סוכות ה'תשע"ט Sukkot 5779

אני אוהבת את החג הזה: המשפחה מתכנסת בסוכה והשמחה השורה בה, מגיעה עד לב השמיים.

I love this holiday: the family congregates in the sukkah and the joy that prevails there, reaches the heart of heaven.


איך שאני שמחה שעשינו את האקזיט הזה! 'שמחה' זו לא מלה – זה בלשון המעטה. בכל שנה בזמן הזה, היה אוכל לי את הלב שהעובדים שלי היו בחופשה חצי חודש בגלל החגים, אך היו מקבלים משכורת מלאה. עכשו אין לי את הבעיה הזו על הראש; הסינים, שקנו את המפעל, צריכים להתמודד עם זה. אני ממש לא סקרנית לדעת מה יקרה שם.

הילדים באו על טפם ובנו בחצר סוכה ענקית לתפארת, הכי גדולה בשכונה, כראוי למוניטין של משפחתנו שמארחת המון בחג הזה. הקייטרינג הוזמן בידי הכלות שלי, כך שלא הייתי צריכה לטרוח. הגיע זמני לנוח ולהניח לדור שלהם לקחת אחריות. העיקר שנהיה בריאים ושמחים.


How glad I am that we executed this exit! 'Glad' is not a word – it's an understatement. Every year at this time, I used to eat my heart out because my employees had been on leave for half a month during the holidays, but they would have been paid a full salary. Now I don't have this problem on my head; the Chinese, who bought the factory, have to deal with it. I'm really not curious to know what will happen there.

The children came with their kids and built in the courtyard of a huge, magnificent sukkah, the largest in the neighbourhood, as required in keeping with the reputation of our family that hosts many people on this holiday. The catering was ordered by my daughters-in-law, so I did not have to bother. It is time for me to rest and let their generation take responsibility. The main thing is that we should be healthy and happy.


סוכות הוא אחד החגים החביבים על הקהילה, משום שהכל מתקבצים יחד כדי לבנות את הסוכה בחצר בית הכנסת, לקשטה ולפארה. נחמד לראות את הילדים הקטנים המתרוצצים בין הבונים וממלאים אחר ההוראות הניתנות להם. זה יוצר תחושה נעימה של קהילה מאוחדת, של המשכיות המסורת והטמעתה בדור הרך.

חג שמח לכל עם ישראל, בארץ ובתפוצות, שהחגים יעבור עלינו בשקט ושנהיה אך שמחים!


Sukkot is one of the congregation's favourite holidays, because everyone gathers together to build the sukkah in the synagogue's courtyard, to decorate and ornament it. It is nice to see the little children running among the builders and following the instructions given to them. This creates a pleasant sense of a unified community, of the continuity of tradition and its assimilation into the young generation.

A happy holiday for our people, in Israel and the Diaspora, may the holidays pass quietly and may we be just happy!


ידידה התקשרה לאחל לי חג שמח ולהזמין אותי לטוס איתה לליסבון בעוד שנתיים. היא בת 73 ומתכננת לעוד שנתיים. לא ידעתי מה להשיב. איני זוכרת שאי פעם במהלך חיי תכננתי משהו מעבר לשבוע הקרוב. אמרתי שעלי לחשוב על זה, משום שמעולם לא עמדתי בפני מצב כזה. זה חדש לי.

אחרי שניתקנו את השיחה, חשבתי שישנם אנשים המתכננים את חייהם לשנים קדימה גם בגילי. לי אין את זה. אני חושבת שזה משום שאני נמצאת במקום שנוח לי ואין לי צורך לצאת להרפתקאות. חוצמזה, אני שונאת לטוס ולא ממש ששה לבקר במקומות שצריך להגיע אליהם במיכל מעופף או במיכלית שטה, שאינו נוסע על כביש.

בנוסף, מה אני יודעת מה יהיה איתי בעוד שנתיים? אולי אמצא אהבה ותהיה לי בת זוג? לא שנראה לי סביר, אבל אולי אחליט פתאום שאני רוצה לגור זמן מה בסהרה ואצא ואממש את זה? שנתיים זה הרבה מאוד זמן בשביל להחליט עכשו.


A friend called to wish me a happy holiday and to invite me to fly to Lisbon in two years' time. She is 73 and plans for another two years. I didn't know what to reply. I don't remember ever planning anything in my life beyond the coming week. I said that I have to think about it, because I never faced such a situation. This is new to me.

After we hung up, I thought there are people who plan their lives for years ahead even at my age. I don't have it. I think it's because I'm in a place where I'm comfortable and I don't need to venture out. Besides, I hate to fly and not really want to visit places that need to be reached by using a flying container or a floating tanker that does not drive on a road.

In addition, what do I know what will happen to me in two years? Maybe I'll find love and have a spouse? Not that it seems realistic to me, but maybe I'd suddenly decide that I want to live for a while in the Sahara, so I'd go and do it? Two years is a long time to decide now.

ירדנה ארזי וחנניה אברג'ל – את

Yardena Arazi & Hanania Abargil – You

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: