כינורות מתרחקים Walking Away Violins

Al Grant – Distant Drums

 

אף פעם אי אפשר לדעת מראש. את יכולה לתכנן, להכין את עצמך לדבר מסוים, אך המציאות מתרחשת לפי איך שבא לה. שום תכתיב מאיתנו, בנות ובני האנוש, לא יועיל.

You never know in advance. You can plan, prepare yourself for a certain thing, but reality happens as it pleases. No dictate from us, humans, could help.

כולה כינורות, אני אומרת לעצמי, אבל הצלילים מרטיטים את הלב, חודרים אל הנשמה ונשארים שם למשך זמן. יותר מדי זמן, עד שגם בכוח אי אפשר לעקור אותם.

It's just violins, I say to myself, but the sounds vibrate the heart, penetrate the soul and stay there for a while. Too long to force them to be uprooted.

ובחוף, עת פסעתי על החול הרך, הרטוב, יכולתי לשמוע מבעד לנהמת הגלים את נעימת הכינורות המתרחקים אט-אט.

And on the beach, while walking on the soft, wet sand, I could hear through the wailing of the waves the tune of violins moving slowly away.

VivaldiWinter

♀♀

בתמצית:

עד שמגיע היום בו כבר איננו רוצות עוד דבר זו מזו. איני יודעת איך זה קורה, אם זו היא או אני או שתינו (קרוב לודאי – כל אחת מהכיוון שלה), אך זה קורה.

In essence:

Until the day comes when we no longer want anything from each other. I don't know how it happens, if it's her or me or both of us (probably – each from her own direction), but it happens.

מיכה שטרית ועמיר בניוןשני סיפורי אהבה קטנים

Micha Shitrit & Amir Benayoun – Two Little Love Stories

סגור להשארת עקבות, אבל ניתן לפרסם תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: