Monthly Archives: דצמבר 2016

עוד שנה חלפה Another Year Passed

נר שמיני של חנוכה 8th Hanukkah candle

נר שמיני של חנוכה 8th Hanukkah candle

עוד שנה חלפה ואנחנו אנה אנו באות?

Another year past, what's another year?

Johnny Logan – What's Another Year?

יום ששי אחר הצהריים Friday Afternoon

מרק טעים לארוחה Delicious soup for dinner

מרק טעים לארוחה Delicious soup for dinner

אני הולכת ברחוב. יום ששי, יום קצר, עוד מעט שבת. השמש אינה מחכה לאף אחת מאיתנו והיא מזרימה את הזמן קדימה. אין לי קניות רבות, רק השלמות קטנות, כגון אצטון להסרת לק שנגמר לי; וכדי להמתיק את השבת, אני קונה 6 סופגניות טריות מהמאפיה, שתי חבילות ביסקוויטים פתי בר, 5 עגבניות (יש לי את שאר הירקות לסלט) וחמשה תפוחי אדמה למרק שאני מתכננת להכין.

I'm walking in the street. It's Friday, a short day, Shabbes is soon here. The sun doesn't wait for no one and it streams the time forward. I don't have much shopping, just a few supplementary like acetone to remove the nail polish I ran out of; and in order to sweeten Shabbat, I by 6 fresh ponchkes from the bakery, two packages of Petit-Beurre biscuits, 5 tomatoes (I have the rest vegetables for the salad) and five potatoes for the soup I'm intending to make.

השעה שתיים. אני רואה את החנויות נסגרות בזו אחר זו, לפי סדר מסוים. קודם חנויות האופטיקה, הרהיטים, הבדים ומוצרי השיפוץ לבית; אחריהן חנויות הבגדים והנעליים, ולבסוף – חנויות המזון: תחילה, המכולות השכונתיות; אחריהן, המרכולים ואחרונות – הרשתות הגדולות. יש לי חצי שעה עד לסגירת דלתות החנות האחרונה שאני צריכה, כך שאני פוסעת לי בנחת למרות הקור שהשמש אינה מצליחה להפיג.

It's two o'clock. I see how shops are closing one by one, according to a certain order. First, the optical shops, furniture, fabric and renovating shops; then, clothing and shoes, and in the end – food shops: initial, groceries stores; then, the supermarkets, and last – the big chain stores. I have a half hour until the last store I need will close its doors; therefore, I stroll leisurely despite the cold which the sun fails to abate.

אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים קצרים

סוגיאל ריספוצ'ה

מתוך ספר החיים והמתים הטיבטי

            1

אני הולך ברחוב.

יש בור עמוק במדרכה.

אני נופל לתוכו.
אני אבוד… אין לי תקוה.

אין זו אשמתי.

לוקח נצח למצוא מוצא.

            2

אני הולך באותו רחוב.

יש בור עמוק במדרכה.

אני מעמיד פנים שאיני מבחין בו.

אני שוב נופל לתוכו.

איני יכול להאמין שאני באותו מקום.

אבל אין זו אשמתי.

למרות זאת, לוקח זמן רב לצאת.

            3

אני הולך באותו רחוב.

יש בור עמוק במדרכה.

אני רואה אותו שם.

למרות זאת, אני נופל לתוכו… זהו הרגל.

עיני פקוחות.

אני יודע היכן אני.

זוהי אשמתי.

אני יוצא מיד.

            4

אני הולך באותו רחוב.

יש בור עמוק במדרכה.

אני עוקף אותו.

            5

אני הולך ברחוב אחר.

Autobiography in Five Chapters

Portia Nelson 

From: Sogyal Rinpoche, The Tibetan Book of Living and Dying

      1

I walk down the street. 

There is a deep hole in the sidewalk. 

I fall in. 

I am lost… I am hopeless. 

It isn't my fault. 

It takes forever to find a way out. 

2

I walk down the same street. 

There is a deep hole in the sidewalk. 

I pretend I don't see it. 

I fall in again. 

I can't believe I'm in the same place. 

But it isn't my fault. 

It still takes a long time to get out. 

            3

I walk down the same street. 

There is a deep hole in the sidewalk. 

I see it is there. 

I still fall in… it's a habit. 

My eyes are open. 

I know where I am. 

It is my fault. 

I get out immediately. 

            4

I walk down the same street. 

There is a deep hole in the sidewalk. 

I walk around it. 

            5

I walk down another street.

 

 

נמלה Ant

משחקים בתחבורה Playing with transportation

משחקים בתחבורה Playing with transportation

נר ששי של חנוכה. הנכדים ואני יושבים על השטיח ומשחקים במוסך, ברכבת ובתחבורה בכלל. כדמי חנוכה, העשרתי להם את אוסף כלי התחבורה; הרי זה תפקידי כסבתא, לא ככה?

6th Hanukkah candle. My Grandchildren and I are sitting on the carpet and play with the garage, the train and transportation in general. As Hanukkah gelt (money), I enriched their vehicle collection; after all, it is my duty as their savta (grandma), right?

הנכדים שקועים במשחק, כמוני, כולנו משמיעים קולות מתאימים כדי להמחיש את נסיעת כלי הרכב השונים. פתאום מפסיק אסיף בן השלוש את טרטוריו, קם על רגליו ובא אלי להראות לי את כף ידו הקטנה והמתוקה. נמלה קטנטנה, אותה דג מבין אניצי השטיח, מטיילת לה בניחותא.

The grandchildren and I are engrossed deep into the game, each of us makes the proper sounds to demonstrate the drive of the different vehicles. Suddenly, 3 yrs. young Assif stops his rattles, stands up and comes to show me his sweet little palm. A tiny ant, which he pulled out from the wisps of the carpet, strolls there leisurely.

כדי להציל את הנמלה פעוטה ממעיכה, אני אוספת אותה בזהירות אל כף ידי ושמה פעמי אל הדלת כדי לשחררה בחצר. נראה שהנמלה אינה מחבבת את כף ידי והיא מתחילה להשתולל כאחוזת אמוק, מתרוצצת מקצה לקצה כשהיא בסכנת נפילה. אני נאבקת כדי שזו לא תתחמק לי מהיד ותאבד לי, וכשזו מגיעה לאצבעותי ועוד שבריר שניה היא צונחת לי אל תהום הנשיה, אני מניחה את כף ידי השניה תחתיהן וזו נוחתת עליה. איני מספיקה להתאושש מן ההצלה ההרואית והנמלה כבר בקצה השני, כך שעלי למהר ולהניח את ידי השניה כדי שוב לא לאבדה.

In order to save the little ant from getting squashed, I carefully collect it into my palm and head to the door to release it in the courtyard. It seems that the ant doesn't like my palm, so she starts to go wild like if in an amok, running from one edge to the other, while in danger of falling down. I struggle to prevent it from escaping my hand and get lost, so when it reaches my fingers and in a split of a second might drop down, I put my other hand under, and the ant lands safely on it. I barely manage to recover from the heroic rescuing and the ant is already at the other end, so I have to quickly put my other hand, again not to lose it.

The Cars – Drive

מזוית עיני אני מבחינה באסיפי המביט בי בריכוז ומחקה את תנועותי. אין לי יכולת לבדוק משום שאני עסוקה בהשגחה על הנמלה שבידי ומקוה לטובת כולנו שאין לו נמלה נוספת וכי זו שאותה אני מנסה להציל היא בת יחידה. אחיו יוסי בן השנה וחצי רץ לפני אל הדלת ואני מבחינה שגם הוא מכדרר בידיו, כמונו, כולו צהלה. אני מבקשת ממנו לפתוח את הדלת, משום שידי הרי עסוקות, והוא מושיט את ידו ועושה כבקשתי. ילד טוב. הנמלה מאיצה את ריצתה ואני מצליחה לשמור עליה, אם כי בקושי רב. יש גיל שהזריזות היא מאיתנו והלאה. מרוב ריכוז במשימתי, איני מבחינה בחתולה המתחממת על השטיח בכניסה, אלא כשזה כבר מאוחר מדי. יללתה המתלוננת באה אחרי שנתקלתי בה. כדי להציל את עצמי מהתמרחות על הרצפה הקרה, אני מושיטה את ידי לפני ומצליחה לאזן את עצמי בקושי, כל עצמותי חורקות במחאה. אני מקוה בכל לבי שלנמלה שלום.

From the corner of my eye I notice Assifi who intently gazes at me and imitates my movements. I can't check since I'm occupied with supervising the ant in my hand, but hope – for the sake of all of us – that he hasn't another ant, and the one that I'm trying to save is an only child. His brother Yossi (a year and a half young) is running to the door in front of me and I notice that he too does dribble with his hands, like us, laughing loudly. Since my hands are occupied, I ask him to open the door, and he reaches his sweet little hand and does as he was asked. Good boy. The ant accelerates its race, and I manage to guard it, but very barely. There is an age when quickness is only a vague memory. Due to being concentrated in my mission, I didn't notice the basking cat on the doormat, only when it was too late. Its complaining meowing came after I bumped into her. In order to rescue myself from getting spread on the cold floor, I stretched out my hands in front of me, hardly succeeding to balance myself, while all the bones in my body screeching in protest. Wholeheartedly I hope that the ant is safe.

חתולה תמימה מצטנפת לה על סף הדלת An innocent cat curls at the door

חתולה תמימה מצטנפת לה על סף הדלת An innocent cat curls at the door

החתולה אחרי שנתקלתי בה Ze cat after my feet met her

החתולה אחרי שנתקלתי בה Ze cat after my feet met her

The Ants Go Marching One by One

העיר הזו This Town

מסעדה סינית Chinese restaurant

מסעדה סינית Chinese restaurant

אני מטיילת בעיר הזו, מביטה באנשים המתהלכים ברחובותיה, כל כך שונה מאשר בשנה שעברה. עוד שנה רעה חלפה.

I am wandering around in this town, watching the people walking by in the streets, so different from last year. Another bad year past.

Adele – Hometown Glory

חרא מקושקש Manufactured Drek

Love

לב שבור Broken heart

מתי, בפעם האחרונה, שמעתם שיר ברדיו ונפשכן התרוננה?

When was the last time that you heard a song on the radio and you felt your soul rejoiced, exhilarated?

השבוע נסעתי עם השכנה לקניות. בין דיבור אחד למשנהו, אנחנו שותקות. כנראה שהשתיקה מכבידה עליה, לכן היא מדליקה את הרדיו. ישנן כאלה שהדממה מעיקה עליהן ואין הן מסוגלות להכילה. אף שאיני נמנית על הללו, אתרע או שפר גורלי – תלוי איך מסתכלות על זה – להיות מוקפת בידידות כאלה.  הקרין מלהג על רקע השיר של ג'ורג' מייקל על חג המולד שעבר, ומקונן על הסוף העצוב של הזמר לעומת השיר העליז. אנחנו מחליפות מבט מרחם המביע את דעתנו על שפיותו של הלה ומחייכות זו אל זו בהבנה (הדדית) ובעצב (על טפשותו של הקרין) כאחד. דור מוזר צמח לנו פה.

This week I went shopping with my neighbour. Between the words we exchange, we are quiet. It seems that the silence is heavy for her, so she turns on the radio. Some people are not comfortable with stillness and can't bear it. Despite that I am not such person, I am lucky or unlucky – depends how one looks at it – to be surrounded by this kind of friends. The presenter gibbers while George Michael's about Last Christmas is in the background, and mourned about the singer's sad ending as opposed to the cheerful song. We exchange a sorrow gaze which expresses our opinion regarding the sanity of the presenter and smile to each other both with understanding (each other) and grief (for the stupid presenter). A weird generation grew up here.

Wham! – Last Christmas

נראה שזה ענין של גיל, משום ששתינו איננו חובבות את המוסיקה של שנות ה-80; שתינו תקועות עם המוזיקה שלנו, זו של שנות ה-60 ובעיקר ה-70. לפיכך, ג'ורג' מייקל אינו לטעמנו באופן כללי ואנחנו מגיעות להסכמה ששני השירים היחידים שאנחנו מחבבות מכל הרפרטואר שלו הם חג המולד שעבר ולחישה פזיזה. שירים חביבים, לא משהו שמרומם את הנפש כמו בלדת רוק קורעת לב או שיר פופ רומנטי שממיס את הנשמה.

It seems to be a matter of age, because both of us don't like the music of the 80s; we both are stuck with our kind of music of the 60s, especially from the 70s. Therefore, George Michael is not our cup of tea, as well as not our cup of coffee. We agree that from his whole repertoire, the only two songs we like is Last Christmas and Careless Whisper. Likeable songs, but not the kind that lifts one's spirit like a heartbreaking rock ballad or a romantic pop song that melts the soul.

Wham! – Careless Whisper

אנחנו גדלנו על מוזיקה מלודית, על צלילים משמעותיים שנוצרו מתוך השראה ושאר רוח. מה יש לנו היום? הכל ראליטי מתועש ומוכוון רווח בהתגלמות דמותו של סיימון קאוול. חרא מקושקש, הרבה בום-בום שנותן בראש סתם כדי שיהיה רועש ותו לא. היכן המוזיקה המדהימה כמו זו?

We grew up on melodic music, on meaningful sounds which were composed out of muse and inspiration. What do we have today? Everything is an industrial reality, aimed only for making a profit, embodied in the image of Simon CowellIt's manufactured drek (crap), much boom-boom which hits on your head just to make noise and nothing else. Where is the wonderful music like this?

Neil Sedaka – Laughter in the rain

או זה, ששלפתי בלי לחשוב הרבה ויש עוד הרבה כאלה.

Or this one which I drew out without thinking much, and there are many more like it.

 

Led Zeppelin – Stairway to Heaven

 

בשנים בהן גדלנו, כל שיר שיצא התחרה באחיו על הבכורה וקשה היה לבחור רק אחד או אחדים. היום, מה אנו מוצאות?

In the years we grew up, every song released was competing with its mates for supremacy and it was difficult to choose just one or a few. Today, what do we find except gurnisht?

 

ליודעות ח"ן:

נסיעה במכונית כפירוש אפשרי לחיים מלאי תוכן.

For those who understand occult:

A ride in a car as a possible interpretation to a meaningful significant life.

סופגניות Ponchkes

סופגניות Ponchkes

סופגניות Ponchkes

אני אוהבת את המאכלים המסורתיים של החגים. כל חג וטעמו הוא. הסופגניות עם הריבה חביבות עלי במיוחד, משום שאני אוכלת אותן רק בחנוכה. לעומת זאת, לביבות, שגם הן סמל חג החנוכה, אני זוללת המון במהלך השנה כולה. זה אחד המאכלים הכי אהובים עלי.

I like the holidays' traditional food. Each holiday has its own taste. Especially I like ponchkes with strawberry, because I eat them only on Hanukkah. On the other hand, latkes, which also are Hanukkah symbols, I fress a lot of them during the whole year. It is one of my favoured foods.

אני זוכרת מילדותי את הסופגניות הטעימות שנהגה אמי להכין. הן היו פשוטות, ללא אבקת סוכר מעליהן, והיו נבלעות מיד עם הגשתן לשולחן. עד היום נוהגת אני להכין את הסופגניות הפשוטות הללו וחכי אינו נוהה אחר החידושים והמגוון של העידן החדש. סופגניה, מבחינתי, עשויה מבצק שמרים שיצרו ממנו כדורים קטנים ולאחר התפיחה טוגנו בשמן עמוק, רצוי מתירס או מחמניות, ללא תוספות מיותרות.

I remember from my childhood the tasty ponchkes my mother used to make. They were simple, without sugar powder above, and were swallowed immediately after being put on the table. Until today, I prepare these simple ponchkes, as I'm not a woman who likes novelties in my food. As far as I'm concerned, a ponchkes is made of yeast pastry formed into little balls, and after they rise, they are being fried in deep oil, preferable corn or sunflower oil, without unnecessary additions.

 

חג מולד גשום Rainy Christmas

נר שני של חנוכה Second Hanukkah candle

נר שני של חנוכה Second Hanukkah candle

אמש, אחרי הדלקת הנר הראשון, רצינו לקחת את הנכדים ולערוך איתם סיור חנוכיות. חדרה היא עיר משופעת דתיים מקצה לקצה, כך שניתן לצפות בחנוכיות שהועמדו ברחוב, כפי שראינו אשתקד. הגשם הכבד שירד, עמד בדרכנו ולא אפשר לצאת החוצה מן החמימות של הבית.

Last night, after lighting the first Hanukkah candle, we wanted to take the grandkids and have a Hanukkah menorot tour. Hadera is a city blessed with abundance of frums (religious people) end to end; therefore, it is possible to watch many Hanukkah menorot displayed on the streets, like we could see last year. The rain pouring heavily didn't agree with our plan and prevented us from going outside of the warmth in our home.

מזה מספר שנים שהגשם מתעכב בחנוכה, ודוקא השתא, עת הצטלב החג שלנו עם זה של הגויים ואפשר היה לצאת ולחגוג כפול, לא יכולנו להוציא אף לא את קצה אפנו. בילדותי ובנעורי, נהגנו להדליק את נרות החנוכה ולהציב את החנוכיה על אדן החלון. יכולנו לראות את החלב הנוטף מהנרות כשזה משתלב עם טיפות הגשם המתדפקות על הזגוגית ואת בבואתנו המשתקפת בה על רקע האפלה שבחוץ. בשנים שכדור הארץ החל להתחמם ובחנוכה הפסיק לרדת לנו גשם, לא חויתי זאת ודי התגעגעתי לזה.

For several years the rain is being delayed on Hanukkah. This year, as both holidays – Hanukkah and Christmas – happened at the same date, which allowed us to celebrate twice, we couldn't take out even the tip of our nose. In my childhood and adolescent, we used to light the Hanukkah candles and display the Hanukkiya on the windowsill. We could watch the candle wax dripping and intertwining with the raindrops knocking on the glass, while our image reflects with the dark background from outside. When global warming started and there was not any rain in Hanukkah, I couldn't experience this anymore and I quite missed it.

Yanni – The Rain Must Fall

ידידתי שבאוסטרליה הרחוקה מבשרת לי בשיחתנו בסקייפ שאצלם היו היום c370. אני מביטה בה, מנגבת את אגלי הזעה הנוטפים ממצחה למרות מיזוג האויר הפועל במלוא המרץ. אני די מקנאה בהם, שם למטה. אמנם גשם בחנוכה חביב עלי מאוד, אבל לא הקור הנלוה אליו, עליו הייתי מוותרת בשמחה.

My Aussie friend informs me during our chatting on Skype that they had 370c today. I watch how she wipes the sweat of her brow, despite of the air-conditioner working hard in its full capacity. I quite envy them, down there. Although I am very fond of rain in Hanukkah, I don't like the cold which accompanies it, and I would gladly negate it.

משעשע לחזות בחגיגות בטלויזיה שלהם, איך סנטה קלאוס רוקד כשהוא לבוש במכנסיים קצרים וז'קט אדום נטול שרוולים על שכמו. הקהל הצופה בטקסים יושב – מי על הדשא ומי על הכסאות שהביא עימו – כשרק גופיות בצבעי החג הססגוניים המסורתיים לעורו והמצנפות האדומות לראשו.

It's funny to watch the celebrations on their TV, how Santa Claus dances wearing shorts and a red sleeveless jacket. The crowd watching the ceremonies is sitting – some on the grass and some in the chairs they brought with them – wearing only singlets with the holiday's traditional colours of course, and the red mitre on their head.

אצלנו רעמים וברקים וגשם כבד ניתך לאורך היום. בשל מזג האויר הסוער הוקדמו תהלוכות חג המולד לשבת. האמת, רציתי לחזות בהן, אך מאחר ששומרת נפשי אנוכי, ויתרתי ורחקתי. אחרי פיגוע הדריסה בברלין, לא בטוח להתקהל בימים אלו. ברדיו חזה מומחה לטרור ששנת 2017 תהיה גרועה בהרבה מזו שעומדת להפרד מאיתנו. לא משהו משמח שעושה חשק לחגוג.

We in Israel have thunders and lightnings and raining dogs and cats (and I'm sure that mice are involved as well) the whole day long. Due to the stormy weather, the Christmas parades marched earlier, as they were moved forward to Shabbes. To be honest, I wanted to be there and watch, but since we need to be careful these days, I stayed away. After the terror attack in Berlin, it's not safe to lump together. Some expert said on the radio that he predicts 2017 to be much worse and with much more terror incidents than this year which is departing from us. It's not something merry that makes one feel like wanting to celebrate, is it?

קפה של בוקר Morning Coffee

 

קפה על הבוקר Morning coffee

קפה על הבוקר Morning coffee

אין על הקפה של הבוקר, פשוט אין. עוד מילדות לא אהבתי חלב, וכשבגרתי והפסקתי לאכול דיסה – צמצמתי את החלב בלעדית לקפה. לפני מספר שנים, כשחברה הכירה לי את משקה הסויה (לא ידעתי שקיים דבר כזה, סויה), ניסיתי די בסקפטיות (איני חובבת – בלשון המעטה – הפתעות ו/או חידושים), ומצאתי שניתן להתרגל לזה.

There isn't like the morning coffee, simply isn't. Since my childhood I didn't like milk, and when I grew up and stopped eating porridge – I reduced milk to only in my coffee. Some years ago, when a friend introduced me to soy milk (in Israel they call it "soy drink"), I didn't know there's such a thing – soy. As somebody who doesn't like (like is an understatement!) surprises and/or novelties, I tried it quite sceptically and found out that I can get used to it in my coffee.

לקח זמן עד שמצאתי סויה במתיקות מופחתת. אף פעם לא הבנתי למה מתעקשים היצרנים להציף מאכלים ומשקאות שהם מיצרים בטונות של סוכר, מה שאינו בריא לאדם הממוצע. עדיין איני מסוגלת להבין. הרי היית מצפה שיחסכו בחומרים, לא ככה? במיוחד שמדובר בתוספת די קטנה לקפה, לא משהו שהישראלי הממוצע ישתה במלוא פיו. עדיין, מיץ תפוזים אצלנו זה מיץ תפוזים, המשקה המועדף עלינו אחרי קפה.

It took quite some time until I managed to find reduced sweetness soy. I never understood why the manufactures insist to flood foods and drinks they produce with tons of sugar, which isn't healthy for the average person. I still can't understand. One would expect of the manufactures to save with ingredients, wouldn't you? Especially when we are talking about a fairly small addition to a coffee, not something the average Israeli would drink broadly. Still, orange juice rocks as the preferred drink after coffee.

לעומת המבחר המאוד גדול של חלב סויה בחו"ל, אצלנו ישנם ארבעה סוגים בלבד. אנחנו הרי תמיד מפגרים אחר העולם, למה לא? שימנה לב לקישור הבא, המציג מהמבחר העצום שיש לגויים, וזאת ברשת חנויות אחת באוסטרליה, שם למטה.

Appose to the vast choice abroad, we in Israel have only four kinds of soy milk. Naturally, we always are behind the rest of the world, why wouldn't we? See this link, which displays the huge selection the goyem have, and this is only one shop of many down there, in Aussieland.

לפני מספר חודשים, חשבתי שאני אלרגית לטיפות המעטות של הסויה שאני יוצקת לקפה שלי ועברתי לשתות תה צמחים על הבוקר וכדי לגוון – גם ארל גריי שתמיד אהבתי. אל זה האחרון התוודעתי בסדרה הנפלאה מסע בין כוכבים הדור הבא, כשהקפטן הנערץ עלי, ז'אן לוק פיקארד, היה מזמין את המשקה הזה מהמכונה. עד כמה שאני אוהבת תה, בעיקר בחורף, בעתים המעטות בהן אני מצטננת (אין כמו כוס תה ארל גריי מהבילה עם מנה נכבדה של קוניאק 777 נסוכה בתוכה…), עדיין חסר לי הקפה של הבוקר. אין עליו.

Some months ago, I thought that I'm allergic to the few drops of the soy drink I pour into my coffee, and I started drinking herbal tea in the morning, as well as Earl Grey tea in order to diverge. I was introduced to the latter by watching the great series Star Trek: The Next Generation, when Captain Jean-Luc Picard, whom I admired very much, used to order this tea from the machine. No matter how much I like tea, especially in the winter, at the few times I get a cold (there isn't like a steaming cup of Earl Grey tea with a nice portion of Brandy 777 in it); still, I miss my morning coffee. There isn't like coffee in the morning.

 

הבוקר החלטתי לנסות שוב לפתוח את הבוקר עם קפה בסויה. כל כך התגעגעתי לטבול את העוגיות האהובות עלי, לחוש שוב את המתיקות ולהרגיש שאפשר להמשיך את היום.

This morning I decided to try and start it with coffee and soy. I sooooooo missed dipping my favoured cookies in it, to sense again their sweetness (even if they too could be better with significantly reduced sugar!!!), and feel like continuing the day.

 ♀♀

אני רק תהייה:

מישהי יכולה להסביר לי למה מאחזים את עינינו, שלא לדבר על מרמים אותנו בריש גלי? איך משקרים לנו במצח נחושה ש"זה אותו המשקה, רק בלי המותג", כשהמרכיבים אינם זהים? הנה, שפוטנה בעצמכן.

Me just wondering:

Can somebody explain why are we being conjured, not to mention being openly lied to? How do they callously cheat us that "this is the same drink, just without the brand", when the ingredients are not the same? Here, judge for yourselves.

 

נר ראשון של חנוכה ה'תשע"ז First Hanukkah Candle 5777

חג חנוכה שמח Happy Hanukkah

חג חנוכה שמח Happy Hanukkah

 

הערב, זה מאותם מאורעות נדירים בהם חג החנוכה וחג המולד חלים בו זמנית. המוני בית ישראל נוהרין לחזות בכיף של הדלקת הנר הראשון של חנוכה ובמחזה המרהיב של עץ חג המולד המואר המוצב בכמה ככרות מרכזיים בערי ישראל.

This evening is one of the rare events when we have Hanukkah and Christmas at the same time. The whole of Israel flow to joyfully watch the fun of lighting the first Hanukkah Candle, as well as the spectacular view of the lighted Christmas tree which is placed in some main squares of Israeli cities.

חנוכיה על רקע עץ חג המולד Hanukkah menorah on Christmas tree

חנוכיה על רקע עץ חג המולד Hanukkah menorah on Christmas tree

אנשים לא ברורים Unclear People

006

ישנם אנשים שאוהבים להיות מסתוריים. יש להם כתב יד בלתי קריא, קול מאנפף שאי אפשר להבין מלה, יש שממלמלים במקום לדבר ברור, כאלה השולחים רמזים במקום לומר בדיוק מה הם רוצים ומצפים מהזולת להבינם.

There are people who like to be mysterious. They have an illegible handwriting, a nasal voice from which nobody can understand any word, there are those who mumble instead of speaking clearly, those who send hints instead of saying exactly what they want and expect the others to understand them.