ולנטיין Valentine's 2017

%d7%9c%d7%91-%d7%90%d7%94%d7%91%d7%941

דברים מוזרים קורים לי. דברים מוזרים. אין לי מושג איך להתיחס לזה, איך לקבל את זה, איך להכיל.

Weird things are happening to me. Weird things. I have no clue how to refer to it, how to take it, how to deal with it.

יום רגיל מבחינתי. אני מביטה מבעד לחלון כדי לבדוק מה מזג האויר בחוץ אחרי הגשמים שירדו במהלך הלילה. הדשא רטוב, השמיים מעוננים, אך השמש מבטיחה חמימות. מדליקה את המחשב. תמונות מהברד בחדרה ובקיסריה מעטרות את אתרי החדשות. אני מביטה שוב מבעד לחלון, אך אין זכר לברד. אולי לא ירד ברחוב שלי, אולי ירד בלילה והספיק להנמס.

An ordinary day as far as I'm concerned. I look out through the window to check the weather outside after the rains that poured down during the night. The grass is wet, the sky is cloudy, but the sun promises warmth. I turn on the computer. Photos of the hail in Hadera and Caesarea decorate the news sites. I look again through the window, but no trace of any hail. Perhaps it didn't fall in my street, maybe it fell at night but already melted.

נכנסת לחדר העבודה ומתישבת ליד השולחן. הקפה המהביל שולח גלי ארומה לחלל האויר ואני לוגמת ממנו בהנאה. טובלת זוג עוגיות ומתענגת על המתיקות המתפשטת בחלל הפה ושולחת גלי עונג אל בלוטות הטעם. עוד יום שגרתי מתחיל. פותחת את מעבד התמלילים ומכינה את עצמי לעבוד על התרגום אותו התחייבתי למסור אחר הצהריים.

I go into the study and sit to the desk. The coffee sends aromatic steam that fills the air. I pleasantly zip it. I dip a couple of cookies and enjoy the sweetness that spreads in my mouth and sends waves of pleasure to the taste buds. Another routine day starts. I open Word and prepare myself to work on the translation I promised to deliver this afternoon.

אני בקושי מספיקה לתרגם שורה ופתאום צלצול פעמון הדלת. לא הזמנתי אף אחת, כך שאין סיבה שאטריח את עצמי לפתוח. חדרה אינה קציר ואין פותחים דלת לזרים. אני מניחה שזה מישהו זר שחושב שהוא יכול למכור לי משהו. כשיראו שאף אחד לא ניגש, ודאי ילכו הלאה.

I hardly manage to translate a line, and suddenly the doorbell rings. I didn't invite anybody, so there's no reason for me to be bothered to open the door. Hadera isn't Kazir and you don't open your door to strangers. I guess this is a stranger who thinks they can sell me something. When they will see that nobody opens, they surely will go away.

פעמון הדלת מטרטר ממושכות. אני מתעקשת לא לגשת. הנייד מתחיל לצלצל. מספר לא מוכר. אני עונה בתקוה שזו לקוחה חדשה. תמיד טוב כשנכנסת עבודה.

The doorbell rattles lengthily. I insist not to move. My cellular starts ringing. An unknown number. I answer with hope that this is a new customer. It's always good when work comes in.

"שלום!" אומר הקול הנחוש. "אני עומד ליד הדלת שלך ומצלצל ואף אחד לא עונה. את בבית?"

"מי כבודו?" אני שואלת בסקרנות.

"אני השליח. יש לי פה חבילה בשבילך."

חבילה? אני תוהה. מי שולח לי חבילה ללא תאום מוקדם? אין לי שום בעיות עם גורמים כלשהם בעולם התחתון, כך שאין סיבה שתגיע לי חבילה כלשהי. אני חוששת שיש כאן טעות בכתובת ואין לי חשק להתפוצץ מחבילה חשודה. "אתה בטוח שזה בשבילי?" אני עדיין בטלפון, למרות שהוא במרחק של פחות משני מטרים ממני.

"Shalom!" Says the firm voice. "I'm standing at your door and ring the bell, but no answer. Are you at home?"

"Who is it?" I ask curiously.

"I'm the courier. I have a parcel for you."

A parcel? I wonder. Who sends me a parcel without coordinating in advance? I have no problems with any members of the underworld, so there's no reason for any parcel to arrive. I'm afraid that he arrived at the wrong address, and I have no desire to explode by a suspicious parcel. "Are you sure this is for me?" I'm still with the phone even if he's less than 2 meters from where I stand.

"את שרון?" הוא שואל.

"כן", אני עונה.

"נו, אז פתחי, החבילה בשבילך."

אני פותחת את הדלת. לפני עומד השליח, בידו החבילה ועליה פתק עליו הוא מורה לי לחתום. אני חותמת. הוא לוקח את המקור, מושיט לי את ההעתק יחד עם החבילה ומתחיל לרדת במדרגות. אני בודקת את שם השולח. זו שולחת. אני בוערת מסקרנות. מה היא שולחת לי חבילה?

"Are you Sharon?" He asks.

"Yes", I answer.

"Nu, open the door, the parcel is for you."

I open the door. The courier stands in front of me, holding the parcel with a note on top, on which he orders me to sign. I sign. He takes the signed note, hands me the copy along with the parcel, and starts going down the stairs. I check the name of the sender. It's her. I'm burning with curiosity. Why did she send me that parcel?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: