ערב טוב, תקוה Good Evening, Hope

039c

במקום את השקיעה, צילמתי גלים Instead of the sunset, I took photos of the waves

השמיים הכהים מעל הים מתחו את העבים הכבדים על כל האופק, מקצה אל קצה. הגעתי לכאן כדי לצלם שקיעה של שמש מבצבצת מבעד לעננים כשהיא שולחת ארצה קרניים דקיקות, אך זה לא התאפשר. שום ענן לא היה מוכן לזוז קצת ולתת לחמה להציץ אלי.

The dark sky over the sea stretched the heavy clouds along the horizon from one end to the other. I came here to take some photos of the sunset, with the sun poking out through the clouds, and sending thin beams to the ground; but that wasn't possible. No cloud was ready to move a bit and let the sun peek at me.

עמדתי שם די מאוכזבת. ממרפסת ביתי נראתה השקיעה מרהיבה, אך הים הוסתר על ידי הבתים ממול ורציתי לכלול בצילומים גם אותו. עד שהגעתי אליו, אספו השמיים את כל העננים שיכלו לשים עליהם את ידם וחסמו לי את תוכנית הצילומים.

I stood there quite disappointed. The sunset was spectacular from my balcony, but the sea was hidden by the houses across the street, and I wanted to include it in my photos. Until I got there, the sky gathered all the clouds it could put its hands on, and blocked my photo-shooting plan.

היה קר. מאוד קר. הפנים קפאו לי וחשבתי שלא תזיק לי כוס קפה חמימה. אספתי את ציוד הצילום ואת עצמי ושמתי פעמי לעבר בית הקפה שבמעלה המדרגות. לפעמים, כשנסגר חלון, נפתחת דלת או אולי זה להפך?

It was cold. Very cold. My face froze and I thought that a nice warm cup of coffee might not hurt me. I gathered my photographic equipment as well as myself, and headed toward the coffee shop at the top of the stairs. Sometimes, when a window closes, a door opens, or perhaps it's the other way around?

הדלת חרקה עת פתחתיה, מכריזה בשאון רב על כניסתי. המקום היה ריק כמעט. מלבד המלצרית שעמדה מאחורי הדלפק, ישבה מישהי סמוך לחלון הגדול, בוהה אל הגלים הסוערים שהסתערו על החוף בנסיון להטביעו. שתיהן הפנו את ראשיהן לעברי; המלצרית מחייכת בהזמנה, השניה מבטת בי בשתיקה, פניה חסרות הבעה.

The door squealed when I opened it, announcing very loudly of my entrance. The place was almost empty. Apart from the waitress who stood behind the counter, there was somebody sitting near the big window, staring at the raging waves which raided on the beach in attempt to drown it. Both turned their heads towards me; the waitress welcoming with a smile, the other silently staring at me, no expression on her face.

יהודה פוליקר – איך קוראים לאהבה שלי (מלות השיר)

Yehuda Poliker – How is my love called

בדרכנו אליה לקפה נוסף ואף לעוגה, הדליקה השתקנית (שהתגלתה כדברנית מעניינת) את הרדיו במכונית. בראשית החדשות, בֵּרכה הקריינית את המאזינים ב"ערב טוב ושבת שלום", וחשבתי לעצמי שיש לומר רק "שבת שלום", ואת ה"ערב טוב" עדיף להשאיר לימות החול.

On our way to her place for another coffee and a cake as well, the silent woman (who turned to be an interesting chatter) turned on the radio in her car. At the beginning of the news, the announcer greeted the listeners with "good evening and Shabbat Shalom", and I thought to myself that she should have said just "Shabbat Shalom", and better leave the "good evening" to weekdays. After all, isn't it a Jewish country?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: