לא כיף להיות אני It's Not Fun Being Me

לילה ברחוב בחדרה, הכל מטושטש Night on a street in Hadera, it's all blurred

לילה ברחוב בחדרה, הכל מטושטש Night on a street in Hadera, it's all blurred

יצאתי מבילוי כייפי עם הנכדים אחר הצהרים. צועדת לעבר ביתי. קצת קריר, אך לא נורא, למרות שאני בבגדים קצרים עדיין. ירח ממעל, חמימות נעימה בתוך הלב, רגלי צועדות בקצב סביר שמתאים לי – לא מהיר מדי וגם לא איטי כל-כך.

I had a fun pastime with my grandchildren this afternoon. Going back home, it was a bit chilly, but not so bad, even if I still wore short cloths. A moon above, pleasant warmth inside my heart, my feet walk at a reasonable pace which suits me – not too fast, but yet not too slow either.

ירח מפיץ אור נגוהות The moon spreads out bright light

הירח מפיץ אור נגוהות The moon spreads out bright light

היא מתקשרת לשאול אם אני פנויה. לפעמים יש לאנשים עיתוי מדהים. "כן, אני פנויה", אני עונה ומדווחת לה על הכיף שהיה לי עם הנכדים ושאני בדיוק בדרכי לביתי. תמיד כיף לי איתם. היא נאנחת ומשתתקת. אין לי מושג מה האנחה הזו עושה פה וכשאיני יודעת משהו, אני מעדיפה לשאול, גם אם זה יתפרש כחטטנות. שיהיה. פולניה חטטנית.

She calls if I'm free. Sometime people have an amazing timing. "Yes, I'm free", I answer and report about the fun I had with the grandchildren, and that I'm just on my way home. I always have fun with them. She sighs and falls silent. I have no idea what does this sigh do here, and when I don't know something, I prefer to ask, even though this could be interpreted as prying. Whatever, I don't care. A prying Polish woman.

הקפה שלה טעים, כך גם שתי פרוסות העוגה. למרות הכרותינו הקצרה, היא כבר הספיקה לקלוט שאני אוהבת לטעום פרוסה מעוגת השוקולד וגם מעוגת הגבינה, כי אף פעם איני יכולה להחליט על סוג אחד.

Her coffee is tasty, so is the two cake slices. Despite of our brief acquaintance, she had already got it that I like to taste a piece of the chocolate cake and also from the cheese cake, since I can never decide on only one sort.

"אז מה", אני פותחת את הנושא, "למה נאנחת כשדיברתי על הכיף עם הנכדים?"

היא שולחת אלי מבט קצר ומיד מורידה את עיניה, שותקת. ניכר בה שהיא מהססת. בכל זאת, כמה זמן אנחנו מכירות? "זה סיפור ארוך", היא מואילה בסוף להשיב, "אבל במשפט אחד אני יכולה לומר שלא כיף להיות אני."

"לא כיף להיות את?" אני תוהה בקול רם.

"לא." תשובה קצרה, אך פסקנית.

"So", I open the subject, "why did you sigh when I told you about the fun I had with my grandchildren?"

She sends me a short gaze and immediately lowers her eyes, silent. I is obviously seems hesitant. After all, how much time do we know each other? How much can she trust me? G-d forbid, I might use what you would tell me against her… "It's a long story", she was finally kind enough to respond, "but in one sentence I can say that it's not fun to be me."

"Not fun to be you?" I wonder aloud.

"No." A brief but decisive answer.

 

הקפה איבד מטעמו.

The coffee lost its taste.

 

סגור להשארת עקבות, אבל ניתן לפרסם תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: