ארונות Closets

Ash Beckham: We're all hiding something

קצת קשה לצאת מבית הקפה לבד, אחרי שקיוית שהנה, הפעם זה יקרה וזה לא.

It's a bit hard to get out of the café alone, after you wished that here, this time it will happen and it didn't.

דיברנו כמה פעמים בסקייפ, מצאנו שפה משותפת, היתה כימיה והחלטנו להפגש ממש. היא אשה מקסימה, מעניינת, נראית מצוין, מצודדת ונראה היה לנו שאולי נוכל להתקדם יחד הלאה.

We talked a few times on Skype, we found a common language, there was chemistry and we decided to meet in real. She is a charming woman, interesting, looks great, attractive, and we thought we might be able to move on together.

לפני פגישה ממשית, אני מקפידה לשאול את המועמדת לגבי הדברים החשובים לי בחיים: שתאהב לרקוד, כי מי שאינה אוהבת לרקוד – אינה אוהבת לחיות; שתהיה אופטימית, כי אין לי כוח לפסימיוֹת בחיי ואני אשה שמחה מיסודי; שתהיה עם גישה חיובית לחיים, כי אנשים הרואים את החיים דרך משקפיים שליליות גוזלים אנרגיות מיותרות מהזולת, שלא לדבר על מדכאים.

Before a real meeting, I make sure to ask the candidate about the things that are important to me in life: she has to love to dance, because those who don't like to dance don't love to live; she has to be optimistic, because I don't have the strength for pessimism in my life, and I am a happy woman; she has to have a positive attitude towards life, because people who see life through negative glasses take unnecessary energy from others, not to mention they are oppressors.

דבר אחד שכחתי לשאול, כי לא חשבתי שאני צריכה ונראה היה לי טבעי שבגילנו אין לנו כבר את השטויות הללו של להיות בארון, שלא לדבר על התקופה בה אנו חיות, בה יש כבר יותר פתיחות לנושא מאשר כשהיינו צעירות. מה יש לנו להתחבא? ממי? לרובנו אין הורים שאם הדבר יוודע להם או שהם ימותו על המקום או שינשלו אותנו מהירושה. הם כבר לא איתנו וכבר ירשנו. לחשוש ממה יגידו הילדים? נו, באמת! מה הם יעשו – ימנעו מאיתנו להפגש עם הנכדים? במקרה הזה הם בסכנה שאנחנו לא נוריש להם דבר. אז מה יש לנו להתחבא בארון?

One thing I forgot to ask, because I didn't think I should and it seemed natural to me that we no longer have this nonsense of being in the closet, not to mention the time we lived in, when people are more open to the subject than when we were young. What do we have to hide from? From whom? Most of us don't have parents who, if they knew what we are, they might die on the spot or kick us out of the inheritance. They are no longer with us and we have already inherited them. Should we worry about what the children would say? come on! What will they do with this – prevent us from meeting with our grandchildren? In this case they are in danger of losing their inheritance, we won't leave anything to them. So, what do we have to hide in the closet for?

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: