ארכיון חודשי: דצמבר 2017

אלוהים חדש Novy God

Новый Год

אבבא – שנה טובה ומאושרת

AbbaHappy New Year

בתחזית אמרו שהגשם יחל לרדת בערב. לא חשבתי על זה יותר מדי כשיצאתי אחר הצהרים להביא את הפסנתר שקניתי לנכדים מהחנות במתחם גן שמואל. בשמיים שטו עננים מפוזרים, לא ממש בשורה לגשם.

The forecast said the rain would begin to fall in the evening. I did not think too much about it when I went out in the afternoon to fetch the piano I had bought for my grandchildren from the shop in the Gan Shmuel compound. There were scattered clouds in the sky, not quite a prediction for rain.

ירדתי מן האוטובוס בתחנה שידעה פיגוע אף היא ושמתי פעמי לעבר המתחם. ברגע שנכנסתי אל החנות, נשמע קול רעש שבקע מן הגג. טיפות גשם כבדות שהתאפקו מלרדת עד שאמצא מקום מחסה, התדפקו בכוח, מרעישים בכל כוחם.

I got off the bus at the station, which also knew a terrorist attack and headed toward the compound. As soon as I went into the shop, there was a noise coming from the roof. Heavy raindrops that would hold back until I found a place to shelter, knocked hard, rumbling with all their might.

"נובי גוד", אמרה אחת הקונות לקופאית. "נובי גוד", ענתה לה הקופאית במאור פנים. אלוהים חדש, תרגמתי לעצמי. לא ידעתי שהישן, המוּכָּר, עזב.

"Novy God", one of the shoppers said to the cashier. "Novy God", the cashier replied smiling. A new God, I translated myself. I did not know that the old one, the one we know, had left.

ברלה Berale

 

שבלול מטייל בחצר A snail strolling in the yard

שבלול מטייל בחצר A snail strolling in the yard

שבת נעימה עם הנכדים בחצר הבית.

A pleasant Shabbat with the grandchildren in the yard of the house.

יוסלה ואני משחקים בכדור, בועטים, רצים (בעיקר הזאטוט, אני מתנהלת בנחת), מוסרים זה לזה. כיף לנו.

Yossale and I play ball, kick, run (especially the toddler, I just stroll leisurely), handing over to each other. We're having fun.

לפתע, מגיח אלינו אחיו הבכור, אסיף, בצהלות שמחה, בידו שבלול. "ראו מה מצאתי!" הוא קורא בקול.

Suddenly, his older brother, Assif, comes to us, cheerfully, with a snail in his hand. "See what I found!" He calls aloud.

יוסלה ואני עוצרים את הכדור ואת מרדפנו זו אחר זה. החלזון מכונס בתוך קונכייתו הגדולה. מן הסתם מנסה להבין למה מטלטלים אותו ומה הרעש הזה שהיצורים הגדולים מרעישים סביבו.

Yossale and I stop the ball and our chasing each other. The snail is nestled in its big mollusc shell. Probably trying to figure out why it was being shaken, and what is that noise the big creatures were making around him.

אני עוצרת בעד עצמי מלהביע את הגועל שאני חשה. אין שום סיכוי שבעולם שאגע בדבר הזה.

I stop myself from expressing the disgust I feel. There's no way I'd ever touch this thing.

 

ברלה בוא לגן

Berale goes to Kindergarten

 

 

חליטת קפה Scalding Coffee

My kind of coffee

My kind of coffee

"טעים לך?" היא שאלה בקול ענוג.

"טעים לי", עניתי בקול רך.

"Is it tasty?" She asked gently.

"Yes, it tastes good," I answered softly.

Amazing Coffee culture around the world

חלומות נשכחים Forgetting Dreams

מאמא קס אליוטחלום עלי חלום קטן

Mama Cass EliotMama Cass EliotDream a Little Dream of Me

היום שלי מתחיל עם שיר. בכל בוקר יש שיר אחר שמתנגן לי בראש. אני משערת שזה בהתאם לחלומות שחלמתי בלילה.

My day starts with a song. Every morning there's another song that plays in my head. I suppose this is in line with the dreams I had at night.

היו זמנים בהם זכרתי את החלומות שלי. אחר כך התחלתי לשכוח. לפעמים, היה איזה בדל חלום מבליח לי מיד כשהייתי מתעוררת. לפעמים, היו חלקים נוספים חוזרים אלי במהלך הבוקר וקצת אפילו בצהרים. בזמן האחרון זה כבר לא קורה. אני מתעוררת עם השיר, אך איני זוכרת כבר את החלום שעורר אותו.

There were times when I remembered my dreams. Then, I began to forget. Sometimes, a dream stub would flicker to me as soon as I woke up. Sometimes, other parts came back to me during the morning and a little at noon. Lately it has not happened. I wake up with the song, but I do not remember the dream that triggered it.

 

אבל סיפרתי לך But I Told You

נט קינג קול ונטלי קולבלתי נשכחת

Nat King Cole & Natalie ColeUnforgettable

יש גיל, שממנו מצבנו רק מתדרדר. אין תרופה ואי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.

There is an age, from which our situation only deteriorates. There is no cure and it is impossible to turn back the clock.

"את יודעת", היא אומרת לי, "חשבתי שתזכרי."

גבותי עולות בתהיה. מה כבר הייתי אמורה לזכור? אני מפשפשת במהירות בנבכי התאים המאוד אפורים, מה כבר שכחתי?

"You know," she says to me, "I thought you'd remember."

My eyebrows are rising in wonder. What was I supposed to remember? I rummage through the depths of the very grey cells, what have I forgotten?

"את לא זוכרת, הא?" קולה תמה.

"אפשר לדעת על מה את מדברת?" אני מנסה לקבל רמז.

"את מהתלת בי?"

"נראה לך?"

שתינו יהודיות, כך ששיחה מעין זו, של שאלות וללא תשובות, הינה חזון נפרץ למדי ויכולה להמשך לנצח.

"You do not remember, huh?" Her voice is puzzled.

"May I know what you're talking about?" I try to get a clue.

"Are you kidding me?"

"You think?"

We are both Jewish, so a conversation of this kind, with questions and without answers, is a quite common phenomenon and can continue forever.

כדי שלא נשאר ערות עד אור הבוקר (הרי אין תקוה שאזכר), היא מקצרת תהליכים ומספרת לי מה שכביכול שכחתי. אין לי שמץ של מושג על מה היא מדברת. מבחינתי, עד כמה שזכרוני המתעתע מגיע, היא מעולם לא דיברה איתי על זה.

In order not to remain awake until the morning light (there is no hope I will remember), she shortens processes and tells me what I had as though forgotten. I have no idea what she's talking about. For me, as far as my deceptive memory is concerned, she never spoke to me about it.

"אבל סיפרתי לך!" היא קוראת בקול נחוש.

"איך סיפרת לי? אני ממש לא זוכרת! ודאי סיפרת את זה למישהי אחרת וחשבת שזו אני." גם זו אפשרות בגילנו.

"אני בטוחה שסיפרתי לך."

אהה, אני חושבת לעצמי, עכשו זה 'אני בטוחה שסיפרתי לך' המהוסס וכבר לא 'אבל סיפרתי לך' עם סימן הקריאה הנחוש. "מה להגיד לך", אני משיבה, "אם את בטוחה שסיפרת לי, אז מצבי חמור הרבה יותר ממה שדמיינתי לעצמי."

"But I told you!" She calls in a determined voice.

"How did you tell me? I really don't remember! You must have told this to someone else and thought it was me." This is also an option at our age.

"I'm sure I told you."

Aha, I think to myself, now it's a hesitant 'I'm sure I told you' and no longer 'but I told you' with the insistent exclamation mark. "What to tell you," I reply, "if you're sure you told me, my situation is much worse than I imagined."

כרגיל, כשאני אומרת משהו מסוים – היא חשה דחף בלתי נשלט לומר בדיוק את ההפך. "לא, מה פתאום!" היא מזדעקת. "מצבך בסדר גמור בהתחשב לגילך. הרי אינך נוטה לשכוח פרצופים של הקרובים לך, אלה שאת אמורה להכיר."

"עדיין לא", אני מרגיעה אותה ואת עצמי, "אבל איך יכול להיות ששכחתי את מה שאת אומרת שסיפרת לי? זה לא דבר שאני אמורה לשכוח. זה נראה לי מוזר מאוד."

As usual, when I say something – she feels an uncontrollable urge to say exactly the opposite. "No way!" She cries out. "Your situation is fine considering your age. After all, you don't tend to forget the faces of those close to you, the ones you're supposed to know."

"Not yet," I reassure her and myself, "but how can I have forgotten what you say you told me? It's not something I'm supposed to forget. It seems very strange to me."

מרלן דיטריך בהופעה חיה בלונדון 1972

Marlene Dietrich Live In London 1972

חשמל זורם Electricity Flows

חשמל זורם Electricity flows

חשמל זורם Electricity flows

נגעתי. לא הייתי צריכה לעשות זאת. אין לי מושג מה דחף אותי לזה. מאז, חיי אינם חיים.

I touched. I should not have done that. I have no idea what pushed me into it. Since then, my life is not the same.

רותי נבון – חשמל זורם בכפות ידיך [מלים]

Rutty Navon – Electricity Flows Between Your Hands

 

סלט פירות Fruit Salad

קערת תותים A bowl of strawberries

קערת תותים A bowl of strawberries

היא הביאה לי תותים. אף אחת לא הביאה לי תותים לפני כן. כבר התחלה טובה.

She brought me strawberries. No one brought me strawberries before. That's a good start.

בילדותי, היתה אמי נוהגת למעוך במזלג את התותים שקנתה אצל הירקן השכונתי, להגיר עליהם את מלוא הגביע של שמנת חמוצה רגילה, לבזוק בנדיבות סוכר על הבלילה ולערבב היטב כדי שהסוכר ימס. אהבתי לראות איך השמנת הלבנה הופכת לורודה ואז לטרוף את התערובת שהיתה לי טעימה להפליא.

As a child, my mother used to crush with a fork the strawberries she had bought at the neighbourhood vegetable store, to pour the whole cup of ordinary sour cream on them, to generously sprinkle sugar on the blend and mix it well so that the sugar dissolved. I loved watching the white cream turning into pink and then devour the mixture that was very tasty.

עם השנים, עברתי מלצרוך שמנת חמוצה לצריכת לבן רגיל. לטעמי, תותים ולבן אינם הולכים יחד; לכן, אני מעדיפה לאכול אותם שלמים – אם בפני עצמם או כחלק מסלט פירות. הערב, הכנתי לנו סלט פירות.

Over the years, I switched from sour cream to regular soured milk. In my opinion and taste, strawberries and white do not go together; therefore, I prefer eating them whole – whether on their own or as part of a fruit salad. Tonight, I made us a fruit salad.

סלט פירות Fruit Salad

סלט פירות Fruit Salad

ערב חג המולד 2017 Christmas Eve

חג מולד שמח ! Merry Christmas

חג מולד שמח ! Merry Christmas

העולם מכין עצמו לחגוג הלילה בחצות את הולדתו של היהודי. אצלנו, במדינת ישראל, ארץ היהודים, יום חול רגיל.

The world is preparing itself to celebrate the birth of the Jew at midnight. We, in Israel, the land of the Jews, have a normal weekday.

 

סנטה קלאוס ואני Santa Claus and me

סנטה קלאוס ואני Santa Claus and me

תמונות שצילמתי בנצרת בערב חג המולד 2011

Photos I've taken in Nazareth on Christmas Eve 2012

מתי זו שאלה גדולה When is a Big Question

אנגלברט המפרדינק – מתי, מתי, מתי

Engelbert HumperdinckQuando, Quando, Quando

כמו עם מזל, דברים רבים בחיים תלויים בעיתוי מוצלח. לפעמים אנו ברות מזל ליפול על עיתוי מוצלח.

As with luck, many things in life depend on the right timing. Sometimes we are lucky to fall on a good timing.

 

הסל לא ציין מתי The Basket did not Specify When

אריק איינשטייןגברת עם סלים

Arik Einstein – Lady with Baskets

מאז אני זוכרת את עצמי אני אופטימית, לוקחת את החיים מן הצד החיובי שלהם ורואה את חצי הכוס המלאה. כזו הייתי מאז ומתמיד.

Since I can remember myself, I was always optimist, taking life from its positive side and seeing the glass half full. I've always been like that.

יום ששי, יום השלמות קניות לקראת השבת הבאה עלינו לטובה. לקחתי איתי שלושה סלים: האחד, זה שקניתי בסטונהנג', אותו אני לוקחת איתי הרבה ולא רק לקניות; שני האחרים, אלה התיקים שקונים בסופרמרקטים – אחד, חדש יחסית (כשנה בשרותי) והשני, ישן יותר, שְׂבַע סחיבות וימים. זה האחרון, רמז לי, עת נטלתי אותו הבוקר, שימיו ספורים. מה שהסל לא טרח לציין, זה את המועד המדויק בו הוא מתכוון לשבוק חיים.

Friday, the day of completing shopping for the coming Shabbat. I took three baskets with me: the first was the one I bought in Stonehenge, which I take with me a lot and not just for shopping; The other two are the bags you buy at supermarkets – one, relatively new (about a year in my service) and the other, older, sated of schlepping. The latter hinted to me, when I took it this morning, that its days are numbered. What the basket didn't bother to mention, was the exact time it was intended to pass away.

הבטתי על הסל וזה נראה מסוגל להחזיק מעמד גם היום. היתה לי הרגשה שזה לא יחזיק מעמד זמן רב, אולי עוד שתיים-שלוש קניות וזהו. זה היה בסדר מבחינתי. יש עוד לפחות תריסר סלים המחכים לתורם לסחוב את קניותי.

I looked at the basket and it seemed able to hold on today too. I had the feeling that it would not last long, maybe two or three more shopping and that would be it. That was fine with me. There are at least a dozen baskets waiting for their turn to carry my shopping.

המצרכים עברו בקופה וסודרו בסלים לפי משקלם. אני נוהגת לשים בסל מסטונהנג' את המצרכים הפחות כבדים, משום שאין לו רצועות ארוכות שאפשר להכתיף וקשה לי כבר לסחוב בידיים. כשניסיתי להרים את אחד הסלים כדי להכתיפו, התחצפה אחת הרצועות ונקרעה. חשבתי לעצמי שאולי כדאי שאקנה סל אחר במקום זה, אך לאחר שהעפתי בו מבט נוזף ומתרה, הייתי בטוחה שזה לא יעז לעשות לי בעיות ויחזיק מעמד עד הבית. קשרתי את הרצועה שנקרעה לצורת לולאה, כך שיכולתי לשאת את הסל על כתפי כשידי אוחזת בלולאה.

The groceries went through the cash register and I arranged them in baskets according to their weight. I usually put in the basket from Stonehenge the less heavy ingredients, because it does not have long straps that can be put on my shoulders and I cannot carry the baskets with my hands anymore. When I tried to lift one of the baskets to put it on my shoulder, one of the straps got cheeky and torn. I thought to myself that maybe I should buy another basket instead, but after giving it a reproachfully and warning look, I was sure he would not dare to make trouble for me and would last all the way to the house. I tied the torn strap to a loop shape, so that I could carry the basket on my shoulder with my hand holding the loop.

ידית לולאה Loop handle

ידית לולאה Loop handle

הצלחתי להגיע בשלום אל שפת הכביש הסואן, מרחק של כחמישים מטרים מהסופר. כל אותה עת, הייתי מודעת לסל המועד לפורענות והזהרתיו לבל יחרוג מהכללים, כלומר: שלא יעשה שטויות ולא יתפרע, כי אחרת יהיה מצבי לא נעים, אולי אפילו חמור. בזמן שחשבתי על זה, לא דמיינתי לעצמי מה יקרה אם זה יחליט להמרות את פי ואזהרותי, פשוט התרכזתי בלשמור על הסל, בעיקר על ידיותיו. מעבר לזה לא הרחקתי חשוב.

I managed to reach safely the edge of the busy road, about fifty meters from the supermarket. All the while, I was aware of the hazardous and for calamity basket, so I warned it not to diverge the rules, that is: it wasn't to do any nonsense and not go wild, because otherwise my situation would be unpleasant, even severe, possibly. While thinking about it, I couldn't imagine what would happen if it decided to disobey me and my warnings, I just concentrated on keeping the basket, especially its handles. Beyond that, I didn't think far.

אחרי שחיכיתי לתנועה שזרמה בחלק הכביש משמאלי לימיני לחלוף, חציתי בהצלחה את המעבר הזה, הראשון והגעתי לאי התנועה שחצה בין שני חלקי הכביש. עכשו היה עלי להמתין עד שהתנועה שזרמה מימיני לשמאלי תחלוף והכביש יהיה עביר. בכל הזמן הזה שמתי עין על הסל והתפללתי שאם יחליט זה בכל זאת להתמרד, שזה לא יהיה באמצע הכביש. אין לי מושג למה קיננה בי המחשבה שהמרד שלו יוכרז דוקא היום.

After waiting for the traffic flowing down the road from my left to my right to pass, I successfully crossed this passage, the first, and reached the traffic island that intersected between the two parts of the road. Now I had to wait until the traffic flowing from my right to my left would pass, and the road would be passable. All this time I kept an eye on the basket and prayed that if it decided to rebellion in spite of my warnings, it would not be in the middle of the road. I have no idea why the thought that its rebellion would be announced today from all days, was on my mind.

גם את החלק הזה של הכביש חציתי בשלום והגעתי לצד השני שמחה וטובת לב. אמרתי לעצמי וגם לסל, שאם הגעתי עד הלום, הרי שאצליח להגיע בשלום הביתה, למרות שזה היה במרחק של כ-20 דקות הליכה משם. אין לי מושג למה הייתי אופטימית. מבחינתי, לחצות את הכביש הסואן בלי שהסל יתפרק לי – היה השג יפה מאוד. טעיתי. הספקתי לצעוד כעשרים מטרים עד לתחנת האוטובוס הקרובה ואפילו שקלתי לותר על הצעידה ולקחת אוטובוס. זה נוסע שלוש תחנות עד די סמוך לדירתי. משם, זה ענין של כחמש דקות הליכה. לא ממש נורא. אבל נראה שלסל שלי היתה תוכנית אחרת.

I crossed this part of the road safely as well, and came to the other side happy and joyful. I told myself and to the basket too, that if I got to this point, I would be able to get home safely, even though it was about a 20-minute walk from there. I have no idea why I was optimistic. As far as I was concerned, crossing the busy road without the basket breaking apart – was a very good feat. I was wrong. I managed to walk about twenty meters to the nearest bus stop and even considered to give up walking and take a bus. It takes three stops until it comes fairly close to my apartment. From there, it's a matter of about five-minute walk. Not really bad. But my basket seems to have had a different plan.

סל קניות קרוע A torn shopping basket

סל קניות קרוע A torn shopping basket

בעודי צועדת בנחת ושוקלת אם להמתין לאוטובוס או להמשיך ללכת, החלטתי שאם אגיע לתחנה ואראה אוטובוס מתקרב, אקח אותו, ואם לא – אמשיך ללכת עד הבית או אולי עד התחנה הבאה ואראה מה יקרה שם, אם יגיע אוטובוס ואם לאו. כשלושה מטרים מתחנת האוטובוס, החליט הסל עבורי ופתר את הדילמה. ללא שום אזהרה או סימן בולט לכך, הידית הרימה ידיים מהמשקל שנשאה ונקרעה. התנועה הפתאומית של משקל כל המצרכים שנטו לצד אחד, גרמה לסל להפרם בתחתיתו ולרוקן את תכולתו על המדרכה. חצוף שכמותו! עמדתי במשך מספר דקות, מנסה לאסוף את עצמי ולתכנן את צעדי. היה לי ברור שהסל הזה אינו שמיש יותר וגם כי הסל השני, שהראה סימנים של ציות ויציבות, לא יוכל לשאת גם את המצרכים האחרים.

As I walked leisurely contemplating whether to wait for the bus or keep going, I decided that if I got to the bus stop and saw a bus approaching, I would take it, and if not – I would continue to the house or maybe to the next stop and see what would happen there, if a bus arrived or not. About three meters from the bus stop, the basket decided for me and solved the dilemma. With no warning what so ever or obvious sign of it, the handle gave up dud to the weight it carried and split open. The sudden movement of the weight of all the groceries tending to one side, caused the basket to be torn at the bottom and empty its contents onto the pavement. Such a brazen! I stood for several minutes, trying to gather myself and plan my steps. It was clear to me that this basket was no longer usable and that the other basket, which showed signs of compliance and stability, would not be able to carry the other groceries too.

אני הרי מבורכת והיקום אוהב אותי, אז הפתרון הגיע בן רגע. מישהו עבר מולי וראה איך אני אוספת את המצרכים ומאגדת אותם בצד המדרכה כדי שאלה לא יפריעו לעוברי אורח. הוא התכופף מיד וסייע בידי בלי לשאול ובלי לקשקש, פשוט הושיט יד. זה לקח ממש דקות ספורות ואז הוא הביט סביב וראה קרטון זרוק. יכולתי להשבע שלא הבחנתי בזה קודם לכן, אחרת לא הייתי אוספת את המצרכים בצד סתם, אלא מניחה אותם ישר בתוך זה. יכול להיות שמפאת הלחץ למצוא פתרון למצרכים, לא שמתי לב לזה. לא נראה לי, כי איך הוא הבחין בקרטון?

I am blessed and the universe loves me, so the solution came in an instant. Someone passed towards me and saw how I collect the groceries and join them together on the sidewalk so they would not interfere the bystanders. He immediately bent down and assisted me without asking and without fidgeting, just gave me a hand. It took just a few minutes, and then he looked around and saw a carton thrown aside. I could have sworn I hadn't noticed it before, otherwise I wouldn't just collect the groceries on the side, but place them right in it. It may be because of the pressure to find a solution for the groceries, I didn't notice it. I don't think so, because how did he notice the carton?

קופסת קרטון מזדמנת Occasional cardboard box

קופסת קרטון מזדמנת Occasional carton box

הודיתי לו והתכופפתי כדי לסדר את המצרכים בתוך קופסת הקרטון. הוא לא עזר לי, אך היתה לי תחושה שהוא עדיין שם, שהוא נוכח ומביט במעשי. כשסיימתי אחרי מספר דקות, הזדקפתי מוצפת ברגשי תודה על העזרה שהוא הושיט לי ורציתי לתת לו כמה שקלים כדי להביע את הערכתי למעשיו, אך הוא לא היה שם. הנוכחות שלו התפוגגה לגמרי. התחושה של נוכחותו פשוט פגה, היה כלא היה. הסתכלתי לכל הכיוונים האפשריים, אולי אראה את דמותו המתרחקת, אך לא היה לו כל זכר. כאילו שלח לי היקום מישהו לסייע בידי וכשזה סיים את תפקידו – הוא המשיך הלאה, מן הסתם לסייע למישהי אחרת. הרי אינני היחידה המבורכת והאהובה על היקום.

I thanked him and bent down to arrange the groceries inside the carton box. He didn't help me, but I had the feeling that he was still there, that he was present and watching my actions. When I finished after a few minutes, I stood up flooded with gratitude for the help he gave me and I wanted to give him a few shekels to express my appreciation for his deeds, but he was not there. His presence dissipated completely. The sense of his presence simply expired, as if he had never been there. I looked in every direction, maybe I would see his receding image, but there was no trace of him. As if the universe had sent someone to help me and when he finished his role – he moved on, probably to help someone else. After all, I'm not the only one who is loved and blessed by the universe.

במשפט אחד:

ברגע שהגעתי לתחנה, הגיע האוטובוס, עליתי עליו ובתוך מספר דקות הגעתי הביתה בשלום.

In one sentence:

As soon as I got to the bus stop, the bus arrived, I went on it, and within a few minutes, I arrived home safely.