ארכיון חודשי: מרץ 2019

הזקנה שלי My Old Lady

The Purim Story in 4 minutes: Go Esther!

מה זה גיל? מישהי אמרה פעם שגיל זה רק מספר. איני מסכימה איתה. גיל זה דבר חשוב.

What is age? Someone once said that age is just a number. I don't agree with her. Age is important.

"אז מה, זקנה שלי, איך ההרגשה בגיל 65?" אומרת לי "הצעירה". אחת-עשרה שנים מבדילות בינינו. אם כך נראית אשה בת 76 – זה נפלא, אני חושבת לעצמי. יש לי לאן לשאוף.

"איך זה אצלך?" אני שואלת מהכיוון שלי.

"נפלא!" היא עונה בהתלהבות. "אני עדיין בכושר", היא מדגישה.

"So, my old lady, how does it feel at the age of 65?" The "young" woman says to me. Eleven years separate us. If that's what a 76-year-old woman looks like – that's wonderful, I think to myself. I have a model to strive to.

"How is it with you?" I ask from my direction.

"Wonderful!" She replies enthusiastically. "I'm still in shape," she emphasizes.

עדיין בכושר, אני חושבת לעצמי, היא עדיין בכושר. יופי לה. שוב, אני שואבת ממנה השראה. אם יהיה לי את הכושר שלה כשאגיע לגילהּ – זה יהיה נפלא. אני, את הכושר שלי אבחן הלילה, כשאצא לרקוד עדלאידע במסיבת הפורים שתכננו.

Still in shape, I think to myself, she's still fit. Good for her. Again, I draw inspiration from her. If I had her fitness when I reached her age – it would be wonderful. As for me, I will be testing my fitness tonight when I go dancing to Adloyada at the Purim party we planned.

במשפט אחד:

זה לא תמיד ענין של גיל, זה תלוי באיכות החיים שלך, בהרגשה, בבריאות, בעיקר בבריאות.

In one sentence:

It's not always a matter of age, it depends on your quality of life, your feeling, your health, especially your health.

ארץ נהדרת – פורים בכור האירני

Eretz Nehederet – Purim in the Iranian nuclear reactor

משלוח מנות ה'תשע"ט Mishloach Manot 5779

The Story of Purim

איזה כיף זה חג פורים! אני אוהבת את השמחה, התחפושות, ומשלוח המנות – ממש כיף!

How fun is Purim! I love the joy, the costumes, and the mishloach manot (sending of portions) – it's really fun!

יוסי בן הארבע מאיר אותי בחיוך רחב, מחבק חזק ומכריז: "אני אוהב אותך, סבתא!"

אני מחבקת בחזרה ונושקת לו על ראשו: "גם אני אוהבת אותך, חמוד שלי!"

יוסי: "איזה חמודה את שהבאת לי את משלוח המנות!"

אני מלטפת באהבה את ראשו ושותלת נשיקה בלחיו: "בכיף ובשמחה, מתוקי!"

Yossi, the four-year-old, gives me a wide glowing smile, hugs me tightly and declares: " I love you, Grandma!"

I hug back and kiss him on the head: "I love you too, my darling!"

Yossi: "How sweet you are to bring me the Mishloach Manot!"

I fondly caress his head and plant a kiss on his cheek: "With pleasure and joy, sweetie!"

יוסי: "איזו סבתא נהדרת את שהבאת לי את כל הממתקים האלה! אני אוהב אותך!"

אני: "לולא הבאתי לך את משלוח המנות, לא היית אוהב אותי?"

יוסי (בנחישות): "לא!"

אני: "מה לא? לא היית אוהב אותי ולא הייתי סבתא נהדרת אם הייתי באה לבקר בלי משלוח המנות?"

יוסי מביט בי קצרות, אחר כך הוא מגניב מבט אל אמו. זו מניעה בראשה מצד לצד להביע את מורת רוחה על תשובתו. הוא מחזיר אלי מבט נבוך. אני מתארת לעצמי שאינו מבין מה לא בסדר. גם אני לא. הרי אמר את אשר עם לבו. אני מעדיפה אמירת אמת על התחנפות מזויפת.

Yossi: "What a wonderful grandmother you are to bring me all these sweets! I love you!"

Me: "If I had not brought you the Mishloach Manot, wouldn't you love me?"

Yossi (resolutely): "No!"

Me: "What no? Wouldn't you love me and I wouldn't be a great grandmother if I came to visit without the Mishloach Manot?"

Yossi looks at me briefly, then sneaks a gaze at his mother. She shakes her head from side to side to express her discontent at his answer. He returns an embarrassed gaze at me. I imagine that he doesn't understand what's wrong. Me neither. He said what was in his heart. I prefer telling the truth about fake flattery.

במשפט אחד:

מפי הטף – הם תמיד אומרים את האמת וכדאי להקשיב להם בתשומת-לב.

In one sentence:

From the mouths of children – they always tell the truth and listen attentively. Chag Same'ach, Happy Purim!

החיבוק שלה Her Embrace

Leigh Ann Hello – HUGS: A Four-Letter Word that Can Change the World

החיבוק שלה נשאר לי בגוף הרבה אחרי שהיא הרפתה ממני. היא לא ידעה לחבק.

Her embrace remained in my body long after she let go of me. She could not hug.

"מה הבעיה?" נהגתי לשאול אותה.

"אני לא…" נהגה לענות, מבטה חומק מלהתקל בעיני.

"מה לא?" תהיתי. תשובה לא קיבלתי.

"What's the problem?" I used to ask her.

"I'm not…" She would answer, her eyes avoiding mine.

"What not?" I wondered. I did not get an answer.

החיים מתנהלים במסלולם Life is on its course

החיים הנוכחיים שלי, אם יורשה לי, מדהימים אותי בכל פעם מחדש על דיוקם, על האושר שהם מביאים לי ובעיקר – על החוויות הנפלאות שאני עוברת. אני מודה ליקום על מתנותיו, כן תרבינה!

My present life, if I may, astonishes me every time with its accuracy, the happiness it brings me, and above all – the wonderful experiences I am undergoing. I thank the universe for its gifts, may there be more like them!

מישהי אמרה לי פעם (איני זוכרת מי וגם לא חשוב), שהחיים היו משעממים לולא הארועים שקורים לנו. אני זוכרת שעניתי לה שאני מעדיפה חיים משעממים ושגרתיים על פני מיני הפתעות מחרידות. שגרה זו דבר טוב מאוד, מבחינתי. שגרה ושקט.

Someone once said to me (I don't remember who it was, and it doesn't matter), that life would be boring if it were not for the events that happen to us. I remember answering her that I preferred a dull, ordinary life to some hideous surprises. Routine is a very good thing, as far as I'm concerned. Routine and peace.

אתמול, בצהרי יום ראשון, נכחתי בטקס המחריד של הבאת עולל תמים בבריתו של אברהם אבינו. אני בהחלט נגד הטקס הברברי הזה וחושבת שדי כבר וצריך לשים לזה קץ. מיליארד סינים אינם עושים ברית מילה והנשים שלהם לא חולות יותר מאשר היהודיות. מה היה אילו החליט מאן דהוא לחתוך לכל אחד ואחת מאיתנו את תנוך האוזן במקום את העורלה לזכרים? איך היינו מתנהלים אז? אנשים עם תנוכי אוזניים שלמים, מה היה עולה בגורלם מבחינה חברתית? את האבר ההוא עוד אפשר להסתיר מתחת לבגדים, אך לא את תנוכי האוזניים.

Yesterday, on Sunday afternoon, I was present at the horrific ceremony of bringing an innocent child into the Brit of Abraham (aka brit milah). I am definitely against this barbarous ritual and think that enough is enough and it's time to put an end to it. A billion Chinese do not circumcise and their wives are no more sick than Jewish women. What would it be if someone decided to cut each of us the earlobe instead of the male foreskin? How would we be then? People with full earlobes, what would happen to them socially wise? That male organ can still be hidden under the clothes, but not the earlobes.

בדרך לברית, התבשרנו על הפיגוע בצומת אריאל. אי אפשר היה שלא לחשוב שמצד אחד מועדות פנינו לשמחה יהודית, אך מצד שני – המדינה שלנו ממשיכה לדמם וקרבנות נוספים נופלים על מזבח המולדת. הבענו את תקותנו שהאֲבֵדוֹת הללו תהיינה אחרונות. אז עוד לא ידענו את פרטי המקרה לאשורם. בדרכנו חזרה מהברית, אמרו בחדשות שחייל נפל. הבוקר התבשרנו לצערנו, על קרבן נוסף, אזרח שעבר במקום, הבחין בארוע וניסה לסייע.

On the way to the alliance, we were informed of the attack at the Ariel junction. It was impossible not to think that on hand we were heading for Jewish bliss, but on the other hand, our country continues to bleed and more victims fall on the altar of our homeland. We expressed our hope that these losses would be the last. We did not know the details of the incident at the time. On our way back from the brit, they said on the news that a soldier had fallen. This morning we learned, unfortunately, about another victim, a civilian who passed by, noticed the incident and tried to help.

בערב (אנחנו עדיין ביום אתמול), ב-20:30, סימסה לי ידידה שקרוב משפחתה, אותו הכרתי היטב ואהבתי, נמצא כבר בשעותיו האחרונות. המנוח היה חולה מאוד מזה מספר שנים ומצבו הלך והתדרדר. אתמול בבוקר, היא סימסה לי כדי לעדכן שהוא נפטר וכי עדיין אין יודעין לגבי מועד הלויה. חיכיתי לעדכון, משום שרציתי לחלוק לו כבוד אחרון, אך משזה לא הגיע – סימסתי לה לבדוק מה קורה. הידידה מצאה לנכון לפרסם את דבר לכתו בפייסבוק ולא חשבה שלא כל העולם נמצא שם. היא השיבה כעבור שעתיים שהלווייתו התקיימה כבר אחר הצהריים. אני רואה בזאת שהיקום מצא לנכון שמקומי לא היה שם. בסדר, מבחינתי. במופלא ממני איני חוקרת…

In the evening (we're still at the day before), at 20:30, a friend whose relative I knew and loved, texted me that he was already in his final hours. The deceased was very ill for several years and his condition deteriorated. Yesterday morning, she texted to inform me that he had died and that the date of the funeral was still unknown. I was waiting for her to update me, because I wanted to pay him last respects, but when it did not come – I texted her to check what was going on. The friend saw it fit to publicize his departure on Facebook and did not think that not the whole world was there. She replied two hours later that his funeral was already in the afternoon. I take it as that the universe saw fit that my place was not there. fine by me. I'm not requiring things above my comprehension…

הערב, ב-19:00, הקרינו אצלנו את הסרט הדוקומנטרי המדהים "אחרייך". זהו סרטה הראשון באורך מלא של היוצרת המוכשרת רנא אבו פריחה. כשצפיתי בסרט, חשבתי על הלויה שלא נכחתי בה ועל הלויה שבסרט. נסתרות דרכי היקום, נסתרות מאוד.

Tonight, at 19:00, we screened the amazing documentary "In Her Footsteps". This is the first full-length movie by the talented director & photographer‎‏ Rana Abu Fraiha. While watching it, I thought about the funeral I did not attend and the funeral in the movie. Hidden are the ways of the universe, very hidden.

במשפט אחד:

הסרט נפלא – כדאי מאוד לצפות ולראות את עצמנו, החברה הישראלית, במראה.

In one sentence:

The film is wonderful – it is very worthwhile to watch and see ourselves, the Israeli society, in the mirror.

 

כרזת הסרט הדוקומנטרי "אחרייך" The documentary film poster In Her Footsreps

כרזת הסרט הדוקומנטרי "אחרייך"   "The documentary film poster "In Her Footsreps

***

שיח סבתות Grandmothers' Discourse

יהודית דורון, סימני הזמן, מתוך תערוכת אישה מוזה Yehudit Doron The Narks of Time

יהודית דורון, סימני הזמן, תערוכת אישה מוזה  Yehudit Doron, The Narks of Time, Woman Muse Exhibitions

ישנן שיחות שגם סבתות יכולות לנהל. העיקר בשמחות!

There are conversations that grandmothers can also manage. It's all about joy!

אני: בוקר טוב, ידידתי המהממת, מה שלומך?

הידידה: אני בסדר, איך את?

Me: Good morning, my gorgeous friend, how are you?

The friend: I'm fine, how are you?

אני: בוקר יפה, בא לך לצאת לאיזה קפה ועוגה?

הידידה: הייתי שמחה, אך איני יכולה.

אני: אינך יכולה? למה? איפה את?

היא: אני במוניטור.

Me: it's a nice morning, would you like to go out for coffee and cake?

The friend: I would love to, but I can't.

Me: You can't? Why? Where are you?

She: I'm at the monitor.

אני (כמעט ונחנקת מבהלה): מה קרה? את בסדר?

היא: אני בסדר, אני פה עם הבת שלי. יש לה צירים.

אני (נושמת לרווחה): אה, צירים! אז היא בדרך לחדר הלידה, כן? לא אפריע לך.

Me (almost suffocate with panic): What happened? Are you all right?

She: I'm fine, I'm here with my daughter. She has labour contractions.

Me (breathing in relief): Ah, contractions! So she's on her way to the delivery room, yes? I won't disturb you.

היא: את לא מפריעה. לא נראה לי שזה יקרה היום.

אני: מהמוניטור לחדר הלידה, ככה זה עובד עד כמה שידוע לי.

היא: נראה מה יגידו.

אני: מחזיקה לכן אצבעות, שיהיה בשעה טובה ומוצלחת!

היא: אמן, תודה! בקרוב אצלך!

She: You are not disturbing. I don't think it will happen today.

Me: From the monitor to the delivery room, that's how it works as far as I know.

She: We'll see what they say.

Me: Keeping my fingers crossed, may it be in a good time!

She: Amen, thank you! The same to you soon!

במשפט אחד:

לקח עוד שבוע ונולד תינוק ג'ינג'י חמוד, היום חתכו.

In one sentence:

It took another week and a cute redhead baby was born, today they cut.

יפה וינקר, בבושקה, תערוכת אישה מוזה Yaffa Winker, Babuschka, Woman Muse Exhibition

יפה וינקר, בבושקה, תערוכת אישה מוזה   Yaffa Winker, Babuschka, Woman Muse Exhibition

 

***

קשת בענן Rainbow

ליאת אורליך, מדליקה נרות שבת, תערוכת אישה מוזה Liat Orlich, lighting Shabbat candles, Woman Muse Exhibitions

ליאת אורליך, מדליקה נרות שבת, תערוכת אישה מוזה Liat Orlich, lighting Shabbat candles, Woman Muse Exhibitions

הגשם ירד בגלים, בא והולך, הולך ובא שוב ושוב, מאפשר לשמש להציץ מדי פעם מבעד לעננים ולחמם לנו את דוד המים כדי לחסוך בחשמל.

The rain fell down in waves, coming and going, going and coming again and again, allowing the sun to peer through the clouds occasionally and warm the water heater to save electricity.

חשבתי על הגלים הללו, על השיאים והשפל, שהם ממש כמו בחיים. ביום חמישי, בדיוק עת עשיתי דרכי לביתי מבילוי מהנה עם הנכדים, נורו טילים על גוש דן. הידיעה על כך הגיעה אלי באקראי למחרת, כשידידה הגרה באזור התקשרה כדי לדבר איתי על כך. בדיעבד, חשבתי על הכיף שחשתי בזמן שבמקום אחר בארץ היתה אימה וסכנת מוות.

I thought about those waves, the peaks and the ebb, which are just like life. On Thursday, just as I was making my way home from spending an enjoyable time with my grandchildren, missiles were fired on Gush (region) Dan. The news came to me by chance the following day, when a friend who lives in the area called to talk to me about it. In retrospect, I thought of the fun I had while in another place in my country was terrified and under a danger of death.

אחר כך הגיעה אלי הידיעה על הטבח בקריסטצ'רץ' שבניו זילנד. הדבר הראשון שעלה על דעתי, היה שעוד מוסלמי החליט לצאת למסע טרור וקיויתי שזה לא היה נגד יהודים. כשהפרטים התבררו, אמנם רווח לי שהפעם לא בני עמי שילמו מחיר שאיזה מופרע החליט לחייבם, אך מצד שני לא הבנתי – ועדיין איני מבינה זאת – איך רצח של חפים מפשע עוזר למופרע הזה. הוא מופרע, אי אפשר להבין אותו.

Then came the news about the massacre in Christchurch, New Zealand. The first thing that came to my mind was that another Muslim decided to embark on a terror attack trek and I hoped it was not against Jews. When the details became clear, I was relieved that this time my people had not paid a price that some disturbed person had decided to charge, but on the other hand I did not understand – and I still can't comprehend – how the murder of innocents helped this insane. He is disturbed, nobody can understand him.

שמנו סרט ובילינו שעתיים של הסחת דעת מן המציאות העגומה. אחר כך, הבטנו מבעד לחלון אל השמיים השחורים, אל הגשם העז הניתך ארצה והיה לנו כבד על הלב. היא התכוונה להגיף את התריס, כשפתאום הבליחה קשת צבעונית, מדהימה, מבין העננים וחייכה אלינו מלוא האופק. היתה תקוה בחיוך הזה, תקוה גדולה לטוב.

We put on a movie and spent two hours of distraction from the gloomy reality. Then, we looked out the window at the black sky, at the heavy rain that fell down to the ground and we felt heavy on our hearts. She was going to close the shutter, when suddenly a colourful, amazing rainbow flashed through the clouds and smiled at us at the whole horizon. There was hope in that smile, a high hope for the better.

במשפט אחד:

לא היה טעם לצאת מהבית. עוד שבת של התכרבלות מענגת. אני בעד שבתות כאלה.

In one sentence:

There was no point in leaving the house. Another Sabbath of delightful snuggling. I'm for such Saturdays.

***

הלך רוח Frame of Mind

רותי הולצמן, מצבי רוח, מתוך תערוכת אישה מוזה Ruti Holtzman, Moods, from the exhibition Woman Muse

רותי הולצמן, מצבי רוח, מתוך תערוכת אישה מוזה   Ruti Zaltzman, Moods, from the Woman Muse Exhibition

ישנם ימים – והם רבים למדי – שאני פותחת את הבוקר בלי להדליק את הרדיו כדי לא לשמוע את החדשות המדכאות. את הדכאון אני משאירה לשעות הלילה.

There are days – and they are quite a few – that I open my morning without turning on the radio so as not to hear the depressing news. I leave the depression for the night hours.

קמטי גיל Age/Joy Wrinkles

דניז פיליז אני המודל Denise Philis I'm the Model

דניז פיליז אני המודל מתוך תערוכת אישה מוזה   Denise Philis I'm the Model, from the Woman Muse Exhibition

בגיל מסוים, את מביטה אל הראי ומוצאת את פנייך מתקמטים. זה הגיל.

At a certain age, you look at the mirror and find your face wrinkling. It's age.

דניז פיליז אני המודל Denise Philis I'm the Model

דניז פיליז אני המודל, מתוך תערוכת אישה מוזה   Denise Philis I'm the Model, from the Woman Muse Exhibition

 

***

המזוודות שלה Her Suitcases

מזוודות מוכנות ומזומנות Suitcases prepared and ready

מזוודות מוכנות ומזומנות   Suitcases prepared and ready

אחרי שלושה ימים של כיף, עמדו המזוודות שלה מוכנות ליד הדלת, מעוררות בי רגשות מעורבים.

After three pleasant days, her suitcases stood ready at the door, arousing mixed feelings in me.

בילדותי, היתה מישהי, אחת השכנות, שנהגה לומר שאורח זה כמו דג – אחרי שלושה ימים זה מתחיל להסריח. כילדה, זה עורר את דמיוני והייתי מנסה להריח כל אורח שהתארח אצלנו יותר מיום אחד. לאף אחד לא היה ריח של דג, גם לא בן הדוד של אבי, שנהג להגיע אחת לשנה מחו"ל ושהה אצלנו שבוע שלם. בילדות, אנחנו שומעות אמרות משונות רבות של אנשים בלי להבין את פשרן ורק כשאנו גדלות, פתאום מבינות. חשבתי על האמרה הזו למראה המזוודות שלה.

In my childhood, there was somebody, one of the neighbours, who used to say that a guest is like a fish – after three days it starts to stink. As a child, it stimulated my imagination and I would try to smell any guest who stayed with us for more than one day. No one had the smell of a fish, not even my father's cousin, who used to come once a year from abroad and stayed with us for a whole week. During childhood, we hear many strange sayings by people without understanding their meaning, and only when we grow up, we suddenly understand. I was thinking about that saying at the sight of her suitcases.

מזוודות מוכנות לדרך Ready to go suitcases

מזוודות מוכנות לדרך   Ready to go suitcases

***

 

בסופו של דבר In the End

לינקין פארקבסופו של דבר

Linkin ParkIn the End

בסופו של דבר, מה זה היה חשוב? בסופו של דבר, היא נשארה לבד. זה מה שהיה חשוב. לה, לא לזולתה.

In the end, what did it matter? In the end, she remained alone. That what mattered. To her, not to others.

היא גרסה שהחיים הטיבו עימה, שכל מה שהיה צריך לקרות לה, קרה. אני גרסתי, שהיא היתה צריכה לתת הזדמנות לבנות הזוג הפוטנציאליות שלה להכנס אל חייה. אבל היו אלה חייה, לא חיי. גם אני מרוצה ממה שהחיים מביאים לי, אם כי מכיוונים אחרים משלה. אנחנו שונות.

She thought life was good for her, that everything that had to happen to her had happened. I thought she should have given a chance to her potential partners to enter into her life. But it was her life, not mine. I'm also pleased with what life brings me, though from other directions to hers. We are different.

כמה שנים טובות הפרידו בינינו, קרוב לעשרים, אך היינו החברות הכי טובות, כאלה היכולות להניח את הראש זו אצל זו ולחוש מוגנות. כמו אם ובת. בערך. כי זה היה בלי המטען הגנטי ובלי המשא שאם ובת נושאות. לי חסרה אם, לה לא היתה בת, השלמנו זו את זו.

A few good years separated us, almost twenty, but we were best friends, such who could trust each other and feel safe, protected. Like a mother and daughter. Almost. Because it was without the genetic baggage and without the burden that mother and daughter bear. I missed my mother, she had no daughter, we completed each other.

סנואו פאטרול – בסופו של דבר

Snow PatrolIn the End

היו מלא לילות לבנים של להיות זו בשביל זו, של לנחם, לעטוף, להכיל. אף פעם לא לנזוף, להוכיח, לגנות. היה חיבור אמיתי, מהלב, אוהב. חיזקנו זו את זו, עודדנו, תמכנו, נתנו כתף ומשענת.

We had many white nights of being for each other, of consolation, embracing, containing. Never reprimand, admonish, condemn. There was a true connection, from the heart, loving. We strengthened each other, encouraged, supported, watched each other's back and lifted each other.

LP – אבודה עלייך

LPLost on You

נשים הגיעו, נשים עזבו או הועזבו. היא מעולם לא מצאה את האחת. נראה היה לי שהיא לא חיפשה. מעולם לא הביעה רצון לגור עם מישהי תחת אותה קורת גג. היא הזכירה לי את אמי זצ"ל שנהגה לומר שבשביל כוס חלב אין צורך להחזיק פרה משלך בבית. לי יש דעה אחרת. מבחינתי, זה לא רק ענין של כוס חלב, אלא הרבה יותר מזה: זו שותפות, חיים של יחד עם הנפש התאומה שלך. היא נהגה לומר שאין דבר כזה נפש תאומה ורצוי שאפסיק לחלום. אני המשכתי בשלי. אלה החיים שלי, לא שלה.

Women arrived, women left or were asked to leave. She never found the one. It seemed to me that she was not looking. She had never expressed any wish to live with somebody under the same roof. She reminded me of my mother bless her soul, who used to say that for a glass of milk you don't have to have your own cow in the house. I have a different opinion. As far as I'm concerned, it's not just a matter of a glass of milk, but much more: it is a partnership, living together with your soulmate. She used to say that there was no such thing as a soul mate and that I should stop dreaming. I went on with my dreams. It's my life, not hers.

מטאליקהשום דבר אחר לא חשוב

MetallicaNothing Else Matters

ישנן נשים בהן אנו נתקלות במהלך חיינו והן חולפות, אם זה מיד או לאחר זמן. יש כאלה הנכנסות לחיינו ונשארות שם גם אחרי לכתן מעימנו.

There are women we encounter during our lives and they pass, whether it is immediately or after a while. There are those who enter our lives and stay there even after they leave us.

***

ואחרי זה, נתעורר.

נלטף, נתכרבל,

נאהב.

ואחרי כל זה –

נשים דברים בפרופורציה

And after that, we'll wake up.

We'll caress, snuggle up,

Love.

And after all that –

We'll put things in proportion