להשתטח על קברי צדיקים Prostrating on Righteous' Graves

בית קברות   Cemetery

בית קברות    Cemetery

אין לי שום דבר נגד השטויות של הדתות למיניהן. מבחינתי, כל אחד רשאי להאמין במה שהוא חפץ כל עוד אינו מתאווה לכפות את דעותיו החשוכות על זולתו.

I have nothing against the nonsense of the various religions. As far as I am concerned, anyone can believe in what they like as long as they do not wish to force their dark opinions on others.

"אני רוצה לעלות על קברי הצדיקים כדי לבקש משהו. את יכולה לבוא איתי?" קולה בטלפון פילל להסכמתי. לוקח לי זמן לענות, משום שהסוגיה דורשת מחשבה מעמיקה. יש לזו כמה צדדים שעלי לבחון. קודם כל, יש לי בעיה עם לבקר בבתי קברות ואני ממעטת לעשות זאת ככל יכולתי. הביקור בשבוע שעבר הספיק לי עד סוף חיי שאני מקוה כי יהיו ארוכים מאוד. שנית, אני כל כך לא מאמינה בשטויות של הדת וגם לא בשטויות שהשתטחות על קברי צדיקים עשויה למלא את בקשותינו. תפילה – עמוקה ככל שתהיה ומהלב ההומה ביותר – לא תסיר מאיתנו כל גְזֵרה ולא תסייע לנו. אנחנו אלה שאמורות לסייע לעצמנו על ידי שינוי שאנו עושות בעצמנו אם אין אנו מרוצות ממשהו בחיינו. שלישית, היא חברה, היא מכירה את הדעות שלי ואם כבר פנתה אלי, זה אומר שהיא צריכה אותי איתה. רביעית… "אני מבינה שאת לא רוצה?" היא שואלת-אומרת ואני יכולה לשמוע את האכזבה בקולה.

"I want to visit the graves of the righteous to ask for something. Can you come with me?" Her voice on the phone pleaded for me to agree. It takes time for me to answer, because the issue requires a profound thought. There are a number of aspects for me to examine. First of all, I have a problem with visiting cemeteries and I'm trying to do it as less as I can. The visit last week was for me sufficient until the end of my life which I hope will be very long. Second, I so don't believe in the nonsense of religion, nor in the foolishness that prostrating on righteous' graves might fulfil our requests. Prayer – deep as it may be, and from the most craving heart – won't remove from us any decree and won't help us. We are the ones who are supposed to help ourselves by a change we make in ourselves if we are not satisfied with something in our life. Third, she is a friend, she knows my opinions and if she asked me, it means that she needs me to be there with her. Fourth… "I understand that you don't want to?" She asks-says and I can hear the disappointment in her voice.

"עוד לא עניתי", אני אומרת לה, "את מסיקה מסקנות לפני שאני מספיקה לחשוב."

"שתיקה פירושה סרוב, לא? אולי לא נעים לך לסרב?"

"כמה זמן את מכירה אותי? לי לא נעים לומר דברים בַּפָּנִים? הלווווווו! זו אני! אני תמיד אומרת! פשוט, רציתי לחשוב על זה. כבר ביקרתי בבית קברות בשבוע שעבר וזה יוצא שבוע אחרי שבוע. אני יכולה לחשוב על זה או שאת צריכה תשובה כבר עכשו?"

"אה, אוקיי, אני מבינה", היא אומרת לי בשקט, בקול שהרהור עולה ממנו. "אני יודעת עד כמה את נגד הדת והפולחן, אבל חשבתי שדוקא את יכולה לעזור לי בזה. אני רוצה ללכת עם מישהי שתפרגן לי עם כל הלב. הבקשה שלי מאוד-מאוד חשובה לי."

איני שואלת מה היא מתכוונת לבקש, זה עניינה הפרטי והיא זו שתחליט אם לספר לי. זה גם לא חשוב. איני שופטת אותה וגם לא את מעשיה. אני נוטה להסכים ללוות אותה. אני מחליטה להשיב בחיוב.

"I have not answered yet," I say to her. "You jump into conclusions before I have the chance to think it over."

"Silence means refusing, isn't it? Maybe you hate to say no?"

"How long have you known me? I hate to say things in one's face? Hallooo! It's me!!! I always say! I just wanted to think it over. I've been to a cemetery last week and it's a week after week. Can I think about it or you need an answer now?"

"Oh, okay, I understand," she says quietly, in a voice that echoes contemplation. "I know how much you are against religion and worship, but I thought you could help me with it. I want to go with someone who will be on my side with all her heart. My request is very-very important to me."

I don't ask what she intends to ask, it's her own business and she's the one who decides whether to tell me. It does not matter either. I don't judge her, nor her actions. I tend to agree to accompany her. I decide to respond positively.

במשפט אחד:

נקוה שמחר יהיה פחות חם, שהשמש לא תשרוף אותנו וכי ההשתטחות הזו תניב לי 22 מליון פאונד. אף פעם אי אפשר לדעת.

In one sentence:

Let's hope tomorrow will be less hot and that the sun will not burn us, and that this prostrating will produce me 22 million pounds. You never know.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: