מה נשמע ? What's New

הסקייפ מצפצף. ביאטריס מבקשת לדבר איתי. אני שמחה לשמוע ממנה אחרי זמן שלא דיברנו.

Skype beeps. Béatrice asks to speak to me. I'm glad to hear from her after a while we did not talk.

"מה נשמע, הכל בסדר?" היא שואלת כשאני עונה לצלצול שלה.

"אצלי בסדר, איך אצלך?" אני עונה בשאלה, כרגיל.

אי אפשר להפריז בחשיבותה של שיחת חולין בין אקסיות. לפחות נגמר יפה, בהחלטה הדדית מכבדת, בלי כעסים, בהבנה ובקבלה של העובדה שהזוגיות שלנו בלתי אפשרית בזמן הזה. לאהוב מישהי, פירושו להניח לה להתפתח בהתאם לצרכיה, לא רק בהתאם לצרכייך. לאהוב מישהי, פירושו להסביר, להחליט יחד, לכבד זו את זו. אנחנו אוהבות זו את זו מאוד.

"What's new, how are you?" She asks when I answer her call.

"I'm fine, how about you?" I answer with a question, as usual.

One can't overstate the importance of small talk between exes. At least it ended well, with mutual respectful decision, without anger, with understanding and acceptance of the fact that our relationship is impossible at this time. Loving someone means letting her develop according to her needs, not just according to your needs. Loving someone means explaining, deciding together, respecting each other. We love each other very much.

זוגתה מופיעה מאחוריה, מניחה יד בעלתנית על כתפה. היא מחייכת אלי. "מה נשמע, שרון? הכל טוב?"

אני מחייכת חזרה. "הכל מצוין, אנג'לה, תודה ששאלת. איך את?"

"אנחנו בסדר, תודה", היא עונה. אני מהרהרת ב'אנחנו' הזה. הן ביחד כבר שנה, אז בהחלט 'אנחנו'. אני מחכה שהיא תלך ותניח לנו להמשיך בשיחתנו בלי שתעמוד לביאטריס על הראש. "רוצה קפה?" היא שואלת את ביאטריס. זו מהנהנת ומודה לה. "ואת, גם קפה? אולי תה?" היא פונה אלי בשובבות.

"לי קפה, תודה, אחד סוכר", אני משתפת פעולה.

Her spouse appears behind her, laying her hand on her shoulder in ownership. She smiles at me. "What's up, Sharon?

I smile back. "Everything is excellent, thank you for asking, Angela. How are you?"

"We're fine, thanks," she replies. I think of this 'we'. They've been together for a year, so definitely 'we.' I wait for her to go and let us continue our conversation without standing on Béatrice's head. "Do you want coffee?" She asks Béatrice who nods and thanks her. "And you, also coffee? Tea perhaps?" She turns to me mischievously.

"For me coffee, thank you, one sugar," I cooperate.

אנג'לה נעלמת מהמסך ומשאירה אותנו לנפשנו. מבעד למרחק הפיזי בינינו, אנחנו חשות קרובות, מתגעגעות, נכספות, אך החיים זורמים הלאה, גם אם זה במישורים שונים ולא תחת אותה קורת גג.

Angela disappears from the screen and leaves us alone. Through the physical distance between us, we feel close, longing, yearning, but life goes on, even if it is on different levels and not under the same roof.

קיי די לאנג – כיסופים תמידיים

k.d. langConstant Craving

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: