הסל לא ציין מתי The Basket did not Specify When

אריק איינשטייןגברת עם סלים

Arik Einstein – Lady with Baskets

מאז אני זוכרת את עצמי אני אופטימית, לוקחת את החיים מן הצד החיובי שלהם ורואה את חצי הכוס המלאה. כזו הייתי מאז ומתמיד.

Since I can remember myself, I was always optimist, taking life from its positive side and seeing the glass half full. I've always been like that.

יום ששי, יום השלמות קניות לקראת השבת הבאה עלינו לטובה. לקחתי איתי שלושה סלים: האחד, זה שקניתי בסטונהנג', אותו אני לוקחת איתי הרבה ולא רק לקניות; שני האחרים, אלה התיקים שקונים בסופרמרקטים – אחד, חדש יחסית (כשנה בשרותי) והשני, ישן יותר, שְׂבַע סחיבות וימים. זה האחרון, רמז לי, עת נטלתי אותו הבוקר, שימיו ספורים. מה שהסל לא טרח לציין, זה את המועד המדויק בו הוא מתכוון לשבוק חיים.

Friday, the day of completing shopping for the coming Shabbat. I took three baskets with me: the first was the one I bought in Stonehenge, which I take with me a lot and not just for shopping; The other two are the bags you buy at supermarkets – one, relatively new (about a year in my service) and the other, older, sated of schlepping. The latter hinted to me, when I took it this morning, that its days are numbered. What the basket didn't bother to mention, was the exact time it was intended to pass away.

הבטתי על הסל וזה נראה מסוגל להחזיק מעמד גם היום. היתה לי הרגשה שזה לא יחזיק מעמד זמן רב, אולי עוד שתיים-שלוש קניות וזהו. זה היה בסדר מבחינתי. יש עוד לפחות תריסר סלים המחכים לתורם לסחוב את קניותי.

I looked at the basket and it seemed able to hold on today too. I had the feeling that it would not last long, maybe two or three more shopping and that would be it. That was fine with me. There are at least a dozen baskets waiting for their turn to carry my shopping.

המצרכים עברו בקופה וסודרו בסלים לפי משקלם. אני נוהגת לשים בסל מסטונהנג' את המצרכים הפחות כבדים, משום שאין לו רצועות ארוכות שאפשר להכתיף וקשה לי כבר לסחוב בידיים. כשניסיתי להרים את אחד הסלים כדי להכתיפו, התחצפה אחת הרצועות ונקרעה. חשבתי לעצמי שאולי כדאי שאקנה סל אחר במקום זה, אך לאחר שהעפתי בו מבט נוזף ומתרה, הייתי בטוחה שזה לא יעז לעשות לי בעיות ויחזיק מעמד עד הבית. קשרתי את הרצועה שנקרעה לצורת לולאה, כך שיכולתי לשאת את הסל על כתפי כשידי אוחזת בלולאה.

The groceries went through the cash register and I arranged them in baskets according to their weight. I usually put in the basket from Stonehenge the less heavy ingredients, because it does not have long straps that can be put on my shoulders and I cannot carry the baskets with my hands anymore. When I tried to lift one of the baskets to put it on my shoulder, one of the straps got cheeky and torn. I thought to myself that maybe I should buy another basket instead, but after giving it a reproachfully and warning look, I was sure he would not dare to make trouble for me and would last all the way to the house. I tied the torn strap to a loop shape, so that I could carry the basket on my shoulder with my hand holding the loop.

ידית לולאה Loop handle

ידית לולאה Loop handle

הצלחתי להגיע בשלום אל שפת הכביש הסואן, מרחק של כחמישים מטרים מהסופר. כל אותה עת, הייתי מודעת לסל המועד לפורענות והזהרתיו לבל יחרוג מהכללים, כלומר: שלא יעשה שטויות ולא יתפרע, כי אחרת יהיה מצבי לא נעים, אולי אפילו חמור. בזמן שחשבתי על זה, לא דמיינתי לעצמי מה יקרה אם זה יחליט להמרות את פי ואזהרותי, פשוט התרכזתי בלשמור על הסל, בעיקר על ידיותיו. מעבר לזה לא הרחקתי חשוב.

I managed to reach safely the edge of the busy road, about fifty meters from the supermarket. All the while, I was aware of the hazardous and for calamity basket, so I warned it not to diverge the rules, that is: it wasn't to do any nonsense and not go wild, because otherwise my situation would be unpleasant, even severe, possibly. While thinking about it, I couldn't imagine what would happen if it decided to disobey me and my warnings, I just concentrated on keeping the basket, especially its handles. Beyond that, I didn't think far.

אחרי שחיכיתי לתנועה שזרמה בחלק הכביש משמאלי לימיני לחלוף, חציתי בהצלחה את המעבר הזה, הראשון והגעתי לאי התנועה שחצה בין שני חלקי הכביש. עכשו היה עלי להמתין עד שהתנועה שזרמה מימיני לשמאלי תחלוף והכביש יהיה עביר. בכל הזמן הזה שמתי עין על הסל והתפללתי שאם יחליט זה בכל זאת להתמרד, שזה לא יהיה באמצע הכביש. אין לי מושג למה קיננה בי המחשבה שהמרד שלו יוכרז דוקא היום.

After waiting for the traffic flowing down the road from my left to my right to pass, I successfully crossed this passage, the first, and reached the traffic island that intersected between the two parts of the road. Now I had to wait until the traffic flowing from my right to my left would pass, and the road would be passable. All this time I kept an eye on the basket and prayed that if it decided to rebellion in spite of my warnings, it would not be in the middle of the road. I have no idea why the thought that its rebellion would be announced today from all days, was on my mind.

גם את החלק הזה של הכביש חציתי בשלום והגעתי לצד השני שמחה וטובת לב. אמרתי לעצמי וגם לסל, שאם הגעתי עד הלום, הרי שאצליח להגיע בשלום הביתה, למרות שזה היה במרחק של כ-20 דקות הליכה משם. אין לי מושג למה הייתי אופטימית. מבחינתי, לחצות את הכביש הסואן בלי שהסל יתפרק לי – היה השג יפה מאוד. טעיתי. הספקתי לצעוד כעשרים מטרים עד לתחנת האוטובוס הקרובה ואפילו שקלתי לותר על הצעידה ולקחת אוטובוס. זה נוסע שלוש תחנות עד די סמוך לדירתי. משם, זה ענין של כחמש דקות הליכה. לא ממש נורא. אבל נראה שלסל שלי היתה תוכנית אחרת.

I crossed this part of the road safely as well, and came to the other side happy and joyful. I told myself and to the basket too, that if I got to this point, I would be able to get home safely, even though it was about a 20-minute walk from there. I have no idea why I was optimistic. As far as I was concerned, crossing the busy road without the basket breaking apart – was a very good feat. I was wrong. I managed to walk about twenty meters to the nearest bus stop and even considered to give up walking and take a bus. It takes three stops until it comes fairly close to my apartment. From there, it's a matter of about five-minute walk. Not really bad. But my basket seems to have had a different plan.

סל קניות קרוע A torn shopping basket

סל קניות קרוע A torn shopping basket

בעודי צועדת בנחת ושוקלת אם להמתין לאוטובוס או להמשיך ללכת, החלטתי שאם אגיע לתחנה ואראה אוטובוס מתקרב, אקח אותו, ואם לא – אמשיך ללכת עד הבית או אולי עד התחנה הבאה ואראה מה יקרה שם, אם יגיע אוטובוס ואם לאו. כשלושה מטרים מתחנת האוטובוס, החליט הסל עבורי ופתר את הדילמה. ללא שום אזהרה או סימן בולט לכך, הידית הרימה ידיים מהמשקל שנשאה ונקרעה. התנועה הפתאומית של משקל כל המצרכים שנטו לצד אחד, גרמה לסל להפרם בתחתיתו ולרוקן את תכולתו על המדרכה. חצוף שכמותו! עמדתי במשך מספר דקות, מנסה לאסוף את עצמי ולתכנן את צעדי. היה לי ברור שהסל הזה אינו שמיש יותר וגם כי הסל השני, שהראה סימנים של ציות ויציבות, לא יוכל לשאת גם את המצרכים האחרים.

As I walked leisurely contemplating whether to wait for the bus or keep going, I decided that if I got to the bus stop and saw a bus approaching, I would take it, and if not – I would continue to the house or maybe to the next stop and see what would happen there, if a bus arrived or not. About three meters from the bus stop, the basket decided for me and solved the dilemma. With no warning what so ever or obvious sign of it, the handle gave up dud to the weight it carried and split open. The sudden movement of the weight of all the groceries tending to one side, caused the basket to be torn at the bottom and empty its contents onto the pavement. Such a brazen! I stood for several minutes, trying to gather myself and plan my steps. It was clear to me that this basket was no longer usable and that the other basket, which showed signs of compliance and stability, would not be able to carry the other groceries too.

אני הרי מבורכת והיקום אוהב אותי, אז הפתרון הגיע בן רגע. מישהו עבר מולי וראה איך אני אוספת את המצרכים ומאגדת אותם בצד המדרכה כדי שאלה לא יפריעו לעוברי אורח. הוא התכופף מיד וסייע בידי בלי לשאול ובלי לקשקש, פשוט הושיט יד. זה לקח ממש דקות ספורות ואז הוא הביט סביב וראה קרטון זרוק. יכולתי להשבע שלא הבחנתי בזה קודם לכן, אחרת לא הייתי אוספת את המצרכים בצד סתם, אלא מניחה אותם ישר בתוך זה. יכול להיות שמפאת הלחץ למצוא פתרון למצרכים, לא שמתי לב לזה. לא נראה לי, כי איך הוא הבחין בקרטון?

I am blessed and the universe loves me, so the solution came in an instant. Someone passed towards me and saw how I collect the groceries and join them together on the sidewalk so they would not interfere the bystanders. He immediately bent down and assisted me without asking and without fidgeting, just gave me a hand. It took just a few minutes, and then he looked around and saw a carton thrown aside. I could have sworn I hadn't noticed it before, otherwise I wouldn't just collect the groceries on the side, but place them right in it. It may be because of the pressure to find a solution for the groceries, I didn't notice it. I don't think so, because how did he notice the carton?

קופסת קרטון מזדמנת Occasional cardboard box

קופסת קרטון מזדמנת Occasional carton box

הודיתי לו והתכופפתי כדי לסדר את המצרכים בתוך קופסת הקרטון. הוא לא עזר לי, אך היתה לי תחושה שהוא עדיין שם, שהוא נוכח ומביט במעשי. כשסיימתי אחרי מספר דקות, הזדקפתי מוצפת ברגשי תודה על העזרה שהוא הושיט לי ורציתי לתת לו כמה שקלים כדי להביע את הערכתי למעשיו, אך הוא לא היה שם. הנוכחות שלו התפוגגה לגמרי. התחושה של נוכחותו פשוט פגה, היה כלא היה. הסתכלתי לכל הכיוונים האפשריים, אולי אראה את דמותו המתרחקת, אך לא היה לו כל זכר. כאילו שלח לי היקום מישהו לסייע בידי וכשזה סיים את תפקידו – הוא המשיך הלאה, מן הסתם לסייע למישהי אחרת. הרי אינני היחידה המבורכת והאהובה על היקום.

I thanked him and bent down to arrange the groceries inside the carton box. He didn't help me, but I had the feeling that he was still there, that he was present and watching my actions. When I finished after a few minutes, I stood up flooded with gratitude for the help he gave me and I wanted to give him a few shekels to express my appreciation for his deeds, but he was not there. His presence dissipated completely. The sense of his presence simply expired, as if he had never been there. I looked in every direction, maybe I would see his receding image, but there was no trace of him. As if the universe had sent someone to help me and when he finished his role – he moved on, probably to help someone else. After all, I'm not the only one who is loved and blessed by the universe.

במשפט אחד:

ברגע שהגעתי לתחנה, הגיע האוטובוס, עליתי עליו ובתוך מספר דקות הגעתי הביתה בשלום.

In one sentence:

As soon as I got to the bus stop, the bus arrived, I went on it, and within a few minutes, I arrived home safely.

סגור להשארת עקבות, אבל ניתן לפרסם תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: