יום השואה ה'תשע"ט Holocaust Remembrance Day 5779

הסטורי של אווה חלק ראשון

Eva Story part 1

האובך ששרר לאורך כל היום, הגביר את תחושת העצב בהתיחדות עם זכר הנספים. הדוק הצהוב שכיסה את השמש כאילו אמר לה: "את לא תזרחי היום, זה לא יום של אור".

The haze that reigned throughout the day, increased the sense of sadness in honouring the memory of the six million murdered. The yellow veil that covered the sun seemed to say to it: "You will not shine today, it is not a day of light".

איך מסבירין לילדים רכים של בית רבן את יום השואה? כיצד מכינין אותם לקראת היום הזה? איך מטמיעין בהם את זכר מה שקרה? לא קל לעשות זאת, אך צריך, כי אחרת איך נעביר את המורשת שלנו מדור לדור?

How do you explain the Holocaust Day to young children? How to prepare them for this day? How do you implemented in them the memory of what had happened? It is not easy to do this, but it is necessary, because otherwise how will we pass on our legacy from generation to generation?

עשר בבוקר. הצפירה נשמעת ברמה. החיים בישראל נעצרים והכל עומדים דום לכבד את הנספים. נכדַי, אסיף בן ה-5 וחצי ואחיו יוסי בן ה-4, עומדים בשקט על מקומם, ידיהם לצדי גופם, ראשם מורכן. הם תרגלו זאת בגן ויודעים שזה יום עצוב. הגננות סיפרו להם שבארץ רחוקה, גרמניה, היה איש רשע בשם היטלר שרצה להרוג את כל היהודים, כמו המן בפרס (מגילת אסתר, חג פורים), פרעה מלך מצריים (חג הפסח) ואנטיוכוס היווני (חג החנוכה). המלחמה נגמרה והיטלר מת, כמו שאר הצוררים אותנו.

Ten in the morning. The siren sounds aloud. Life in Israel stops and everyone stands at attention to honour the victims. My grandkids, Five-year-old Assif and his 4-year-old brother, Yossi, are standing still, hands at their sides, heads bent. They practiced it in their kindergarten and know it's a sad day. Their teachers told them that in a faraway country, Germany, there was a wicked man named Hitler who wanted to kill all the Jews, such as Haman in Persia (Book of Esther, the Feast of Purim), the Egyptian king Pharaoh (Passover) and Antiochus the Greek (Hanukkah). The war was over and Hitler died, like the rest of our enemies.

הילדים יודעים שאחרי המלחמה עלו היהודים לארץ ישראל והקימו פה מדינה לתפארת, המדינה שלנו, בה יש מי ששומר ומגן עלינו באויר, בים וביבשה – הלא הם חיילינו ושוטרינו האמיצים. כשאנחנו בבית, בגן, בים או כשאנו מטיילים – הם תמיד שומרים עלינו. למרות שהאויבים שלנו רצו להרוג אותנו – הצלחנו להתגבר עליהם ויש לנו ארץ נהדרת, יפה וחזקה. עם ישראל חי!

The children know that after the war the Jews immigrated to the Land of Israel and established a magnificent country here, our country, where there are those who guard and protect us in the air, sea and land – these are our brave soldiers and policemen. When we are at home, in the kindergarten, at the sea, or when we stroll, they always guard us. Even though our enemies wanted to kill us – we managed to overcome them and we have a great country, beautiful and strong. Long live Israel!

המלים: גטו, מחנה ריכוז, רצח, השמדה ודומיהן – אין מזכירים ואין מספרים עליהן! אלו מלים שקשה לילדים בגילים האלה לעכל. הם יספיקו ללמוד אותם בבית הספר בבוא הזמן. הוקמה פינת זכרון בגן: יש נר עצוב, דגל ישראל, פרחים והמלה "יזכור". המטרה: להנחיל לדורות הבאים את היום הזה – יום השואה או יום הזכרון, משום שזה יום שעלינו לזכור ולא לשכוח לעולם.

The words: ghetto, concentration camp, murder, extermination and the like – these are not mentioned or told about! These words are difficult for children of these ages to digest. They will learn them at school in due time. A memorial corner was established in the kindergarten: there is a sad candle, the Israeli flag, flowers and the word "Yizkor". The goal: to instil this day in the coming generations – Holocaust Day or Memorial Day – because it is a day we must remember and never forget.

הילדים לומדים להתגאות במדינה שלהם, לא לשנוא אף אחד, אלא פשוט לזכור את מה שהיה, משום שזה חלק מהמורשת של עמנו הנצחי. אף שאנחנו ממש מודאגות ממה שקורה בעולם בימינו, אין אנו חושפות אותם כרגע לאנטישמיות שמרימה ראש שוב; אם זה בארצות הברית (תומכי הגאוה הלבנה), בבריטניה (אם ג'רמי קורבין יהיה ראש ממשלה – היהודים שם אבודים) ובשאר אירופה. אנו מקוות מאוד שכאשר הם יגדלו – זו כבר תוכחד והם לא יצטרכו לשמוע יותר על שנאה כלפי היהודים. אני אופטימית.

The children learn to be proud of their country, not to hate anyone, but simply remember what happened, because it is part of the heritage of our eternal people. Although we are really concerned about what is happening in the world today, we are not exposing them to anti-Semitism, which raises its head again; if it is in the United States (supporters of White Pride), in Britain (if Jeremy Corbyn will be prime minister – the Jews are kaput there) and in the rest of Europe. We very much hope that when they grow up, anti-Semitism will be extinct and they will not have to hear any more about hatred towards Jews. I'm optimistic.

במשפט אחד:

ואחרי כל מה שעברנו, חוינו, עונינו, נרצחנו בכל מיני מיתות לאורך ההיסטוריה הקשה של עמנו ושרדנו – מעיזה בהמה ששימשה כשרת התרבות לכנות בני אדם אחרים "סרטן". ואידך זיל וגמור!

In one sentence:

And after all that we went through, experienced, tortured, been murdered in all sorts of deaths throughout the difficult history of our people, and survived – the beast who served as the culture minister dared to call other people "cancer." Go figure!

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: