במקום הנכון In the Right Place

העצים כבר לא שחו ארצה כמו אתמול, אך הרוח עדיין הפגינה את כוחה. אחרי אתמול, לא היו לה יותר עלים להנשיר מן העצים, אז היא הסתפקה בהעברתם במעגלים ממקום למקום, מן המדרכה לכביש, מן הכביש למדרכת ולכל הכיוונים האפשריים.

The trees no longer were shaking and bending to the ground as yesterday, but the wind still showed its power. After yesterday, it had no more leaves to shed of the trees, so it settled for circling them from place to place, from sidewalk to road, from road to pavement and in all possible directions.

אתמול ערכתי את הקניה השבועית הגדולה, כך שלא הייתי מוכרחה לצאת מהבית לשום מקום, אך משום שהרוח לא היתה כל כך גרועה ולא היה גשם, חשבתי שאנשום קצת אויר צח בטיול קצר ובאותה הזדמנות אקנה לי פיצה לנשנש אותה בשבת.

Yesterday I did my big weekly sopping, so I did not have to leave the house anywhere, but because the wind was not so bad and there was no rain, I thought I would breathe some fresh air on a short trip and at the same time buy me a pizza to nosh on Shabbat.

I Am A Pizza

בדרכי לפיצריה, פסעה לפני במרחק-מה אישה כבת גילי. לפי הילוכה האיטי, המחושב, ומקל הנחיה שהחזיקה לפניה, הבנתי שהיא עיוורת. פתאום היא סטתה שמאלה, לכיוון הבנין שהיה שם ונעצרה, הבעת הפתעה מהולה בהיסוס על פניה. בעודי מתקדמת, היא החליטה לשוב על עקבותיה. מקל הנחיה שלה נתקל באחד העמודים הנמוכים שאינם מאפשרים חניה על המדרכה והיא נעצרה שוב, אותה הבעת הפתעה מהולה בהיסוס נסוכה על פניה.

On my way to the pizzeria, a woman around my age was walking some distance ahead of me. According to her slow, calculating pace, and the guide cane she held before her, I realized that she was blind. Suddenly, she swerved to the left, toward the building that was there and stopped, a look of surprise mixed with hesitation on her face. As I advanced, she decided to turn back. Her guide cane bumped into one of the low pillars that don't allow parking on the pavement and she stopped again, the same expression of surprise mixed with hesitation on her face.

ראשה היה מורם, מופנה קדימה. "סליחה!" קראה אל האויר, מקוה שמאן דהוא ישמע אותה. נראה היה שהיא זיהתה את תנועתי, שכנראה מישהו קרב לעברה וקראה שוב. "סליחה!"

"הכל בסדר, גברת?" שאלתי, ניצבת מולה. "צריכה עזרה?"

"יש כאן סופרמרקט? אמרו לי ללכת לכיוון הזה", ענתה.

"אה, בהחלט, שתי שניות מפה", עניתי ואחזתי בזרועה. "בואי איתי!"

Her head was raised, facing forward. "Excuse me!" She called out to the air, hoping that somebody would hear her. It seemed that she recognized my movement, that somebody must have approached near her, so she called again. "Excuse me!"

"Is everything all right, lady?" I asked, standing in front of her. "Need help?"

"Is there a supermarket here? They told me to go this way," she replied.

"Oh, definitely, two seconds away," I replied and took her arm. "Come with me!"

היא הרימה את ידה ושילבה את זרועה בשלי, מושיטה את מקל הנחיה לפניה ואמרה: "תודה!" התחלנו ללכת לאט את הצעדים הספורים שנותרו עד לסופרמרקט. כשעמדנו מול הדלת הנפתחת, עצרתי מלכת והכרזתי: "הגענו!" היא חייכה אלי, מרימה את ידה אל כתפי, אחר מטפסת אל קצה ראשי, מניחה אותה שם וממלמלת תפילה. "השם יעזור לך בכל אשר תפני!" אמרה בקול רם וצלול. "אני מרגישה שאת טובת לב. מאחלת לך רק טוב!" היא קירבה את ראשה אלי, גיששה לאט ונשקה לי על לחיי. "תודה לך!"

"בהצלחה!" איחלתי לה. חיכיתי עד שנכנסה פנימה ומישהו ניגש אליה לסייע והלכתי משם.

She raised her hand and entwined her arm in mine, holding out the guiding cane before her and said: "Thank you!" Slowly we began to walk the few steps left to the supermarket. As we stood in front of the opening door, I stopped and declared: "We're here!" She smiled at me, raising her hand to my shoulder, then climbing to the top of my head, laying it there and murmuring a prayer. "HaShem will help you wherever you turn!" She said in a loud, clear voice. "I sense that you are kind. I wish you only good!" She put her head close to me, groped slowly and kissed me on the cheek. "Thank you!"

"Good luck!" I wished her. I waited until she was in and somebody came over to help her, and I walked away.

SpongeBob – Krusty Krab pizza

הריח הנפלא בפיצריה עורר את תאבוני והחלטתי לשבת במקום ולאכול פרוסה מהפיצה הטעימה. זמני היה בידי, הרי לא מיהרתי לשום מקום. יום ששי, שתיים בצהריים, הבישולים והנקיונות מאחורי. זמן יש לי.

The wonderful aroma of the pizzeria aroused my appetite and I decided to sit there and eat a slice of the tasty pizza. I had time. After all, I was in no hurry. Friday, two in the afternoon, the cooking and the cleaning behind me. I had time.

שלוש פרוסות ושתי כוסות מיץ תפוזים לאחר מכן, עשיתי את דרכי חזרה הביתה, נושאת בידי את הקרטון ובתוכו שאריות הפיצה שהצלחתי להתאפק מלטרוף. למרות הפיתוי, יש גבול למה שאני מסוגלת להכניס לקבתי בארוחה אחת.

Three slices and two glasses of orange juice later, I made my way back home, carrying the cardboard with the remains of the pizza I had been able to resist of devouring. Despite of the temptation, there is a limit to what I can bring into my stomach in one meal.

בדיוק כשהגעתי סמוך לסופרמרקט, נפתחה הדלת והאישה יצאה ממנה, נושאת בידיה מספר שקיות. "איזה ריח נפלא!" קראה. "ממש מעורר תאבון!"

חייכתי. "זו אני, ממקודם", אמרתי לה. "קניתי פיצה."

"מריח טעים מאוד!" אמרה וחייכה אלי.

"אכן היה לי טעים מאוד", אישרתי לה. "אכלתי שלוש פרוסות, לא יכולתי להתאפק."

Just when I arrived near the supermarket, the door opened and the woman came out carrying several bags. "What a wonderful smell!" She called. "Really appetizing!"

I smiled. "It's me, from before," I told her. "I bought a pizza."

"Smells very tasty!" She said, smiling at me.

"Indeed, it did taste very good," I assured her. "I had three slices, couldn't resist."


שעתיים לאחר מכן, אחרי שחיסלתי את שאריות הפיצה שלי, עם שני קרטונים נוספים שקנינו לשבת (אחד לכל אחת מאיתנו), עזרתי לה לשאת את השקיות שלה לביתה. מסתבר שהיא שכנה. היא גרה בבנין סמוך לשלי אליו עברה לגור לא מזמן. חשבתי על העיתוי, איך לא הייתי צריכה לצאת היום, אך יצאתי בכל זאת ואיך נפגשנו כך באקראי. איך שתינו היינו במקום הנכון. נסתרות דרכי החיים המפגישות א/נשים.

Two hours later, after I had finished the remains of my pizza, with two more cardboards we bought for Shabbat (one for each of us), I helped her carry her bags home. Apparently, she is a neighbor. She lives in a building near mine, where she moved to recently. I thought about the timing, how I didn't have to go out today, but I went anyway and how we met at random. How we were both in the right place. Life has its mysterious ways to bring people together.

Rupert HolmesEscape


פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: