חמש בבוקר Five in the Morning

בנה של אפרודיטה – השעה חמש

Aphrodite's ChildIt's Five O'Clock

חמש בבוקר, אמצע הלילה. הציפורים צייצו באינטנסיביות, מעירות אותי. זה לא קורה בדרך כלל.

Five in the morning, middle of the night. The birds chirped intensively, waking me up. This does not usually happen.

בדרך כלל איני שומעת אותן. חמש בבוקר אינה שעה בה אני בהכרה, גם לא חלקית. הפעם, הן נאספו על אדן החלון שלי וצייצו במלוא המרץ, כאילו אנחנו בצהרי היום. אני שונאת כשמעירים אותי. זו אחת הסיבות שאני שמחה לחיות בגפי, בלי מישהי שתקים אותי בבוקר בשעות שאיני רגילה להן. קשה למצוא בגיל הזה מישהי, שעם כל התכונות שאני מקוה שתהיינה לה – גם לא תקום באמצע הלילה.

I do not usually hear them. Five in the morning is not an hour in which I am conscious, not even partial. This time, they gathered on my windowsill and squeaked with all their energy, as if we were at noontime. I hate when I'm woken up. That's one of the reasons I'm happy to live alone, without someone who will wake me up in the morning at hours I'm not used to. It's hard to find someone who, with all the qualities I hope she will have, will also not get up in the middle of the night.

SmokieI'll Meet You at Midnight

רוב אלה בגילי, שאני מכירה, משכימות קום. אני כבר לא מדברת על אותן, שישר אחרי שהן מצחצחות שיניים, הן נועלות נעלי ספורט ומתחילות ללכת. יש כאלה שגם רצות. אף פעם לא היה לי מושג איך אפשר לקום בקפיצה לאחר שנת הלילה. הגוף עדיין ישן, מה רוצים ממנו?

Most of those my age, whom I know, wake up early. I'm not talking about those, who after they brush their teeth, they put on sneakers and start walking. There are those who run. I never had a clue how is it possible to jump out of bed after a night's sleep. The body is still asleep, what do you want from it?

עם עין אחת סגורה וממשיכה לישון והשניה רבע פקוחה כדי לראות לאן אני זזה, ניגשתי לאט אל החלון. מבעד לחרכי התריס הבחנתי בקן ציפורים ארוג מקש. זה לא היה שם אתמול בבוקר. איך הספיקו? ולמה דוקא על אדן החלון שלי? זזתי לצד בשקט כדי לא להפחיד אותן והצצתי מזוית נוספת. בהחלט קן ובתוכו שלושה גוזלים חסרי מנוחה ופעורי מקור, צווחים עד לב השמיים. ברור – רעבים על הבוקר ומחכים שההורים יאכילו אותם. אבל למה על אדן החלון שלי?

With one eye closed that keeps sleeping, and the other a quarter open to see where I was moving, I approached slowly to the window. Through the slits of the shutter I noticed a bird nest woven from straw. It was not there yesterday morning. How did they managed to do it? And why on my windowsill from all places? I moved to the side quietly so as not to frighten them and peered out from another angle. It was certainly a nest with three restless chicks inside it, their beaks open wide, screeching to the sky. Obviously – they were hungry, it was morning, and they were waiting for their parents to feed them. But why on my windowsill?

במשפט אחד:

אחרי הצהריים, עת ירדתי לקניות, עצר אותי השכן מלמטה לשאול לשלומי ולחקור איך מוצא חן בעיני קן הציפורים אותו הניח על אדן חלוני למזל. מאז, אני עוצרת את עצמי מלדמיין מה היה קורה לוא היה נופל מהסולם הגבוה. לא רוצה לחשוב על זה. מפחיד!

In one sentence:

In the afternoon, when I went shopping, the neighbour downstairs stopped me to ask how I was doing and to enquire how did I like the bird nest he had placed on my windowsill for luck. Since then, I have stopped myself from imagining what would have happened had he fallen from the high ladder. I don't want to think about it. Scary!

אריק איינשטייןעוף גוזל

Arik Einstein – Fly Chick

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: