אחלה Excellent

פאפי Puppy

פאפי Puppy

פעם, כשהוא היה צעיר ונמרץ, הוא היה קופץ לקראתי עוד מרחוק כשהיה מזהה את צעדי. היום, אני נכנסת בשער בנחת, שורקת לו בעוז וגם קוראת את שמו בקול, אך נדיר שזה מגיע. נראה ששמיעתו דעכה. עלי להגיע אליו, לחצר האחורית, שם הוא שרוע ומשתזף בשמש העולה עם בוקר. לעת ערב, כשהוא מתחמם לאור השמש הדועכת בחזית, איני צריכה לקרוא לו, אך הוא כבר אינו ניגש אלי. קשה לו לקום. אמנם שמו פאפי, אך הוא כבר אינו צעיר והזקנה ניכרת עליו.

In the past, when he was young and energetic, he used to jump towards me from far when he could recognize my steps. Today, I go in through the gate pleasantly, mightily whistle to him and also call his name out loud, but he rarely comes. It seems his hearing is gone. I have to go to him, to the backyard, where he lays bathing in the morning sun. In the evening, when he warms to the fading sun in the front, I don’t have to call him, but he doesn’t come to me anymore. It's hard for him to stand up. Though his name is Puppy, he's no longer young, and you can see he's old.

פאפי מתחמם בשמש אחר הצהריים Puppy bathes in the afternoon sun

פאפי מתחמם בשמש אחר הצהריים Puppy bathes in the afternoon sun

הילדים נסעו לנופש ואני מוניתי להשגיח על פאפי למשך מספר ימים, מה שאומר להוציאו לטיול פעמיים ביום, בבוקר ובערב וכמובן לדאוג לו למים ולמזון. אני עושה זאת בשמחה. אמנם איני ששה לליקוקים שלו, אבל אין לי בעיה לתת לו ליטוף מדי פעם (ולרחוץ היטב את הידיים אחרי כן!), כי אני אוהבת אותו.

The children left for their holiday, and I was appointed to look after Puppy for a few days. That means to take him for a walk twice a day, in the morning and in the evening, and of course to care for his water and food. I do it gladly. Indeed, I am not happy to get his licks, but have no problem to pet him once in a while (and wash my hands thoroughly afterwards!), because I love him.

החתולות מביטות בנו בענין כשאני סוגרת עליו את הרצועה. פאפי עומד בסבלנות ומחכה שאשתלט על הסוגר. פעם, זה היה בלתי אפשרי, משום שהוא נהג לזוז בקוצר רוח, ממהר החוצה, לַטיול. היום כבר אין לו כל כך כוח ואיני בטוחה שבא לו בכלל לצאת מן החצר שלו. כלבים מעדיפים לעשות את צרכיהם מחוץ לטריטוריה שלהם ולא בחצר בה הם חיים, ולכן עדיף להוציאו כדי שלא יתפוצץ חס ושלום, גם אם אינו מראה סימני שמחה. למזלנו, יש שדה רחב לא רחוק מהבית, כך שפאפי אינו צריך ללכת הרבה.

The cats gaze at us curiously while I put the leash on him. Puppy stands patiently waiting for me to cope with the lock. In the past, it was impossible, because he used to move impatiently, hurrying out, for his walk. Today he doesn't have much strength, and I'm not sure that he feels like going out. Dogs prefer to do their business outside their territory and not in the place they live; therefore, it's better to take him out so he won't burst, even if he's doesn't seem to be happy. Luckily, there is a wide field no far from the house, so Puppy doesn't have to walk much.

הכלב פאפי בשדה Puppy the dog at the field

פאפי בשדה ליד הבית  Puppy at the field near his owner's house

פעם היה קשה ללכת איתו משום שפאפי היה מתפרץ לעבר כל דבר שבא מולנו. כך התפתחו שרירי ידנו שהחזיקה ברצועה. היו פעמים בהן חששתי פן תתלש זרועי מעִם כתפי בנסיונות לרסנו. היום אין הוא כבר מהווה איום כלשהו לאף אחד, להפך – צריך להגן עליו מפני הכלבים האחרים שחשים בחולשתו ומנסים להתעלל בו.

In the past, it was difficult to walk him, since Puppy used to burst towards everything that came in front of us. This is how the muscles in our hand that held the leash developed. There were times I was afraid that my arm would be torn off from my shoulder trying to restrain him. Today he's no longer a threat to anybody, on the contrary – we have to defend him from other dogs that sense his weakness and try to abuse him.

הפעם הלפני אחרונה בה טיילתי איתו היתה ב-15 באוגוסט 2016, בבוקר (על אחה"צ ההוא יש סיפור אחר, בהזדמנות). שתינו מתהלכות בעצלתיים. אפופת שינה, אני מנסה למשוך את החלומות מהלילה, שהגוף לא יהיה בהלם. בכל זאת, שבע בבוקר אינה שעה שאני רגילה להיות בה ערה וזה אומר שאני מקריבה הרבה למען הנופש של הילדים. אין צורך במחיאות כפיים מעריכות, אני עושה זאת בשמחה. פאפי זז בקושי, עקב בצד אגודל, נושא את גופו בדי עמל. גם לכלב לא קל להגיע לסביבות גיל 100.

The time before last that I walked him was in the morning of August 15, 2016 (about the afternoon of that day I have another story which might be told at some point). Both of us walk ponderously. Shrouded in sleep, I try to drag the dreams from the night, so my body won't be in shock. Well, seven o'clock in the morning is not an hour I use to be awake at, which means that I sacrifice a lot for the children's vacations. Mind you, no need of appreciation applause, I do this gladly. Puppy hardly moves, one step at a time, carrying his body with great effort. It's no easy for dogs too to get to around the age of 100.

הוא עושה את צרכיו בשדה ואני נושמת לרווחה על שלא אצטרך לאסוף בשקית דברים שאינני מעוניינת לגעת בהם גם לא דרך ניילון. עושות את דרכנו בנחת הביתה, אין מה למהר. כדרכו, הוא נעצר לפני כל שיח כדי להריח ביסודיות מה זה מכיל, כבר לא מסמן כמעט. את זה הוא משאיר לצעירים ממנו. מרחוק, מבחין בנו כלב נקניק מדושן ואני יכולה לראות איך זה נערך לקרב. בעלתו עוצרת במרחק בטוח ומושכת אותו בכוח לשוליים כדי למנוע מגע בין הזכרים. כשאנו מגיעות אליהן, הכלב שלה מתחיל לנבוח בקולי קולות כדי שגם חרשים יוכלו לשמוע אותו. אמנם כבר שבע וחצי, אבל אנחנו באוגוסט, אנשים בחופשה ומן הסתם טרם קמו משנתם, למה להעיר? האשה מתכופפת אליו ומעיפה לו מכה עזה על הישבן והלה משתתק מיד ומתישב נזוף על מקומו. האוזניים שלי מצטלצלות ואני נעצרת, מביטה בה בתמהון. מעולם לא הבנתי (אני הרי מאותגרת) איך אפשר להכות את זולתנו, גם אם אלה בעלי חיים.

Puppy is doing his business in the field and I'm relieved that I won't have to collect things I am not interested to touch, even if it's through a plastic. We head home leisurely, no need to hurry. As he usually does, he stops in front of each bush to thoroughly sniff its content. He rarely marks these days. He leaves it to the younger generation. A plump sausage dog spots us from a distance, and I can see how it prepares for a battle. His owner stops at a safe distance and forcibly pulls him to the edge in order to avoid contact between the males. When we reach them, her dog starts barking with the top of his lungs so also the deaf could hear him. Indeed, it's seven and a half already, but it's August, people are on holiday and probably haven't rose yet from their sleep, why wake them up? The woman bends towards him and gives him a mighty slap on his butt. Immediately the sausage became silent, and sat down rebuked. My ears ring and I stop, gazing at her in amazement. I never understood (since I am challenged) how one could beat others, even if they are animals.

היא אוחזת בנקניק בכל כוחה, זרועותיה המקיפות אותו מונעות ממנו לזוז. זה מתפתל כדי להשתחרר, אך כשהיא נועצת בו מבט תקיף, הוא מתרפה מיד. כנראה לא בא לו על מכה נוספת. אני יכולה לראות בעיניו את החישובים שהוא עושה ואת המסקנה אליה הוא מגיע, המביאה בחשבון את המחיר. פאפי עומד בשקט, מבטו זגוגי, כאילו כל הרעש אינו נוגע אליו.

She holds the sausage with all her might, her arms surrounding him to prevent him from moving. It twists in order to escape, but when she gives him a firm gaze he gives up immediately. It seems that it doesn't fancy another smack. I can see in its eyes the calculation it makes, and the conclusion it drew, which took into account the price. Puppy stands still, his gaze glassy, as if the tumult doesn't touch him.

"כלב חמוד", אני מנסה לקשור שיחה. "קצת נבחן, הא?"

"זה בגלל שאלה זכרים", היא עונה לי ברצינות, מצמיתה אליה בתקיפות את הנקניק שהחל להתפתל שוב.

"אה," אני עונה. "אין לי מושג בכלבים. אני בסך הכל מטיילת איתו בזמן שהילדים בחופשה."

"אחלה", היא משיבה קצרות.

אני מבחינה בקוצר הרוח שבעיניה. שיהיה, אני חושבת בלבי ומתחילה ללכת. פאפי משתרך אחרי, אינו טורח להביט לאחור.

"Cute dog", I'm trying to make a conversation. "Likes to bark, ha?"

"It's because they both are males", she answers seriously, firmly gripping the sausage that stared twisting again.

"Ah", I reply. "I know nothing about dogs. I just walk the dog since the kids vent on a holiday."

"Excellent", she responses briefly. I notice the impatience in her eyes. Well, I think to myself and start walking. Puppy drags himself after me, doesn't bother to look back.

מנוחת פאפי הלוחם Puppy the Warrior rests

מנוחת פאפי הלוחם Puppy the Warrior rests

בקצרה:

כפי שכבר ציינתי בעבר, אינני אוהבת בעלי חיים בכללי, בעיקר לא לטפל בהם, אך בצוק העתים, כשעזרתי דרושה, אני בהחלט מתגיסת ועוזרת.

In short:

As I mentioned before, generally, I don't like animals, especially taking care of them, but when there isn't any others, when my help is needed, I certainly do recruit and assist.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: