her own. She always said that dogs have a soul, but it doesn't mean that one should bring this soul home.

לעומת זאת, מיום שעמדו על דעתם (גיל שלוש), רצו ילדי תמיד כלב. ידעתי, שלמרות שאיני אוהבת לגדל בעלי חיים, יבוא יום ואביא להם כלב, משום שהשתדלתי לא לחסוך מהם דבר במסגרת ההגיון והחינוך. חוצמזה, כלב זה דבר חינוכי עבור ילדים, בעיקר משום שהם לומדים להיות אחראים על נשמה הזקוקה לתשומת לבם. חיכיתי עם זה עד שהבכור היה בן 12, גיל שאפשר לסמוך עליו כי ימלא את המוטל עליו ולא יטיל עלי את האחריות למה ששייך לו.

As opposed to me, my kids, from the day they became aware to their surviving (at the age of 3), they wanted a dog. I knew that despite that I didn't like to animals, the day would come and they will have a dog, because I tried not to deprive them of anything reasonable or educational. Besides, a dog is very good for children, educational, mainly because they learn to take responsibility on a soul that needs their attention. I waited until the eldest was 12, an age that can be trusted with fulfilling duties. I could trust him not to throw on me his responsibility to what belongs to him.

פאפי היה הכלב הרביעי במשפחתנו. ראשון הגיע אלינו סנופי, צ'יוואווה פרוותי זעיר בצבע חום, שנהג להכריז על קיומו בפני כל עובר אורח, גם כשזה היה מרוחק. את לאסי, כלבת רועים גרמנית, קנינו מחוות גידול לגזע שלה. שני הללו הלכו מזמן לעולמם. זיפו הגיע אלינו ביום חורפי אחרי שננטש באכזריות לגורלו בעודו גור בן 3-4 שבועות. נס ופלא שהכלבלב שרד. זמן קצר אחריו, הגיע פאפי להיות לו לחבר. ידידה מצאה אותו נטוש ברחוב בבנימינה והזעיקה אותי לקחת אותו אלינו לקציר. היא זו שנתנה לו את שמו, פאפי, משום שהיה גור. גם כשגדל והפך לכלב גדול, השם נשאר ואפילו הלם אותו.

Puppy was the fourth dog in our family. The first was Snoopy, a brown fur bundle of Chihuahua, which used to announce its existence to every passer-by, even when they were in the distance. Lassie, the German Shepherd, was bought from a breeding farm for her race. Those two are long gone. Zippo came to us on a winter day after he was cruelly abandoned. He was only 3-4 weeks young. It is a miracle and a wonder that the poor puppy survived. Shortly after, Puppy arrived to be his friend. A friend found him abandoned on a street in Binyamina, and called me to take him to Kazir, where we lived then. She gave him his name, Puppy, since he was a puppy. Even if Puppy grew to become a big dog, the name stayed and even suited him.

החיבה לַחַיות היתה הדדית. הילדים אהבו אותם וטיפלו בהם במסירות רבה והם החזירן להם אהבה ללא תנאי, כמו שרק כלבים נאמנים ומסורים יכולים. גם אני נשביתי בקסמיהם וגם לי כאב מאוד כשהגיע זמנם להפרד מאיתנו לעולם טוב יותר. פאפי וזיפו היו חברים טובים ושיחקו זה עם זה בכיף.

The affection for the pets was mutual. The kids loved them and took good care of them, and they returned an unconditional love that only devoted loyal dogs can. I was captured by their charm, and hurt when their time came to live us to a better world.  Puppy and Zippo were good friends and played very nicely together.

עם הזמן, כשהילדים גדלו ועזבו את הבית, כל אחד לבית משלו, הם לקחו את הכלבים איתם. בהתחלה, הייתי רואה את זיפו די הרבה במעונו החדש. אחר כך היתה תקופה שבני שגידל אותו, חזר לגור בביתי ושוב זכיתי לראות את זיפו על בסיס יומי. פאפי גר רחוק יותר עם בני האחר. לפני מספר שנים, שוב זכיתי להתראות עם פאפי לעתים תכופות יותר כשבעליו ומשפחתו עברו לגור קרוב אלי. בזמן האחרון, אפילו יצא לי לטפל בו כשבעליו יצאו לחופשות. לעונג היה לי.

As time went by, when the kids grew up and left home, each to their own home, they took the dogs with them. In the beginning, I used to see Zippo quite a lot in his new residence. Afterwards, my son who raised him came back to live in my house, so I was lucky to see Zippo on a daily basis. Puppy lived faraway with my other son. A few years ago, I got to see Puppy more often, when his owner and his family came to live near me. Lately, I got to take care of him when his owner went on vacations. It was my pleasure.

כולנו מתבגרים ומזדקנים והולכים לכיוון אחד. כך גם חיות המחמד שלנו. בזמן האחרון הלך פאפי ודעך וידענו שימיו ספורים. לפני מספר חודשים, באו שתי חתולות להתגורר בחצרה של משפחת בני והן אמצו אליהן את פאפי. הן שמרו עליו, אכלו מקערתו את מה שהותיר להן, שתו את המים מקערתו האחרת והצטנפו בחיקו בחיבה.

We are growing up and getting old, and heading towards one direction. So are our pets. Lately, Puppy was getting more and more weak, fading away. We knew his days are numbered. A few months ago, two cats came to dwell in my son's family's yard, and they adopted Puppy. They looked after him, ate the leftovers from his bowl, drank his water from the other bowl, and curled up lovingly in his lap.

באתי אחר הצהרים לשחק עם הנכדים. פאפי היה במצב לא טוב. אחת החתולות הביטה בי בעצב חודר לב ויללה בקול רם להסביר לי שפאפי הולך ונשמט מאיתנו. מעולם לפני כן היא לא היתה מוכנה שאף אחד יתקרב אליה, שלא לדבר על ללטפה. הפעם, היא רבצה ליד פאפי ולא זזה משם, גם לא כשהתקרבנו אליהם.

I came this afternoon to play with my grandchildren. Puppy was not well. One of the cats was staring at me with a heartbreaking deep sadness, and meowed out loud, as if to explain that Puppy is ready to leave us, slipping away. Never before was she ready to let anybody near her, let alone petting her. This time, she lay down near Puppy and didn't move, not even when we came near them.

5-4-15

שלום, פאפי  Goodbye Puppy

רקוויאם:

יש המאמינים, שלאלה הנכנסים לחיינו יש תפקיד ללמדנו שיעור. עם בואו של כל כלבלב למדתי שיעור חדש, גם אם לפעמים זה לא היה במודע. השיעור אינו מסתיים עם הסתלקותו של הכלב, אנחנו עדיין לומדים.

שלום, פאפי שלנו, אהבנו אותך, היית נאהב, היית שלנו.

 

Requiem:

People believe that those who enter into our lives have a duty to teach us a lesson. With each dog, I learned a new lesson, even if sometimes unaware. The lesson doesn't end with the departure of the dog, we are still learning.

Goodbye, our Puppy, we loved you, you were loved, you were ours.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: