ארכיון חודשי: אפריל 2018

אנשים טובים, אנשים רעים Good People, Bad People

סילה אלוורת'י – איך להתמודד עם בריון בלי להפוך להיות חוליגנית?

Scilla Elworthy – How do I deal with a bully, without becoming a thug?

תמיד לימדו אותנו להיות טובים, אז איך זה שישנם אנשים רעים בעולם?

We've always been taught to be good, so how come there are bad people in the world?

Good People, Bad People, and Those in Between Torah New York site

ארונות Closets

Ash Beckham: We're all hiding something

קצת קשה לצאת מבית הקפה לבד, אחרי שקיוית שהנה, הפעם זה יקרה וזה לא.

It's a bit hard to get out of the café alone, after you wished that here, this time it will happen and it didn't.

דיברנו כמה פעמים בסקייפ, מצאנו שפה משותפת, היתה כימיה והחלטנו להפגש ממש. היא אשה מקסימה, מעניינת, נראית מצוין, מצודדת ונראה היה לנו שאולי נוכל להתקדם יחד הלאה.

We talked a few times on Skype, we found a common language, there was chemistry and we decided to meet in real. She is a charming woman, interesting, looks great, attractive, and we thought we might be able to move on together.

לפני פגישה ממשית, אני מקפידה לשאול את המועמדת לגבי הדברים החשובים לי בחיים: שתאהב לרקוד, כי מי שאינה אוהבת לרקוד – אינה אוהבת לחיות; שתהיה אופטימית, כי אין לי כוח לפסימיוֹת בחיי ואני אשה שמחה מיסודי; שתהיה עם גישה חיובית לחיים, כי אנשים הרואים את החיים דרך משקפיים שליליות גוזלים אנרגיות מיותרות מהזולת, שלא לדבר על מדכאים.

Before a real meeting, I make sure to ask the candidate about the things that are important to me in life: she has to love to dance, because those who don't like to dance don't love to live; she has to be optimistic, because I don't have the strength for pessimism in my life, and I am a happy woman; she has to have a positive attitude towards life, because people who see life through negative glasses take unnecessary energy from others, not to mention they are oppressors.

דבר אחד שכחתי לשאול, כי לא חשבתי שאני צריכה ונראה היה לי טבעי שבגילנו אין לנו כבר את השטויות הללו של להיות בארון, שלא לדבר על התקופה בה אנו חיות, בה יש כבר יותר פתיחות לנושא מאשר כשהיינו צעירות. מה יש לנו להתחבא? ממי? לרובנו אין הורים שאם הדבר יוודע להם או שהם ימותו על המקום או שינשלו אותנו מהירושה. הם כבר לא איתנו וכבר ירשנו. לחשוש ממה יגידו הילדים? נו, באמת! מה הם יעשו – ימנעו מאיתנו להפגש עם הנכדים? במקרה הזה הם בסכנה שאנחנו לא נוריש להם דבר. אז מה יש לנו להתחבא בארון?

One thing I forgot to ask, because I didn't think I should and it seemed natural to me that we no longer have this nonsense of being in the closet, not to mention the time we lived in, when people are more open to the subject than when we were young. What do we have to hide from? From whom? Most of us don't have parents who, if they knew what we are, they might die on the spot or kick us out of the inheritance. They are no longer with us and we have already inherited them. Should we worry about what the children would say? come on! What will they do with this – prevent us from meeting with our grandchildren? In this case they are in danger of losing their inheritance, we won't leave anything to them. So, what do we have to hide in the closet for?

 

פנים מוּכָּרוֹת Familiar Face

אבבא – הוידאו האחרון

ABBA – The Last Video

"את מוכרת לי", היא אומרת וטופחת על מצחה, ארשת פניה מתוחה, מתאמצת להזכר. "מאין?" חיוכה מהוסס.

"You look familiar," she says, patting her forehead, the expression on her face tense, trying to remember. "Where from?" Her smile faltering.

ישר זיהיתי אותה, עוד מקודם, עת התהלכה על קו המים ודמותה היתה רק כתם צבעוני. בגד הים השלם שלבשה לא התיר מקום לספק – זו היתה היא.

I recognized her, even earlier, as she walked along the waterline and her figure was just a coloured stain. The whole swimsuit she was wearing made no room for doubt – it was her.

בפעם הקודמת בה נפגשנו היו הנסיבות דומות – שבת בצהרים, חוף-ים, מזג אויר חמים ונאה. גם אז לבשה בגד ים, אם כי אחר מן הסתם, וזה גם היה בחוף-הים של נתניה, לא של גבעת אולגה.

Last time we met, the circumstances were similar – Saturday around noon, on the beach, the weather was warm and nice. Even then she wore a swimsuit, though probably another one, and it was also on the beach of Natanya, not on Givat Olga's.

לא התכוונתי לפנות אליה. קיויתי שהיא תחלוף, היתה כלא היתה. יש סיבה לכך שלא היינו בקשר כל השנים הללו. היא אשה נחמדה, אך שתינו לא התחברנו זו לזו. קורה. לא מצאנו כל טעם לצאת מדי פעם לשתות משהו יחד כידידות. עכשו היא מנסה להזכר מי אני ואני מתלבטת אם לגלות לה.

I was not going to approach her. I hoped she would pass as she wasn't here at all, just gone. There's a reason why we have not been in touch all these years. She is a nice woman, but we did not hook up. It happens. We found no point in going out occasionally to have a drink together as friends. Now she is trying to remember who I am and I'm debating whether to tell her.

העמדתי פנים שאיני מכירה אותה. "אין לי מושג", השבתי. "אולי מהצבא?"

I pretended not to know her. "I have no idea," I replied. "Maybe from the army?"

חיים מלאי תוכן Life Full of Substance

Style and Substance

שתינו נשים עסוקות. לשתינו חיים מלאים בתוכן. תוכן שונה, כמובן. לה יש את התחומים שלה ולי את שלי.

We both are busy women. We both have a life full of substance. Different substance, of course. She has her fields of interest and I have mine.

פטריה Mushroom

Paul Stamets – Stoned Ape & Fungal Intelligence

בחוץ, התפוצץ עלינו הגשם בכל עוזו, ברקים ניצתו והבריקו ורעמים רעמו בעוצמה.

Outside, the rain exploded on us with all its might, lightnings lit up and thunders roared intensively.

מילטנו את נפשנו לבית הקפה בו היא נדברה להפגש עם כמה מחברותיה כדי להציגני בפניהן. הן היו אמורות להיות חמש, אך רק ארבע היו ישובות ליד השולחן. התקרבנו אליהן.

We escaped into the café where she was to meet with some of her friends to introduce me to them. They were supposed to be five, but only four were sitting at the table. We approached them.

האריה ישן הלילה

Happy Hippo and Dog – The Lion Sleeps Tonight

"הפטריה טרם הגיעה", הודיעה מישהי.

הפניתי את ראשי אל מי שסחבה אותי לכאן, שני סימני שאלה גדולים בעינַי. לא ידעתי שאנו נפגשות גם עם פטריה. זו חייכה אלי, מניחה ידה בְּרַכּוּת על כתפי. "יש לנו מישהי בחבר'ה, שתמיד צצה, גם אם אינך מצפה לה. כמו פטריה אחרי הגשם, היא צצה ופתאום היא נוכחת. פטריה."

"The mushroom has not yet arrived," someone announced.

I turned my head to the woman who had dragged me here, two big question marks in my eyes. I didn't know that we were meeting also a mushroom. She smiled at me, resting her hand gently on my shoulder. "We have someone in the group who always popped up, even if you don't expect her. Like a mushroom after the rain, she pops up and suddenly she's present. A mushroom.

שיר סירת הבננה (של הארי בלאפונטה)

Happy Hippo and Dog – Banana Boat Song

שלוש שעות מאוחר יותר, אחרי שתי פרוסות נאות וטעימות של עוגת שוקולד ועוגת גבינה, קפה חמים וערב לחך וראש הומה מצלילי פטפוטי החבורה והצחוקים, נוכחתי פתאום לדעת ששום פטריה לא צצה לה ולא עלתה על שולחננו. בחוץ, חלף הגשם, מותיר אחריו כבישים רטובים ומדרכות מכוסות בשלוליות ענקיות. גם שם היא לא נראתה.

Three hours later, after two nice, delicious slices of chocolate cake and cheese cake, warm tasty coffee, and a head buzzing with the sounds of the group's chatter and laughter, I suddenly realized that no mushroom had come or popped up on our table. Outside, the rain had passed, leaving wet roads and sidewalks covered with huge puddles. She did not appear there either.

Richard Fortey – The Magic of Mushrooms [Documentary]

לא יכול להיות Can't Be

Masha and the Bear – Liar, liar, pants on fire

 

מה את עושה כשאת עולה במדרגות אל דירתך, מגיע אל סף דלתך ועל השטיח נם לו דב? נסה על נפשך או מחרידה אותו מרבצו?

What do you do when you go up the stairs to your apartment, come to your doorstep and see a bear sleeping on your doormat? Flee for your life or startled him?

 

להתקדם עם הגיל Advancing with Age

Jane Caro – Growing old: The unbearable lightness of ageing

איך את יודעת שאת מתקדמת עם הגיל, שאת מתבגרת, חוץ מאשר הסממנים החיצוניים של הגוף שמתחיל לזייף?

How do you know that you are advancing with age, that you are maturing, except for the external features of the body that starts to fake?

עוד יום Another Day

פול מקרטניעוד יום

Paul McCartneyAnother Day

 

נחמד לפקוח עיניים אל בוקר מאיר במדינה שלי, במיטה שלי, גם אם היא אינה לצדי.

It's nice to open my eyes to a bright morning in my country, in my bed, even if she is not beside me.

 

הביטלסכל אהבתי

The BeatlesAll My Loving

 

 

 

 

ארצה Back

דוד ד'אור ותזמורת ירושלים מזרח ומערב – אהבה בת עשרים [מלים]

David D'or & Jerusalem Orchestra E&W – La Chanson des Vieux Amants

היא מביטה בי ברוך, מחייכת. אני אוהבת את החיוך שלה. חבל שזה לפרידה. עוד פרידה.

She looks at me tenderly, smiling. I love her smile. Too bad it's parting. Another farewell.

אין לי מושג למה, אבל אני די אוהבת את נמלי התעופה בהם עברתי. לא שהיו רבים, אך בהחלט נעימים. ההמולה של ערב-רב אנשים ממקומות שונים בעולם, השפות השונות הנשמעות מכל עבר ומעל כולן שולטת העברית ביד רמה, זאת אומרת בקולות רמים.

I have no idea why, but I kind of like the airports I went through. Not that there were many, but certainly pleasant ones. The hustle and bustle of a multitude of people from different parts of the world, the different languages ​​that are heard from all sides, and above all, the Hebrew controls aggressively, meaning with loud voices.

אני זוכרת שכאשר נפגשנו לפני שנים, בשיחות הראשונות שלנו בסקייפ, היא נהגה לומר לי שאני נשמעת לה קצת אגרסיבית. "שומעים שאת ישראלית", היתה חוזרת ואומרת כדי לרמוז לי להנמיך את קולי ולמתן את הטון. אני מניחה שעם השנים היא התרגלה כי היא כבר לא אומרת לי את זה יותר. אולי אני שיניתי את צורת התבטאותי?

I remember when we met years ago, in our first chats on Skype, she used to tell me that I sounded a bit aggressive. "One can hear that you are an Israeli," she would repeat, in order to suggest that I lower my voice and tone down. I guess she got used to it over the years because she no longer tells me that anymore. Maybe I have changed the way I express myself?

שתינו איננו אוהבות להתנשק בפומבי, לכן אנחנו מסתפקות בלהחזיק זו את ידה של זו, ללטף, לספוג עוד קצת זו את זו, מתרכזות ברגע המתוק-מריר הזה של פרידה נוספת.

We both don't like to kiss in public, so we settle for just holding each other's hands, caressing, soaking each other a bit more, concentrating on this bitter-sweet moment of another farewell.

אורזת את מזוודתי Packing My Suitcase

ורדינה כהן – נוסעת בעקבות האהבה

Vardina Cohen – Following Love

זהו. תם עוד סיבוב. נתראה בסקייפ.

That's it. Another round is over. We'll see each other on Skype.

אוספת את הדברים שפיזרתי ואורזת אותם במזוודתי, פלוס המתנות שקניתי לנכדים. לא שיש מה לקנות להם בפאריז, אבל בשיטוטינו הנדירים בכל זאת מצאתי בשבילם כמה דברים שאין בארץ.

Collecting the things I had scattered and packing them in my suitcase, plus the presents I had bought for my grandchildren. Not that there is anything to buyfor them in Paris, but in our rare wandering I managed to find some things that can't be found in Israel.

נסעתי בעקבות האהבה, חזרתי ושוב נסעתי. עכשו תמו החגים, החופָשים וההזדמנויות שאפשרו לנו להפגש. אין אנו צופות אפשרות קרובה לנכוח פיזית באותו החדר. שבות אשה-אשה לעיסוקיה ונראה לאן יובילו אותנו החיים.

I followed love, came back and went again. Now the holidays and the opportunities that allowed us to meet were over. We don't expect close proximity to physical presence in the same room. Each of us returns to her occupations, and we'll see where life will lead us.

אם הכל ילך כשורה, היא תלוה אותי לשדה התעופה, המטוס יצא ב-14:45 וינחת בשלום בארץ ב-20:05 כשמחיאות הכפיים של הנוסעים לכבוד הקברניט יבשרו ששום מנוע במטוס לא התפוצץ, אמן!

If all goes well, she will escort me to the airport, the plane will leave at 14:45 and land safely in Israel at 20:05 when the applause of the passengers in honour of the captain will ensure that no engine on the plane has exploded, Amen!