Monthly Archives: אפריל 2017

בין זכרון לזכרון From Memory to Memory

להקת חיל האויר – היה לי חבר היה לי אח

בין זכרון הנספים בשואה על מזבח לאומיותם, לזכרון חיילנו שחרפו נפשם על מזבח המולדת, אנו עוברים ימים לא קלים. מתום חגיגות המימונה ועד התחלת החגיגות לעצמאותנו, אנו נעים בזהירות בין גלי העצב, היגון והכאב.

From the commemorating day for the Jews that were murdered in the holocaust due to their nationality, to the commemorating day for our soldiers who lost their lives for our homeland, we go through difficult days. From the end of the Mimouna celebrations to the beginning of celebrating our independence day, we move cautiously between the waves of sadness, grief and pain.

israel-flag

הערב, בדיוק בשעה 20, נתכנס כולנו לשתי דקות דומיה כדי לכבד את זכרם הקדוש של חיילינו שנפלו על הגנתנו. שתי דקות של קונצנזוס ואחדוּת, בהן אין מחלוקות פוליטיות והכל עומדים דום ודומם. אין פלוגתא באשר לכבוד המגיע להם.

This evening, exactly at eight pm, all of us will get together in two minutes of silence in order to commemorate the holy memory of our soldiers who died while defending us. Two minutes of consensus and unity, where there isn't political disputes, and everybody stands in attention and in silence. There's no quarrel about the honour they deserve.

העמידה דום למשמע הצפירה כה טבועה בנו מגיל כה צעיר, עד כי אנחנו עושים זאת לא רק בפומבי, אלא גם בין כותלי בתינו, גם בהיותנו בגפנו, עת אף אחד אינו רואה אותנו. אנחנו מכבדים את זכרם. ימי הזכרון – הן זה של השואה והן של חללי צה"ל ופעולות האיבה – מאחדים אותנו כעם, כי במותם הם אפשרו לנו להקים את מדינתנו ולחיות לבטח, כי הם אלה המגֵנים עלינו.

The standing in attention to the siren is so engraved in us since childhood, until we do it not only in public, but also in our homes, between our private walls also when we are alone, where nobody can see us. We respect their memory. These two commemorating days – both the holocaust and the IDF fallen soldiers (and those who were murdered by hostile actions) – unite us as a nation, since by their death they allowed us to establish our homeland and live safely, as they are the ones who defend us.

חוה אלברשטיין – החיטה צומחת שוב


הערה כואבת:

יש אנשים עם לב של אבן. חבל שחברי כנסת מסוימים ובזויים לא השכילו לשים מחסום לפיהם כשצריך היה ובחרו לבזות את עצמם בצורה כל כך מבישה. וראש הממשלה, האפס החלול הזה, שמזכיר ומתהדר בכל הזדמנות, ובעיקר כשלא צריך, שהוא אח שכול, דוקא שם מחסום לפיו, הוא לא פצה פה ולא צפצף כדי להעיף את הבזויים משם ומחיינו בכלל. אלה אינם מיצגים את החברה הישראלית, בשום פנים ואופן לא!

 A Painful Comment:

There are people with a heart made of stone. It's a shame that certain Knesset members dreks, worthy of contempt, didn't shut their sewage mouth and chose to shame themselves in such a despicable way. And the prime minister, that hollow zero, who constantly reminds that he is a bereaved brother, especially when it's not called for, didn't emit a sound in order to throw these dreks away from there and out of our lives completely. They don't represent the Israeli society, no way!

קישורים כואבים:

מופע אימים של חברי כנסת שהתעמתו עם הורים שכולים

לאה גולדין לרה"מ: "הפכת אותנו לאויב העם", 19.4.17

האפס, העומד בראש הממשלה, אינו מגן על ההורים השכולים

במעלה הגבעה Up the Hill

Paul McCartney – Fool on the Hill

לילה. שקט. אני צועדת במעלה הגבעה. שם, למעלה, מקבץ של שיכונים ישנים, המקבלים את פני בברכה. זה הבית.

Night time. Silence. I'm walking up the hill. Up, there, a cluster of old housing projects that welcome me. That's home.

 

חמאה מלוחה Salted Butter

חמאה מלוחה תנובה salted butter Tnuva

לא אני צילמתי, כי אין להשיג I didn't take this photo since this can't be found

היתה פעם מחלבה ישראלית שהוקמה באהבה ועם חזון ומבוססת על עבודה עברית. היה היתה. עכשו זו אינה ישראלית יותר, משום שהיא נמכרה לסינים ב-2015 ומאז אין למצוא בחנויות חמאה מלוחה. מדהים עד כדי אבסורד איך במדינת ההיי-טק אין חמאה מלוחה.

Once upon a time there was an Israeli dairy that was established with love and vision, based on Hebrew labour. Once there was. Now it's not an Israeli company anymore, since it was sold to the Chinese in 2015, and there is no salted butter in the shops ever since. It's amazing up to absurd how there's no salted butter in the hi-tech nation.

אפשר לחשוב שחמאה מלוחה היא מותרות, ממש כמו הקוטג' 3% שגם הוא נעלם מן המדפים יחד עם עוד מוצרים שכרגע לא בא לי למנותם. זה קרה רק כי מאן דהוא החליט על כך, אולי משום שאין הם רווחיים לו.

One might think that salted butter is luxury, like the 3% cottage cheese which also disappeared from the shelves along with more products which I'm not in the mood to detail right now. It happened only because somebody decided not to produce them anymore, perhaps they aren’t profitable for them.

האמת, ממש לא אכפת לי מתנובה, כי אני לא קונה את המוצרים שלהם מאז הענין הנורא עם הסיליקון, שבמקום לסגור אותם לאלתר, נתנו להם קנס מגוחך, למרות הנזק הבריאותי שהשימוש בכימיקל הזה גורם. בחלב ובביצים הרי איני נוגעת, ואת הקוטג' שצרכתי קניתי מתוצרת "טרה". בזמן האחרון, מצאתי שהקוטג' הזה מקולקל כבר במקרר בסופר. כן, אני פותחת לבדוק, כמו אחרות כמוני, כדי לא להגיע הביתה ולגלות שזה התקלקל בחמש דקות שזה שהה בדרך, מחוץ למקרר.

To be honest, I really don't care about Tnuva, as I don't by any of their products since the horrible fiasco with the silicon, that instead of closing them immediately, the got a ridiculous fine, despite the health damage that chemical can cause. I don't touch milk or eggs, and I used to buy cottage cheese produced by "Tara". Lately, I found out that their cottage cheese has gone off at the dairy fridge in the supermarket. Yes, like others I do open to check it to make sure that when I get home I won't find out that is went off during the five minutes it stayed out of the fridge on my way home.

מה שמדהים, זה ש"טרה" אינה מיצרת חמאה מלוחה, כלומר: אין תחרות. לתשומת לבו של השר "החברתי" וחבר מרעים שמרעים איתנו ללא הרף.

It's pretty amazing that "Tara" doesn't produce salted butter, meaning: there is no competition. For the attention of the "social" minister and his associates who cause us so much trouble non stop.

תאטרון אורנה פורת – שיר העבודה והמלאכה

לזכור? לשכוח? Remember? Forget?

The Brothers FourTry to Remember

הם הולכים ומתמעטים, נשמטים מאיתנו כמעט מדי יום. עוד מעט לא יהיה עם מי לתקשר כדי לחלץ עדות חשובה מיד ראשונה של מה היה שם, שלא לדבר על איך היו החיים שלהם בילדותם, בנערותם, בהתבגרותם. מה נעשה, אם בכלל, כדי לתעד את קיומם? עוד מעט ואף אחד שחוה את התופת על בשרו לא יהיה עוד עימנו.

They are decreasing, they are slipping away almost every day. Soon, there won't be anyone to interact with in order to rescue important first hand evidence about what happened there, not to mention evidence about how as their life in the childhood, adolescence, adulthood. What is being done, if at all, in order to document their existence? In a short while, nobody who experienced hell on their own flesh won't be with us anymore.

Eleni VitaliAsma Asmaton

המספרים הסטטיסטיים שיש למשרדי הממשלה מגוונים ומוזרים. באחת התוכניות שמעתי שמספר ניצולי השואה החיים בקרבנו הוא 256,000 ובאחרת – נקבו במספר המשוער של 180,000 נפש (הניסוח היה: "כ-180,000"). מה זה, איך יכול להיות שאף אחד אינו יודע במדויק?

The statistics the ministries of the government are diverse and weird. I heard on one of the programs that the number of holocaust survivors who are living among us is 256,000, and on another – they said it's approximately 180,000 (the phrase was: "about 180,000"). I wonder how come nobody knows the exact number, I really do!

Josh GrobanTry to Remember

בהתחלה, אחרי השחרור ובמשך שנים רבות אחרי כן, הם לא היו מסוגלים לדבר על מה שעברו. המוח אינו מסוגל לעכל מאורעות כאלו והיה גם הצורך הטבעי לבנות חיים חדשים. ילדיהם, הדור השני לשואה, חוו על בשרם את התוצאות, גם אם זה לא היה בצורה גלויה או מודעת. פשוט ינקת, יחד עם חלב אמך, את הנוראות שזו חוותה. זה נכנס לנו ל-DNA ונשאר טבוע עמוק בנו.

At the beginning, after they got released and for many years later, they couldn't speak about what they went through. The mind can't digest this kind of events, and they had the natural need to build a new life. Their children. The second generation of the holocaust, experienced the consequences first-hand, even if it wasn't visibly or consciously. With our mother's milk, while being breast fed, we just received the horrible experience she went through. It got into our DNA and stayed imprinted in us.

Maria Farantouri – Asma Asmaton


כעם, עלינו לשמר את זכרונותיהם, את מורשתם, את החוליות החסרות שהושמדו. אנחנו חייבים זאת לעצמנו ובעיקר להם.

As a nation, we must preserve their memories, their legacy, the missing links that were destroyed. We owe it to ourselves, and mainly to them.

מצוה ביום A Mitzvah per Day

Ed SheeranSupermarket Flowers

בתור לקופאית בסופרמרקט, אני תמיד מביטה בעומדים אחרי לבדוק אם יש להם פחות מצרכים ממני כדי לתת להם את תורי. ככה זה כשיש לך זמן ואין לך לאן למהר. החיים יפים.

At the queue to the checkout person in the supermarket, I always watch the people standing behind me to check if they have fewer groceries than me in order to give them my place. That's how it goes when one has time and there's nowhere to hurry too. Life is beautiful.

Mickey Mouse Mother and Child go to Shopping

 

היא הצטרפה אל התור שלי, בידה שקית ניילון עם מספר קטן של מצרכים בתוכה. אני בוחנת את הכבודה ונראה לי שמגיע לה לעבור לפני. "פאז'אלסטה", אני מאירה לה פנים ומחוה לה בידי.

היא מביטה בי במבט חודר (הן תמיד מביטות בי ככה…) ומחליטה לחייך אלי. "זה בסדר", היא עונה לי במבטא צרפתי ממיס (ואני חשבתי שהיא רוסיה…), "יש לי זמן."

"אוקיי", אני אומרת בנימוס.

"גם לך אין הרבה", היא מוסיפה.

She joined at my queue, a plastic bag with a few groceries in her hand. I examine her luggage and it seems that she deserves to go before me. "Pazalsta" (пожалуйста), I am being nice and gesture with my hand.

She stares at me with a deep gaze (they always gaze at me that way…) and decides to smile at me. "It's OK", she answers with a melting French accent (and I thought she was Russian…), "I have time."

"OK", I say politely.

"You don't have many groceries yourself", she adds.

Kids Shopping – Supermarket

 

"אני מקפידה לעשות לפחות מצוה אחת ביום", אני מסבירה לה את פשר נדיבותי.

"זה בסדר", היא שונה, "העיקר הכוונה. היתה לך כוונה טובה, אבל אני לא ממהרת, כך שזה נחשב לך כאילו עשית את המצוה."

כאילו זה לא כמו שעושים, אני רוצה להגיד לה, אבל למה לי להתווכח עם אשה שנראית נחמדה כל כך? אני מנידה בראשי להסכמה שקטה.

"I try to do at least one Mitzvah per day", I explain to her the meaning of my generosity.

"It's OK", she repeats, "the intention matters. You had a good intention, but I am in no rush, therefore it is considered as if you did the Mitzvah."

As if isn't like when it's actually done, I want to say to her, but why should I argue with such a nice lady? I nod with my head in a silent approval.

Baby Panda's Supermarket

מאוהבת Amoureuse

 

Véronique SansonAmoureuse

השיר הזה התנגן לי כל היום בראש.

שפתי חתומות…

This song played in my head all day long.

My lips are sealed…

 

Kiki DeeAmoureuse

היו אלה ימים אחרים Those Days were Different

דודו פישרהעיירה בוערת

Dudu FisherEs Brent

לאמי זצ"ל לא היה מספר על הזרוע. השואה לא הותירה בה צלקות חיצוניות, אך היא סבלה רבות מסיוטים שלא הרפו ממנה עד סוף ימיה.

My late mother of blessed memory didn't have a number on her arm. The holocaust didn't left external scars on her, but she suffered a lot from nightmares that didn't let go of her until the end of her days.

שואה, גבורה, השרדות Holocaust, heroism, survival

שמיים מעוננים מעל ערבו של יום קשה Cloudy sky over the evening of a hard day 23.4.2017

שמיים מעוננים מעל ערבו של יום קשה    Cloudy sky over the evening of a hard day 23.4.2017

השמיים בהחלט חשו את גודל היום הזה והתכסו בעננים. היה אפילו קריר. שנה אחרי שנה איננו שוכחים, אסור לנו, כי הרי בכל דור ודור קמים עלינו להשמידנו ועלינו להיות מוכנים להגן על עצמנו.

The sky certainly sensed the importance of this day and covered themselves with clouds. It was even chilly. A year after year we do not forget, we are forbidden to do so, since each generation we have enemies who wish to destroy us, and we must be ready to defend ourselves.

שמיים מעוננים 23.4.17טe

הלקח של רצח העם שלי לא נלמד וישנם פושעים אשר מנסים להכחיש את אשר עשו לנו הנאצים הארורים, ימח שמם. איזה עולם!

The lesson of my people's genocide hasn't been learned, and there are criminals who are trying to deny what the cursed Nazis did to us, may they be damned forever. What a world!

שמיים מעוננים 23.4.17הe

מבחינתנו As Far as We're Concerned

Pink Floyd – Us and Them

מבחינתנו, מה אכפת לנו? למה שיזיז לנו משהו? העם גם ככה מטומטם ובולע את כל הצפרדעים שאנחנו מאכילים אותו. במקום לתקצב את מה שבאמת חשוב, את מה שהעם באמת צריך – אנחנו דואגים לכסאותינו בקואליציה ואחרינו (אם יהיה בכלל "אחרינו") המבול. אנחנו מסובבים בכחש את העם המטומטם שבחר בנו, נותנים לו לחם בסיסי "בפיקוח" (לחם שחור שאין לו שום ערך תזונתי, חלב שמזיק לבריאות הצורכים אותו), ושעשועים לאחז את עיניו, כמו הורדת מסים על טלפונים סלולריים.

As far as we're concerned, what do we care? Why would we care pay any attention? The people are so stupid and swallow all the frogs we feed them. Instead of budgeting what's really important, what the people really need – we take care of our sits in the coalition, and we don't care about the future at all, if there will be any. We deliberately deceive the idiots who voted for us, by giving them basic bread (black simple bread which has no nutritional value, milk that damages the health of its consumers) and circuses to blind them, like reducing taxes on cellular phones.

הרוב בקואליציה מגחך בכל פה (גם אם זה בסתרי חדרים ולא בגלוי, ודאי לא בפניו) על שר האוצר "החברתי" והשטויות הפופוליסטיות שלו שהוא מביא בכל פעם. הוא ממש נלעג, הבדיחה המהלכת הזה. במקום לדאוג לחלשים באמת, הוא דואג לעצמו. כמו שעושה ראש הממשלה ושאר השרים בממשלה.

Even if it's not to his face, the majority in our coalition makes big fun of the "social" Ttreasure Minister and his populist nonsense which he brings on each time. He is really ridiculous, this walking joke of a minister. Instead of taking care of the really weak people, he's taking care of himself. As does the prime minister and the rest of the ministers in the government.

איפה תקציבים מתאימים לעניים, אלה שאין להם איך להאכיל את ילדיהם, שאולי בחרו בו בתקוה שיעשה כאן מהפך? למה אין הוא דואג להוציא אותם ממעגל העוני? היכן הקצאת משאבים הולמים עבור ניצולי השואה שעדיין חיים בקרבנו, כדי לאפשר להם חיים בכבוד? למה אין אנו ממלאים אחר כל צרכיהם כדי שלא יצטרכו להתחנן לפת לחם בערוב ימיהם?

Where are the appropriate budgets for the poor, those who can't feed their children? Maybe they voted for him hopping he would make the change here, but reality hit them? Why doesn't he take the necessary measure to pull them out of the poverty circle? Where is the proper allocation of resources for the holocaust survivors who still live among us, in order to provide them a respectful life? Why don't we fulfil all their needs so they won't have to beg for a slice of bread in their twilight days?

למה, בעצם שנדאג לרווחת העם? מה אכפת לנו מרווחת העם? הרי המטומטמים מצביעים עבורינו גם ככה.

Why should we worry about the people's welfare? What do we care about the people's welfare? The idiots do vote for us anyway.

Rare Bird – Sympathy

פיתולים Curves

The Corrs – The Long and Winding Road +

G-d only Knows What I'd be Without You

גופי מותאם אל פיתולי גופך

אני מסרבת להנתק ממך

בלתי מסוגלת לעזוב

כל ישותי מצטמררת, מסתמרת

עת אני מעבירה את שפתי על רכות עורך

כמה חבל שהבוקר הגיע

ועלי להתמודד עם יום תפל נוסף

בלעדייך

My body adapts to the curves of your body

I refuse to distance myself from you

Unable to let go

My whole being tingles, tickles

When I brush my lips over your soft skin

Such a shame that morning has arrived

and I have to face another tasteless day

without you

Paul McCartney – The Long and Winding Road + My Love